הוא זרק אותו על הרצפה מטיח בו אגרופים ללא סוף, דם יצא מכל מקום בגופו של האיש הזר ואני בוכה ללא סוף.
הוא פאקינג הורג אותו. בגללי.
״ניק תפסיק בבקשה תפסיק״ אני צועקת בלחץ מתחננת בפניו בזמן שהשומרים תופסים אותי ומונעים ממני להתקרב אליו. ״מיה טוסי מפה לבית״ הוא אמר בקול אדיש וקר כקרח, עצמתי את עיני וזזתי מהשומרים הולכת לספסל בכניסה כשאחד מהם אחריי.
התיישבתי על הספסל עם כאב ראש נוראי, הזלתי דמעות ללא סוף ופחדתי ממה שיקרה. לאחר כמה דקות ניק הגיע, היו כתמים כהים על חולצתו המכופתרת השחורה והיקרה, על מפרקי אצבעותיו היו סימנים ולפי עמידתו ושריריו היה ניתן להבחין בכך שהוא עדיין כועס. ברמות רצחניות.
עליתי לאט לאט עם מבטי אליו, רואה איך לסתו מהודקת לחלוטין ופניו משדרות שום רגש, רק כעס, שבלט בעיניו שכהות במיוחד כרגע.
״תסבירי לי מה עבר לך בראש שבאת לכאן״ הוא סינן מבין שיניו והסתכלתי עליו מוחה את דמעותיי, הוא נשם עמוק
״ניק..״ מלמלתי, ״כנסי לאוטו״ הוא אמר בקשיחות והבאתי את המפתחות שלי לשומר, הולכת למכונית של ניק שמשום מה לא שמתי לב אליה קודם לכן כשהגענו.
״את מטורפת לגמרי״ הוא אמר צוחק צחוק עצבני, כשנכנסנו לאוטו ״את מבינה מה יכלו לשים לך במשקה שהזמנת?! את מבינה שאם לא הייתי שם הוא היה עושה לך דברים ש-״ הוא אמר וקטע את עצמו, דופק בחוזקה על ההגה ומתניע בעצבים, לוחץ על הגז במהירות שיא.
הבטתי בו אוחז בהגה, ידיו התהדקו סביב ההגה עד שאצבעותיו נהפכו ללבנות, כל גופו היה דרוך והוא לא היה שקט, מדי פעם הגניב לעברי מבטים, אך הבעתו החיצונית הייתה כל כך קרה שלא יכולתי להסתכל עליו חזרה.
שתקנו במשך כל הנסיעה, בזמן שהוא עצבני ואני חושבת על כמה שאני אם נוראית. נכנסתי למועדון כשאני בהריון. הרגשתי מובכת, לא לקחתי בחשבון מה היו יכולים לעשות לי שם, ולמזלי ניק היה שם.
״אני לא מבין איך הגעת לשם ולמה״ הוא אמר טיפה יותר רגוע, שובר את השקט ששרר בינינו ״הסעתי את אמילי למועדון, נכנסתי לבקש מים, לא תכננתי אפילו להישאר לשניה!״ אמרתי עצבנית, זה נשמע כל כך מטומטם.
״זה היה רעיון שלך או שלה?״ הוא שאל והעצבים היו ברורים לגמרי בקולו. שתקתי,
״שלך או שלה?״ הוא הרים את טונו
״שלי״ אמרתי ״הצעתי לה שאני אסיע אותה כי אני לא יכולה לשתות איתה״ הוספתי והוא נאנח. ״אני צריכה ללכת
לאסוף אותה״ אמרתי מציינת והוא ענה בחדות ״אדריאן איתה״.
״למה היית שם בכלל?״ אמרתי לפתע ״אמרת שאתה הולך לבר״ הוספתי מסתכלת עליו רואה איך שרירי פניו לא זזים מילימטר, ״שינינו תוכניות״ הוא ענה בקור ועצר מול האחוזה, יצאתי במהירות טורקת את הדלת, אני עצבנית ומאוכזבת, לא יודעת ממי מאיתנו.
״את שמת את עצמך ואת הילד שלנו בסכנה מיה״ אמר גורם לי לעצור ליד מדרגות הכניסה, עצמתי את עיני מרגישה את הדמעות עומדות על סף פריצה,
״אני יודעת את זה ניק!״ צעקתי מסתובבת אליו ״אני מתחרטת על זה כל כך, ורק על זה חשבתי כל הנסיעה עכשיו״ אמרתי בקול חנוק
״אבל האשמה שאתה זורק עליי עכשיו לא גורמת לי להבין את זה מחדש! זה גורם לי להבין כמה אני לא מוכנה להיות אמא! וזה מפחיד אותי ניק, יותר מכל דבר אחר״ אני אומרת וצועקת, כשהדמעות יורדות מעיני ללא סוף, אני רואה את גופו הגדול והמטושטש מתקדם לעברי ותוך שניה אני נעטפת בזרועות גדולות וחסונות, שגורמות לי להרגיש מוגנת.
