נסעתי לאחוזה של אדריאן, שם אמילי נמצאת, כשהשומרים שניק הצמיד לי נוסעים בג׳יפ מאחורי.
השומרים באחוזה של אדריאן זיהו אותי, ונתנו לי להיכנס. שלחתי הודעה לאמילי שאני פה לאחר שעצרתי בכניסה לאחוזה, היא יצאה משם ונכנסה לאוטו.
״אומייגאד!! הטבעת!!״ צרחה בהתרגשות לאחר שהתחבקנו במשך עשר דקות. היא לקחה את ידי ופערה את עיניה
״וואו היא הרבה יותר גדולה במציאות״ אמרה
״הוא קנה לך את האוטו הזה?״ היא שאלה פעורת פה, מסתכלת על הכל מבפנים, הנהנתי מחייכת
״את מאורסת אחותי!!״ היא אמרה חוזרת לנושא הראשי וחייכתי איתה. התחלתי לנסוע ויצאנו משטח האחוזה,
״מתי החתונה? קבעתם תאריך כבר?״ היא שאלה
״בעשירי לחמישי. שלושה שבועות מהיום״ אמרתי בחיוך פונה ברמזור.
״אומייגאד זה ממש ממש ממש קרוב!! ואתם תספיקו להכין הכל עד אז?״ שאלה
״אני מקווה״ מלמלתי.
————————
יצאנו מהאוטו כשהשומרים אחרינו ואמילי מייד משכה אותי לחנות שאליה רצתה ללכת. היא בחרה בשבילי בגדים, כמו תמיד, ודחפה אותי להיכנס לתא.
מדדתי את הבגדים שהיא נתנה לי ואהבתי את כולם, יצאתי מהתא לאחר שסיימתי למדוד הכל ולהראות לה, והיא הסתכלה עליי בציפיה
״אין מצב שבעולם אני אוכל לשלם על כל זה״ אמרתי מושיטה לה את בגדים שבחרה לי. היא גילגלה את עיני והושיטה את ידה אל התיק שלי, והוציאה משם את הארנק שלי. הסתכלתי עליה בבילבול והיא הוציאה משם כרטיס אשראי,
״שלך?״ שאלה מחזיקה אותו מולי. נאנחתי לוקחת אותו מידה
״של ניק״ אמרתי באדישות ובאנחה.
״נו תבזבזי! בשביל זה הוא נתן לך את הכרטיס אשראי״ היא אמרה
״אני לא יודעת...״ מלמלתי מסתכלת על כרטיס האשראי.
היא לקחה את הבגדים מידי וחטפה את כרטיס האשראי והלכה אל הקופה.
״שיכעס עליי לא עלייך״ אמרה קורצת אליי. הטלפון שלי צלצל ועניתי לניק,
״היי״ אמרתי
״שלא תעזי לשלם מהכרטיס שלך או במזומן שלך זה מובן?״ הוא אמר וכיווצתי את גבותיי
״אני רוצה שתרוקני את כרטיס האשראי שלי, אני לא רוצה לראות ששילמת סנט״ קולו העמוק היה רציני,
״א-אוקיי״ אמרתי מבולבלת מהדרך שבה התחיל את השיחה
״יופי, אל תשכחי לאכול משהו״ קולו העצבני התגלה, הוא דאג לי אבל שמעתי עצבים בקולו,
״הכל בסדר בייב?״ שאלתי בעדינות, הוא שתק במשך כמה שניות,
״הכל בסדר יפה שלי״ ענה
״אוקיי״ אמרתי ונפרדנו לשלום והוא ניתק
לאחר שאמילי הושיטה לי את השקית ויצאנו מהחנות, המשכנו להסתובב בקניון במשך משהו כמו שעתיים, ולאחר מכן הלכנו לאכול.
התיישבנו במסעדה והזמנתי סלט פרגיות עם צ׳יפס בצד ואמילי גם כן אותו דבר,
״ולשתות?״ המלצר שאל
״שתי בירות״ אמילי אמרה וקפאתי לרגע
״אחת בעצם,״ אמרתי והיא הסתכלה עליי בבילבול
״אין לי כל כך חשק לבירה״ תירצתי לאמילי
״וקנקן מים בבקשה״ הוספתי והוא חזר על מה שהזמנו והלך
״אוקיי אז התור שלנו בארבע,״ אמילי אמרה
״זה משאיר לנו שעה לאכול״ הוסיפה.
״אז נלך לג׳ל ואז נלך לבחור שמלת כלה״ אמרה בהתרגשות וחייכתי, כשאמרה למדוד שמלת כלה לא הצלחתי להתרכז, הייתי עסוקה במה לעשות אם אני בהריון.
האוכל הגיע וכשסיימנו כבר הייתה השעה עשרה לארבע, אז שילמנו וירדנו לקומה התחתונה של הקניון, שם נמצא סלון הפדיקור ומניקור שאליו אמילי הולכת.
נכנסו והאישה שישבה שם וסידרה וחיטאה את כל הציוד ראתה אותנו וקמה לחבק את אמילי
״היי אני כריסטין״ אמרה והסתובבה אליי
״אומייגאד! את בת הזוג של ניק בראון נכון? וואו חשבתי שרק בחדשות את מעלפת אבל במציאות את אפילו יותר מהממת״ אמרה וחייכתי אליה
״תודה רבה״ אמרתי ורק אז זה חלחל לראשי, חדשות?
