בפעם הראשונה

פרק 4

רומי

~העזרה שלא שווה את הזמן~

התיישבתי ישבית צפרדע על מיטה של אליסון,
״אנחנו צריכות לדבר...״ מלמלה בשקט אליסון והתיישבה על ידי במיטה. הנהנתי והיא התחילה לדבר. ״טיילר אתמול דיבר איתי..״ היא לחשה בשקט שכמעט לא יכולתי לשמוע אותה. לסתותי התהדקו, העברתי את מבטי לאליסון. ״אני לא מוכנה לשמוע על זה.״ אמרתי במהירות וקמתי מהמיטה, אליסון לא חשבה פעמיים משכה אותי בזרוע בחזרה אל המיטה.
״תני לי להסביר לך.״ היא אמרה בזעם ושחררה את זרוע היד. ״כן תסבירי. את יוצאת איתו?״ שאלתי אותה בכעס והבעת פניי השתנו. ״לא. אני לא מושגעת עד כדי כך.״ היא אמרה ברוגע ומשכתי את כתפיי.
אליסון יודעת לאן היא נכנסת, אבל היא לא את ההשלכות שהיא תקבל מטיילר. ״את כן משוגעת, ותתחילי לדבר.״ פקדתי עליה.
״טיילר ביקש ממני לעזור לו במשהו..״ היא אמרה בשקט. לא הססתי לדקה ומיד העברתי את מבטי אליה שוב בזעם. שנאתי אותה באותו הרגע.
״במה?״ שאלתי בסקרנות ונעצתי מבט,
״זהו שאני לא יכולה להגיד לך.״ היא לחשה בצרידות, בת זונה.
זרקה פצצה וברחה.
״בסדר.״ חייכתי חיוך ארסי, היא הרימה גבות ובחוסר הבנה. למה אני הגבתי בצורה כזאת? ״אל תדאגי, את לא חייב לספר לי. אבל את זו שזרקת פצצה וברחת.״
לחשתי ושמתי את כף ידי על הכתף שלה אליסון.
״אני הולכת.״ קבעתי בזעם וקמתי מהמיטה.
אליסון קפאה במקום ולא זזה, לא נתתי לה ‏יחס.

הגעתי למשמרת, לבשתי את הסינר השחור והתחלתי לעבוד. למזלי אליסון היום לא הגיע לעבודה.
התחלתי לעבוד והזמן עבר במהירות והלחץ רק החמיר.

סיימתי לעבוד, החלטתי שאני נשארת עוד קצת.
חיכיתי לאחים סטון. לא ידעתי מה חשבתי לעצמי שאני אחכה להם ועוד לבדי.
שמעתי קול מוכר מסבבי.
הרמתי את ראשי מהטלפון וראיתי את טיילר.
נאנחתי בשקט והכנסתי את הטלפון אל כיסי שהיה בג'ינס.
התקדמתי אל עבר טיילר, הייתי מולו ומאט נכנס ביני לבין טיילר. שיט למה הוא נכנס ככה?
״שלום לך.״ הוא אמר בציניות וגיחך, העברתי את מבטי אל עיניו האפורות. מבטנו הצטלבו, שמעתי את הנשימות מתחזקות ולא סדירות של מאט. ״גם לך..״לחשתי בפחד ולקחתי צעד אחד אחורונית.
מאט נשאר עוד כמה שניות מולי. הוא סובב את גבו והלך לשבת בשולחן, נאנחתי בשקט שהצלחתי לצאת מהבור שהוא יצר בתוכי.
התקרבתי שוב אל טיילר.
טפחתי על גבו והוא הסתובב, חייכתי חיוך קטן והוא גם. ״כן?״ הוא שאל בסקרנות והוריד את ידי ממנו בזהירות.
״אנחנו יכולים לדבר?״ שאלתי בחיוך קטן, הוא הנהן לאט וסימן לי עם ידו לבוא אחריו.

ישבתי מול טיילר ומאט, נלחצתי מאוד לשבת מול רוצחים. לא תכננתי בחיים שלי לשבת מול פושעים ועוד לדבר איתם, נורא. ראיתי שמאט היה עסוק בטלפון שלו״כן על מה רצית לדבר איתו?״ שאל העביר את מבטו אלי ושאל בקרירות. מבטו היה קר ואדיש. כמו תמיד,
״אליסון דיברה איתי על העזרה שטיילר ביקש ממנה.״ פלטתי באומץ וחזרתי לנשום כמו שצריך.
טיילר לא הסס והעביר את מבטו אל עיני, מבטנו הצטלבו והוא היה נראה בנאדם כלכך שונה ורגיל. אבל לא,הוא רוצח. ״כן, ביקשתי ממנה לעזור לי במשהו.״ הוא אמר והצית סיגריה, העביר את הסיגריה למאט והצית גם לעצמו. ״אפשר לדעת על איזה עזרה מדובר?״ שאלתי בשקט שכמעט לא יכלו לשמוע את קולי העדין. הייתה שתיקה של כמה דקות. טיילר ומאט הסתכלו אחד על השני ולא הבנתי מה קורה.
מבטם היה מאוד מחשיד ומסוכן, ״ביקשתי ממה לעזור לי בלעצב את הפאב החדש שלי.״ הוא אמר בחיוך ולגם מהקפה השחור, מאט נאנח בשקט ושיחק עם הסיגריה וחזר להתעסק בטלפון. הנהנתי בשקט וקמתי מהכיסא.

