מאט
רומי צודקת. אני יחסית לבד.
מעולם לא עמד לצידי מישהו שכל-כך הערכתי אותו שתמך בי. כמו סופיה.
אני עוטף את גופה הקטן של רומי בזרועותיי ומחבק אותה. ״תודה מאט.״ לוחשת בחיוך רומי ואנחנו מתנתקים מהחיבוק.
״אף אחד לא אפגע בך רומי. כל עוד אני פה,נמצא צמוד אליך.״ אני אומר בחצי חיוך ואוחז בכף ידה.
***
אני יוצא מהחדר של רומי וסוגר את הדלת,בדיוק כריס עובר במסדרון ונעצר מולי.
מביט בי בשאלה, ״מה עשית בחדר שלה?״ הוא שואל בקול מאיים.
אני שותק ולא מוציא מילה מפי.
״הבנתי.״ כריס נוהם וממהר לפתוח את הדלת החדר.
״רומי מה הוא עשה בחדר שלך?״ נהמה של כריס נשמע מהחדר. אני נאנח ומניד את ראשי לצדדים.
הוא עוד יהרוג אותי.
אני נכנס לחדר ומביט ברומי בחוסר אונים.
כריס מרים את קולו בכל פעם שהוא שואל את רומי למה הייתי בחדר והיא לא עונה לו.
״היא הייתה צריכה עזרה ולא היית פה. אז באתי מיוזמתי ועזרתי לה.״ אני משקר בקרירות וממשיך להביט ברומי שמהנהנת באיטיות. ״במה הוא עזר
לך?״ כריס שואל בשקט ומסובב את ראשו לעברי, ״ב- במשפט שהיה כתוב שלא הצלחתי לקרוא.״
רומי מוציאה בגמגום. ״ממתי את לא יודעת לקרוא כמו שצריך?״ שואל כריס בהרמת גבה, ״זה היה בספרדית.״ אני אומר בקשיחות ומשלב שאת ידיי.
״לכי לאכול משהו רומי. לא יצאת מהחדר יום שלם.״ כריס אומר בדאגה וממשיך להביט בה לכמה שניות. ״כן אתה צודק..״ ממלמלת רומי וכריס יוצא מהחדר ומשאיר אותנו לבד.
אנחנו פולטים אנחה כבדה, ״שילך להזדיין.״ אני מסנן בשקט,ויוצא מהחדר.
משאיר את רומי לבד בחדרה, אני עוקף את כריס שעומד ליד החדר שלי ונכנס לחדרי.
טורק את הדלת החדר בזעם ומתקדם אל המרפסת הקטנה שבחדרי. מציץ לעצמי סיגריה, משעין את גופי בעזרת מרפקיי במעקה.
״לאן הכנסת את עצמך אה?״ אני שואל את עצמי בבטחון, אני כבר מבין שסופיה בחיים לא תחזור אלי. אלא כן אם ארצה להצטרף אלה למעלה זה אהיה נחמד, סתם על מי את עובד? אני פולט גיחוך מפי שאני חושב על זה.
אני צריך שמישהו יעביר לי את הכאב הזה במיוחד רומי. היא כרגע הבינה את מצבי לבד, מבלי שום דבר שאני אגיד לה. הבחורה יודעת מה היא עושה.
במיוחד להכניס אותי אל עולם אחר ומשלה, לתת לי את הכי טוב ממנה.
כמו שהיא אמרה:זאב פאקינג בודד.
לעזאזל, עד כמה שזה נכון אני באמת לבד.
אני שומע את הדלת המרפסת נפתחת, אני מסובב את ראשי ורואה את מקדס וטיילר עומדים מולי.
אני נאנח ומחזיר את מבטי אל הנוף החשוך.
טיילר ומקדס עומדים בכל צד לידי, מציתים לעצמם גם סיגריה ושולחים מבטים לעברי מבטים.
״מה?״ אני נכנע לשתיקה הדפוקה הזאת, ״המנהל של הבית ספר רוצה לדבר איתך במשרד של אבא.״
מקדס אומר ומחזיק את הסיגריה בין שתפיו העבות.
״הוא יחכה לי.״ אני פולט בגיחוך.