״אני לא בנויה לזה ניק, אני לא יכולה אני לא האישה הנכונה לבנות איתה משפחה״ מלמלתי בבכי והוא נשק למצחי,
״את האישה היחידה שאני רוצה לבנות איתה משפחה, ואת מסוגלת לזה, זה יקח קצת זמן להבנה אבל את חזקה יותר מכל אחת בעולם הזה ואת לא תשברי לקושי״ הוא אמר והמשכתי לבכות בחזהו
״אני איתך בכל צעד יפה שלי״ הוא החזיק בפניי כדי שאסתכל עליו והנהנתי לאט, מרגישה יותר בטוחה כשאני יודעת שהוא איתי והוא נשק למצחי, חיבקתי אותו מתחפרת בחזהו הקשיח, כשהוא עוטף את זרועותיו סביב גופי שוב.
-
אנחנו שוכבים במיטה וצופים בסרט אקראי שהיה בטלוויזיה, כשאני נשענת על חזהו ועל ידו, שמלטפת את בטני. האווירה הייתה נחמדה, אך עדיין הרגשתי שמשהו לא נסגר בינינו. אני חושבת שהוא עדיין כעס על כך שיצאתי ועוד למועדון מבלי לספר לו. כשיצאתי מהמקלחת קודם לכן שמעתי אותו צועק על השומרים שנתנו לי לצאת ללא אישור שלו.
״בייב״ מלמלתי והוא המהם בשאלה
״אני מצטערת שיצאתי למועדון בלי לספר לך״ אמרתי מרימה את ראשי אליו, הוא נשק לו והחזרתי את ראשי מתחפרת עוד קצת בו.
צליל הודעה בקע מהטלפון שלי והרמתי אותו מהשמיכה שמעליי, קוראת את ההודעה שאמילי שלחה לי כשאני מרגישה במבטו של ניק
~אדריאן לקח אותי בחזרה לאחוזה, הוא כעס שהייתי שם🙄 כאילו לו מותר ולי אסור! בכל מקרה, הכל טוב? הוא כועס?? ראיתי אותו גורר איזה מישהו במועדון ושיצאת אחריו ולא חזרתם.~ היא הגיבה להודעה ששלחתי לה, פתחתי את הטלפון ונכנסתי לשיחה שלנו,
את/ה: כעס, אבל הכל טוב עכשיו. אני חושבת
אמילי: חושבת? אתם מדברים?
את/ה: אממ, חצי קלאץ׳... כאילו עכשיו כשאני חושבת על זה לא ממש דיברנו אבל לא הרגיש לי אווירה מתוחה
אמילי: אוו אוקיי. מה אומרת שנלך לעשות שופינג מחר??
את/ה: וואי זורם לי לצאת, אבל עזבי שופינג, אני רוצה אוכל. בואי נלך למסעדה
אמילי: יש סגור! סוף סוף את רעבה אין התינוק הזה בא בול בזמן! באיזה שבוע את בכלל??
את/ה: תשיעיי
אמילי: יש יש עוד מלא זמן לאכול איתך! צריכה לנצל את זהה
את/ה: חחח בדוקק
את/ה: אני באה לאסוף אותך בעשר תהיי מוכנה!
אמילי: !!
סגרתי את הטלפון וחזרתי לשכב בנוחות על ניק, שוקעת בריחו הטוב והנעים, נרדמת במהירות.
-
התעוררתי על משהו קשיח, חזהו של ניק. הוא עדיין היה ישן, פניו רגועות ושלוות, וקצה שיערו נופל מעט על מצחו. הסתכלתי על השעון שהיה על יד המיטה, השעה פאקינג חמש בבוקר. הרגשתי בחילה בבטני אך ללא צורך להקיא, זזתי מעט באי נוחות מנסה להירדם אך ללא הצלחה.
ידו הגדולה והחמה של ניק שנשענתי עליה תפסה במותני החשופה, גורמת לי לעצור את כל תזוזותי. הסתכלתי עליו כשעיניו עצומות, ״יש לי בחילה״ מלמלתי בקול חלש שיצא חמוד, הוא פקח חצי עין אחת מסתכל עליי, הוא שחרר את ידו וקמתי מהמיטה כשהוא מתרומם למצב ישיבה
״בייב תחזור לישון יש לך פגישה רק בשתיים עשרה״ אמרתי מסתכלת עליו בזמן שאני הולכת לחדר הארונות שלו. נכנסתי לחדר הארונות העצום בגודלו, מחפשת בגדים וכשמצאתי רק פיג׳מות נאנחתי יוצאת מחדרו, עולה אל שלי.