מאט קם והלך ‏אחריי, כך ידי נמשכה לאחור.
״בואי אני אסיע אותך לבית.״ הוא לחדש בצרידות לאוזני. זה הצליח להקפיא אותי לכמה שניות שאי אפשר להסביר אית הלחשים שלו מוסברים.
הנהנתי במהירות, פחדתי כלכך.
לא רציתי שהוא יכעס עלי או שאפגע בי..

נכנסתי לרכב היוקרתי שלו ויישבתי מושב על יד מאט.
שמתי חגורת ביטוחית והוא התחיל לנסוע.
היה שקט ברכב, מאט לא בזבז את זמנו ונסע כמו מטורף בכביש. עקף מכוניות ולא נשאר אדיש בכביש. ״טיילר משקר לך, אל תאמיני לכל דבר שיוצא מהפה המסריח שלו.״ הוא ירק בזעם ושבר את השתיקה, ואני נשארתי קפואה במקום. הייתי קצת בהלם ממה שמאט אמר, לא הבנתי מאיפה הוא זרק עלי את זה. ״הבנתי את זה, סתם אליסון מחממת אותי.״ אמרתי בשקט ושיחקתי את עצמי לא מבינה שום עניין בדבר הזה.
״מתי תשחרר את אחי?״ שאלתי בתמימות והעברתי את מבטי אליו. הרמזור היה על האדום ומאט לא בזבז שנייה והעביר את מבטו אלי. מבטנו הצטלבו ואני
רק רציתי לברוח משם. ״מחר.״ הוא אמר בחיוך, כיווצתי את עיניי לא הבנתי מה הוא אמר וזה בכלל אמיתי? ״אתה מחזיר אותו מחר?״ שאלתי, ניסיתי להיות ברורה מדבריו. הוא הנהן והמשיך לנסוע, חייכתי חיוך קטן ונתתי לעצמי להשתחרר.
שמחתי כלכך שאחי יחזור סוף סוף לבית. הוא היה חסר לי, ״תודה מאט...״ לחשתי בשקט.
הוא נעץ בי מבט כל פעם שהיה רמוז אדום, לא הבנתי למה.
למה הוא מסתכל עלי ככה?

״אפשר להבין למה לקחת את אחי?״ שאלתי בסקרנות, עמדתי מחוץ לדלת של המכונית, קור הכה בי וצמרמורות עברו בגופי. שמעתי אותו נאנח, יכולתי להבין אותו. ״כי הוא עובד כמו שצריך, הוא יודע לקחת את הפקודות כמו שצריך.״ הוא אמר ברוגע ואני רק הקשבתי לדבריו.
״היית חייב לקחת דווקא אותו?״ שאלתי בשקט, לא הססתי לדקה וחזרתי לשבת במושב.
״כן, כי אני מכיר את המשפחה שלך טוכ טוב.
יותר ממך.״ הוא הרים את קולו, ידו השמאלית הייתה מונחת על ההגה וידו.
זה היה מושך, הזיפים שצצו להם בפנים, הריח הגברי והמושך שלו, והתנועות החדות שלו עושה.
זה היה יכול להדיר כל בחורה באזור.
פערתי את עיניי ששמעתי את מה שהוא אמר, כן יש למשפחה שלי עסק קטן. ארגון פשע שאבי יצר מלפני חמש שנים. לא אהבתי את זה בכלל שהמשפחה שלי חלק מהפשע, לא נכנסתי לזה.
״את תמשיכי להסתכל עליי ככה?״ הוא אמר בציניות והצית סיגריה. צחקתי מדבריו וסגרתי את הדלת של הרכב. ״אני לא אוהבת את העניין של טיילר ואליסון.״ אמרתי בכנות והוא העביר את מבטו אל עיניי. מבטנו הצטלבו, הוא ליקק את שפתיו העבות ואני רק נמשכתי לזה עוד יותר. מה קורה איתי לעזאזל? אני בכלל בתולה ולא יצאתי עם אף גבר עוד. ״גם אני, הוא לא לרמה שלה בכלל.  אין מה לעשות, ילד עקשן יצא.״ הוא הרים את הגבות ורק צחק מדבריו כל פעם. הנהנתי ויצאתי מהרכב.
מבלי להגיד תודה.