למרות שאני צריך לדבר איתו, יותר נכון לאיים על חיו אם הוא לא יעיף את רומי מהבית ספר.
״בחייאת מאט...״ מקדס ממלמל לעצמו, אני מסובב את ראשי אליו ומסתכל עליו בחוסר הבנה.
״לך לדבר איתו.״ מקדס פוקד עלי, אני מגחך בזילזול ומסיים את הסיגריה.
אני מועך את הסוף של סיגריה על המעקה ומתקדם חזרה אל החדר.
אני יוצא במהירות מהחדר ויורד אל המשרד של אבי,
שם מחכה לי שיחה מאוד חשובה.
אני הולך להעיף את רומי מהבית ספר מהפרטי והמזוין שלה.
אני פותח את הדלת המשרד של אבא ושם יושב אבי.
אני אפילו לא טורח לדפוק על הדלת. אבא מרים את עיניו מהמחשב ומסתכל עלי באדישות.
״צא.״ אני אומר ונכנס לחדר. ״מחכה לי שיחת טלפון חשובה אבא.״ אני אומר את דבריי ואז הוא קם מהכיסא. אפילו לא שואל או מגיב על מה שאמרתי כרגע.
הוא נעמד מולי. ״הוא מחכה לך. תעשה את זה זריז.״
הוא מרים את קולו ואז טורק את הדלת.
אני ממהר להתיישב בכיסא ולהצמיד לאוזני את הפלאפון.
״מר רובן.״ אני מברך אותו מעבד לטלפון. מחייך לעצמי חיוך מעוות ומרגש. ״מה שלומך סטון?״
״איך טיילר?״ הוא שואל ואני מגלל את עיניי מהמחשבה של טיילר.
טיילר בסדר גמור. נשאר חמור כמו שהוא. הבית ספר לא עזר לו כמו שרציתי.
רציתי להגיד לו את זה בטלפון. כבדתי אותו כמו שהוא מכבד אותי. הוא תמיד פחד ממני. זה נכון, כולם נרתעים שאני בסביבתם.
״הוא בסדר.״ אני נאנח.
״אוכל לקבוע פגישה לשבוע הבא?״ אני שואל,
הוא משתוקק לכמה שניות בטלפון ואז נאנח. ״סליחה מר סטון. לא אוכל לקבוע איתך פגישה.״
אני מרים גבה חדה, מצמיד את הטלפון לאוזני.
״תקשיב לי טוב חתיכת זין. אני אבוא עד למשרד המזויין שלך ואענה אותך כלכך חזק שאתה תתכנן למוות!״ אני נוהם עליו מבעד לטלפון,
״סליח-סליחה מר סטון.״
״חתיכת מנוול. תדאג לזה שרומי לא תכנס יותר לבית ספר הארור הזה. שלך.״ אני אומר בכבדות.
״מה זאת אומרת?״ הוא שואל בשקט, אני נאנח למספר שניות ואז חוזר לדבריי. ״אני צריך שרומי תעוף מהבית ספר שלך. שלא תהיה לה גישה לשום לבית ספר הזה. היא לא תחזור לבית ספר.״
אני מושך בכתפי. ״אני לא מבין..״ הוא אומר בחוסר הבנה, ״אתה לא צריך להבין. אני רוצה שרומי לא תחזור לבית ספר שלך תוציא מכתב בקשר לבית ספר חדש.״
״על איזה איזה בית ספר חדש?״ הוא שואל בקול מחשיד. אני מגלגל את עיניי, ״על זה צריכים פגישה רובן.״ אני נאנח.
״בסדר. שובע הבא ביום חמישי.״ הוא קובע, אני מתנק את הטלפון ומניח אותו באגריסיביות על השולחן העץ.
YOU ARE READING
בפעם הראשונה
Action^הסיפור גמור^ לאלה שאוהבים ספרי רומן,אקשן וטירוף אכזרי! זה בשבילכם~ כשהוא פגש אותה, הוא הפך לבנאדם אחר. הוא יעשה הכל בשביל אהבת חיו,היא נערה והוא רוצח שכיר וראש מאפיה אכזרי בספרד. האם הוא יסכים לעצמו להתאהב בנערה מסכנה שלעולם לא חוותה מגע מגבר. רק...