לקחתי ג׳ינס שחור וחולצה קצרה לבנה וצמודה מאחר ונעים בחוץ, אך מאחר וקר מעט עכשיו ירדתי בחזרה לחדרו של ניק וחזרתי לחדר הארונות לוקחת פוטר שלו שגדול עליי, וסט הלבשה תחתונה שאהבתי.
הוא כבר לא היה על המיטה אלא בחוץ על המרפסת, מעשן את הסיגריה שלו. נאנחתי נכנסת לחדר האמבטיה ומניחה את בגדיי על השיש, יוצאת לחדר ופותחת את דלת המרפסת, רואה אותו מתעסק בטלפון שלו בעצבים ולוקח עוד שאכטה מהסיגריה.
יצאתי החוצה כשהקור של הבוקר חודר אל עצמותיי מאחר ואני רק עם טרנינג וגופיה קצרצרה, ליטפתי את גבו הרחב ועטפתי את ידי סביבו כשהגעתי אליו והוא התקשח אך לא נרגע, ״מיה תחזרי לחדר״ הוא אמר בטון מאיים,
״תפטר מהסיגריה״ אמרתי לא זזה מילימטר והוא נאנח, הוא לקח שאכטה אחרונה וזזתי ממנו, הוא הלך לשולחן הקטן שהיה במרפסת וכיבה את הסיגריה במאפרה, מניח את הטלפון על השולחן.
הוא נעמד מולי בוחן אותי במשך כמה רגעים וכך גם אני אותו, עד שלפתע הרים אותי ואני צורחת ומצחקקת, הוא הניח אותי על המיטה ונשק לצווארי יורד אל בטני ומנשק אותה ללא סוף, ואז הוא עלה אל שפתיי מנשק אותן באגרסיביות.
התנתקנו כשהייתי צריכה אוויר וחייכתי בוחנת את פניו, הוא הפך אותנו כך שעכשיו אני מעליו, נשקתי לשפתיו ברכות והתנתקתי, ״אני במקלחת״ אמרתי ולפני שהגיב קמתי ורצתי לחדר האמבטיה, סוגרת את הדלת ונועלת אותה אחרי שומעת דפיקה של אגרופיו. צחקקתי ופשטתי את בגדי נכנסת לקלחת.
-
השעה הייתה כבר תשע וחצי והייתי צריכה לצאת, ג׳ולי הכינה לי קפה נטול קפאין בכוס לדרך ונשקתי לניק לפני שיצאתי. נכנסתי לאוטו וכך גם השומרים לג׳יפים שלהם, חיברתי את הטלפון שלי לבלוטות׳ ושמתי שירים, שמה את משקפי השמש שלי ומתחילה לנסוע.
צפרתי לאמילי כשנכנסתי לשטח האחוזה, היא יצאה כשהוא עומד בדלת ונושק לה נשיקה אחת אחרונה. נופפתי לו לשלום והוא החזיר לי, היא עלתה לאוטו והתחלתי לנסוע.
״אז..״ התחלתי לומר יוצאת מהשער,
״השלמתם?״ שאלתי בטון רומז להתרגשות.
״כן...״ היא מלמלה והסתכלתי עליה רואה חיוך קטן שלאט לאט גדל והיא קופצת בשמחה. צחקתי וגם היא, המשכנו לדבר על דברים אקראיים במהלך הנסיעה ואז הגענו למסעדה.
נכנסנו למסעדה בליווי השומרים, המארח ליווה אותנו לשולחן והתיישבנו. הזמנו את המנות שרצינו ולאחר שהמלצר הלך הטלפון שלי צלצל. זה היה ניק,
״הלו?״ עניתי
״תחזרי הביתה״ הוא נשמע מוזר,
״מה? ני-״ התחלתי לומר אך קולו המאיים והנוקשה קטע אותי,
״עכשיו מיה.״ אמר בטון וצרידות וניתק. מבטי נעשה מבולבל ואמילי שמה לב לכך.
״מה קרה?״ היא שאלה בבילבול,
״ניק נשמע ממש מוזר. הוא אמר לי לחזור הביתה״ אמרתי מסתכלת עליה בכיווץ גבות.
״אז? תתקשרי שוב תבדקי מה קרה״ אמרה ולקחתי את הטלפון מתקשרת שוב אל הוא לא ענה, התקשרתי מספר פעמים בהן לא ענה וכבר התחלתי לדאוג.
״למה הוא לא עונה לי״ מלמלתי מחייגת שוב פעם וזה הלך ישר לתא הקולי. לפתע ממשהו צעק משהו וכל המסעדה התמלאה עשן, מבלי שהספקתי לחשוב ולהבין מה קורה ראיתי את השומרים רצים לעברי ולאט הכל נהיה שחור.
—————————————
160
מחשבות?