היא הובילה אותנו לשולחן הארוך, והיא קראה לעוד מישהי וגם היא התלהבה ממני. חייכתי במבוכה, מה עושים במצב כזה?
כריסטין התיישבה מולי והשנייה התיישבה מול אמילי,
״אוקיי בואי נתחיל״ כריסטין אמרה והחלה להתעסק בדברים
״זאת פעם ראשונה שלך?״ אמרה והנהנתי מצחקקת והיא אחריי.
״אוקיי אז...״ החלה לדבר ולהסביר לי על דוגמאות ועל עיצובים שונים, בחרתי לעשות לבן מארבל, והיא התחילה.
״אנחנו לא עושות בנייה אמילי אמרה לי נכון?״ שאלה והנהנתי
״אה וואו אוקיי הציפורניים שלך נורא יפות״ אמרה כשהושטתי לה את ידי. היא שייפה את ציפורניי ודחפה את העור פנימה, והמשיכה לעשות עוד כמה דברים עד שהתחילה במריחת הלק.
״אז,״ התחילה לומר
״מה זה הדבר הנוצץ הזה?״ אמרה בהתרגשות והורדתי את הטבעת מידי כי אסור להכניס אותו למכונה,
״זה נכון שאתם מתחתנים?״ היא לחשה והנהנתי
״עוד כמה זמן?״ שאלה ואמילי נכנסה לשיחה
״שלושה שבועות מהיום, ואת עושה לה את הציפורניים לחתונה״ אמילי אמרה וצחקקתי מהנהנת
לאחר משהו כמו ארבעים דקות שהיינו שם, סיימנו ושילמנו להן.
״יצא מהמם כריסטין תודה לך״ אמרתי מחבקת אותה והלכנו לאחר שנפרדנו מהן.
״אוקיי אחותי זה המקום הכי יקר לשמלות כלה, אבל זה רק בגלל שזה המקום הכי בחיר!״ אמרה שמה את המיקום בוויז והתחלתי לנסוע לפי ההדרכה.
לאחר נסיעה של משהו כמו שעה, הגענו סוף סוף.
נכנסו לחנות הענקית, שיש בה מאות שמלות כלה. בחנתי את המקום פעורת פה, זה כל כך יפה.
״היי״ המוכרות אמרו כשנכנסנו
״שלום״ אמרתי בחיוך וגם אמילי חייכה.
״את מיה פיטרס נכון?״ אחת מהן שאלה
״את בת הזוג של ניק בראון?״ השניה שאלה והנהנתי
״בנות,״ אישה מעט מבוגרת התקדמה אלינו,
״או היי״ אמרה כשהבחינה בנו
״אני דינה, המנהלת של החנות״ היא לחצה את ידינו
״בואו נשב״ היא אמרה והנהנו הולכות אחריה.
״אז, מי הכלה שלנו?״ שאלה כשהתיישבנו בכורסאות מול מראה ובמה.
״אני״ אמרתי בחיוך והן חייכו,
״אז ספרי לנו קצת עלייך, מתי החתונה, מי החתן״ המנהלת שאלה
״הו אמ, אוקיי קוראים לי מיה, אני בת 22, לארוס שלי קוראים ניק, הוא בן 25, אנחנו מתחתנים בעשירי לחמישי, ונכנסנו לזה די מהר אז כרגע נקווה שכל הארגונים ילכו חלק״ אמרתי בחיוך ושלושתן חייכו אליי בחזרה,
״וזו אמילי, השושבינה הראשית שלי.״ אמרתי מציגה אותה והיא הרימה את ידה לשלום.
״אז מה את בעצם מחפשת בשמלה?״ דינה שאלה והסתכלתי על אמילי
״אני אכוון אותך,״ אמרה וצחקקתי במבוכה
״את רוצה מחשוף, בלי מחשוף, צרה, סגנון בת ים אולי, גזרת A, משהו סקסי, או יותר נסיכתי בכלל?״ היא אמרה כל מיני אופציות וחייכתי אליה
״אני חושבת פחות חשוף מדי, אבל לא צנוע מדי,״ אמרתי
״איפשהו באמצע״ אמרתי מצחקקת והן איתי
״ואני לא רוצה את זה צמוד כל כך״ הוספתי.
הן חייכו,
״אוקיי, שרון וליסה יחפשו לך שמלות כלה ויעזרו לך במדידה״ המנהלת אמרה וחייכה אלינו לפני שהלכה מהאזור שלנו.
״אוקיי, אז בואי ניכנס עוד יותר לפרטי השמלה-״ זו שקוראים לה שרון התחילה לומר.
״אנחנו אוהבות יהלומים, לא אוהבות?״ שאלה
״יהלומים לא יפריעו לי״ אמרתי
״אוקיי מעולה, ומה עם אבנט?״ שאלה
״פחות הקטע שלי״ אמרתי מצחקקת
״וסגנון בת ים את אוהבת?״ שאלה
״לא לא״ אמרתי
״אוקיי אז לכי תורידי את הבגדים ותלבשי את החלוק בתא המדידה ואני וליסה נמצא לך אופציות״ אמרה מחייכת וחייכתי אליה בחזרה, קמה ממקומי ומתהלכת לכיוון תא ההלבשה.
——————————————
שאלה קטנה- תרצו שאראה לכן את השמלות שמיה מודדת?
אמרתי לכן שאשתדל להעלות בדיוק ב170 הצבעות (אפילו אחת פחות) (סתם אני לא קטנונית)
170 עוד פעם.
מחשבות-