בפעם הראשונה

פרק 9

~לפני שאתן מתחילות לקרוא את הפרק הזה אני אשמח שתגיבו מה תעדכן עליו ותצביעו. זה יעזור לי לקדם את הספר. (תודה)~

מאט
קמתי ליום חדש, המחשבות על רומי והנשיקה לא עוזבות את ראשי.
פאק, זה עושה כאב ראש רק מהמחשבות המפגרות האלו.
ירדתי לקומה הראשונה של הבית, הסלון.
ראיתי את אבא וטיילר מדברים ביחד ושותים כוס קפה, התקדמתי לכיוון המטבח והכנתי לעצמי קפה שחור חזק.
כמו שאני אוהב.

התיישבתי בספה ליד מאט ואבא והם רק הסתכלו עלי מוזר.
״ בוקר טוב אחי היקר? איך אתה? תודה שאתה שואל מה שלומי מאט.״ טיילר אמר בציניות ואבא גיחך לו ולגם מהכוס הקפה. נעצתי מבט קר והם המשיכו לצחוק,
״בוקר טוב לכם...״ מלמלתי בשקט.
״למה רומי נכנסה לזה?״ אבא שאל בהתפרצות
והכעס עבר בגופו.
נאנחתי בשקט, אני לא יודע בעצמי.
מה האישה הזאת מנסה לעשות במחשק הזה?
היא מנסה לנצח אותי?
לנצח בפעם הראשונה?
או להפסיד בפעם הראשונה?
לעזאזל איתה!
״אני לא יודע. תאמין לי רציתי להרוג אותה באותו הזמן.״ אמרתי בזעם וקמתי במהירות מהספה, רציתי לברוח משם.
הוא יכול לשאול שאלות שגם ראש ממשלה לא יודע לענות אליהם.
״תמשיך לברוח.״ טיילר אמר בזילזול ועליתי חזרה לחדרי.

הרמתי את הטלפון מהשידה וראיתי ההודעה ממספר שאני לא מכיר.
הרמתי גבה בחוסר הבנה ונכנסתי להודעה הזאת.

                             רומי:
     היי זאת רומי, אני רוצה לדבר
            על מה שקרה בזמן האחרון.

עיניי נפערו מההודעה של רומי, מה היא רוצה עכשיו? מנסה לברוח מהבעיות שהיא יצרה והיא חוזרת שוב...
לתת לזה לקרות? להיפגש איתה ולפתור את הבעיה שלי? או שלתת לעצמי לברוח אני אתן לזה לקרות

                                אני:
               בסדר. אצלי היום משרד.

כתבתי במהירות וחיכיתי לתשובה,
היא כתבה שבסדר גמור.
זרקתי את הטלפון על המיטה בזעם והלכתי להתלבש.

״כן.״ הרמתי את קולי ורומי נכנסה למשרדי.
היא לבשה חולצה בטן שהבליטה את החזה שלה, והגינס השחור שהתאים לגופה היפה.
היא בטח חולשה אצל הרבה אנשים.
היא התיישבה בכיסא מולי, היא נעצה במבט ואני בה.
״על מה רצית לדבר רומי?״ שאלתי בחוסר סבלנות ונשענתי על הכיסא.
״אני רוצה להתנצל על מה שקרה עם המאפיה האיטלקית.״
״וגם על מה שקרה אתמול בלילה...״ היא מלמלה בשקט את המשפט האחרון וכבר יכולתי להבין שהיא התחרטה על זה.
נאנחתי בשקט וקמתי מהכיסא, ״אני יכול לשאול משהו?״ שאלתי בסקרנות והיא הנהנה במהירות.
״למה ירית באנשים של קרלו ?״ שאלתי בזעם והתחלתי ללכת סיבובים במשרדי.
״כי ראיתי שאתה במצב שלא יכול להילחם בכמה אנשים. מאט לא הולכים עם כמה אנשים על אחד.״
״את מבינה שאת הולכת להסתבך?״ שאלתי בזעם, התקרבתי אליה.
גופנו היו קרובים זה לזה.
היא נשמה בכבדות הלחץ שיצרתי בגופה.
כמו שרציתי.

היא עצמה את עיניה מפחד, איך היא מנסה להכנס לעסק המלוכלך הזה אם היא עוצמת עיניים מפחד.
ועוד ממני...
התרחקתי ממנה, ״אני רוצה להכנס לזה בעצמי.
המשפחה שלי לא נותנת לי כסף. בגלל שהם לא רוצים שאני לא אקבל כסף שחור מהם!
הם לא יודעים שאני בסביבתך והם לא יודעים את המעשים שלי!״ היא הרימה את קולה והדמעות התפרצו מעיניה.
היא התחילה לבכות ואני רק קפאתי במקום.
״רומי לא התכוו-״ היא הרימה את ידה וקטעה אותי מדברי.

״אתה לא מבין בכלל! אני פאקינג רציתי להראות למישהו שאני לא חלשה ולא פחדנית כמו כולם.
יריתי בשבילך! יצאתי למסיבות עם אליסון למרות הפחדים שלי עם גברים. ובמיוחד איתך!״ היא צעקה בבכי והמשיכה לבכות בשקט.
הזעם שלה התפרץ בחלל החדר ואני כרגיל אדיש למצבה.
היא השפילה את ראשה
״רומי...״ לחשתי לעברה והיא לא הססה והרימה את ראשה אלי.
התיישבתי בחזרה אל הכיסא ומבטתי האדיש חולף לרחמים.

״אני לא התכוונתי שזה יצא ככה. אני מצטער, את יודעת שזה לא עובד ככה. לירות באנשים מהמאפיה האיטלקית ועוד לכוון למטרה ולירות מושלם?
ככה את מנסה להרים בחורים כמוני?״ אמרתי בכנות ועיניה נפערו מדברי. ‏
״תאמיני לי לנשק מישהו כי זה מסקרן?
יכלת ללכת למישהו אחר ולנשק אותו.
ועל הדרך לשכב, לא ככה?״ הרמתי גבות לשאלה והיא נאנחה.

״אני פשוט לקחתי כמה צעדים קדימה, ולא חשבתי על העתיד...״ היא אמרה בלחש וכבר יכולתי לראות את מבטה מתחרט.
הנהנתי לעברה, ניסיתי להראות שאני בסדר ובמיוחד המצב שיש ‏בינינו.
״רומי הכל טוב. אל תקחי ללב את הנשיקה הזאת.
כי את נערה שעדיין לומדת ואני פושע מסכן שמחפש רק סטוצים כל היום ולהרוג אנשים.״
שיקרתי והיא צחקה.
״תאמיני שהעבר שלך עכשיו נקי. ואת בטח באת בשביל לפרוק, אני בטוח.״ אמרתי בציניות והיא חייכה חיוך קטן שחשף את שיניה.
״כן אתה בטוח בזה...״ היא מלמלה בשקט וגירדה את עורפה מהמבוכה שנוצרה בגופה.

אוח החיוך שלה..
שאני אמות.