שמתי את עגילי החישוק הכסופים שלי ואת השרשרת הכסופה, נעלתי נעליי עקב כסופות והשפרצתי את הבושם הקבוע שלי שניק אוהב.
ניק לוקח אותי היום לדייט, הדייט הרשמי השני שלנו.
הפעם הוא דווקא כן לוקח אותי למסעדת יוקרה, ואמר שיש לו הפתעה בשבילי. אני לא יודעת אם לצפות למשהו טוב או רע, אז לבינתיים אני נשארת ניטרלית.
לבשתי שמלת סאטן בגזרת מיני בצבע ורוד, ושמתי את התכשיטים הקבועים שלי שהיו עשויים מכסף אמיתי. סידרתי את שיערי עם בייביליס ומחליק, העברתי אודם עדין על שפתיי ושמתי מסקרה, נשארת פשוטה.
שמתי את הטבעת שאחי קנה לי על ידי, והדמעות עמדו בעיני. עצרתי אותן מלצאת וחייכתי חיוך שברירי. התעשתתי על עצמי, לקחתי את הקלאץ׳ שלי וירדתי למטה, כשרעש נקישות העקב שלי על רצפת הפרקט משכו את תשומת ליבו של ניק.
חיוך היה על פניו כשבחן את גופי אך תוך כדי שבחן אותי חיוכו ירד. המשכתי להתקדם אליו והוא הרים את מבטו המעט כועס אל מבטי התמים שמנסה להבין מה קרה.
״מה?״ שאלתי מסתכלת על עצמי מנסה לחפש אם יש משהו על שמלתי
״מה את לובשת?״ אמר עם קצת כעס בקולו.
״שמלה״ אמרתי כשפרצופי עדיין מבשר על חוסר הבנה.
״זאת שמלת מיני מיה״ אמר והכעס עדיין היה שם.
נתתי לעצמי רגע להסתכל עליו ולבחון אותו, הוא לבש מכופתרת שחורה שהבליטה את שריריו באופן בלתי יאמן, יחד עם מכנס אלגנט שחור ונעליי אלגנט שחורות. ריח האפטרשייב שלו שהתערבב עם הבושם שלו גרם לי לאבד את חושיי לרגע, והשיער שלו היה מעט מבולגן. הוא נטף סקס, יופיו גרם לי להסתחרר מעט ולרצות לקפוץ עליו.
חזרתי להתמקד במילותיו וההבנה הכתה בי.
״את לא יוצאת ככה״ קבע. התקרבתי אליו והנחתי את ידי על חזהו, יודעת שהוא נרגע
״למה?״ שאלתי מסדרת את הצווארון הקטן בחולצתו.
״אני לא צריך שיסתכלו על מה ששלי״ אמר רגוע יותר ושם את ידיו על גבי התחתון. פרפרים שוב הופיעו בבטני כששייך אותי אליו, וחיוך קטן הופיע על פניי.
״אבל אני איתך ואותך אני אוהבת,״ אמרתי מסתכלת ישירות בעיניו. הוא נאנח
״שימי את זה״ אמר והביא לי את הבלייזר שהיה על כסא האי. הנחתי את הבלייזר על כתפיי והחזקתי את הקלאץ׳ שלי.
״ולשם שינוי רציתי להיות יפה בשבילך״ סיימתי את מה שהתחלתי לומר בביישנות והרמתי את כתפי, מתקדמת אל הדלת מותירה אותו מאחוריי. הושטתי את ידי כדי לפתוח את הדלת ובבת אחת נמשכתי לכיוון הנגדי לדלת.
הסתכלתי עליו בבילבול ועל פניו היה מבט שלא הצלחתי לפענח. הוא קירב את פניו לפניי כשהוא מחזיק בגבי התחתון ביד אחת וביד השניה הסיט פיסת שיער אל מאחוריי אוזני. לאחר כמה רגעים שבהן הוא בהה בפניי הוא קירב את פיו לאוזני ולחש לי בקולו הבס שגורם לי לזרמים,
״מה גורם לך לעזאזל לחשוב שאת לא תמיד יפה?״ אמר ופתחתי את פי לדבר אך הוא קטע אותי לפני שעוד אמרתי מילה,
״את פאקינג מושלמת מיה, ואני לא רוצה לשמוע שום מילה מהפה הקטן והאמיץ שלך״ אמר כשחזר להסתכל על פניי במרחק כמה מילימטרים, משאיר אותי בפה מעט פעור.
פתחתי את פי מנסה להוציא את המילים, אך מה שיצא היה רק ״כ..כן״ קטן ועדין.
״יופי פרינססה״ אמר מתרחק ממני וחום גופו התנתק משלי.
הנהנתי והסתובבתי מתקדמת לדלת, אך הוא שוב סיבב אותי אליו, בעדינות, מניח את ידו האחת על גבי התחתון ואת השניה מתחת לסנטרי
״עוד דבר אחד, יפייפיה״ אמר גורם לי לחייך מעט מהכינוי החדש שלי. הוא קירב את פניו לשלי ונישק את שפתיי בעדינות. הרמתי יד אחת ללחיו בעוד שהשניה מחזיקה בקלאץ׳, שעוד שניה נפל מההחזקה הרפויה שלי.
הוא נישק אותי בעדינות שלא אופיינית לו, כאילו נזהר שלא אשבר. לא רבנו על שליטה ולא הייתה אגרסיביות, אך בכל זאת התשוקה הייתה בכל מקום.
הוא התנתק משפתיי באיטיות, גורם לי לרצות להתחנן שיישאר. יצאנו מהאחוזה לכיוון הפרארי שחנתה מול מדרגות האחוזה, בעודי תקועה בטראנס שהכניס אותי אליו, כנראה בכלל מבלי שהתכוון. ניק פתח לי את דלת המושב ליד הנהג ונכנסתי למכונית. הוא עשה את הסיבוב ונכנס למושב הנהג, התניע ונסע ליציאה משער האחוזה.
״אין שירים היום בייב?״ שאל כששיחקתי בשיערו
״אני לא יודעת איך להתחבר״ הרמתי את כתפיי והמשכתי לשקוע בשיערו. הוא לחץ על כפתור במסך שבמכונית ולקח את הטלפון שלי, חיבר אותו לבלוטות׳ וחזר לנסיעה.
לקחתי את הטלפון מידיו ושמתי את הפלייליסט האהוב עליי, והשיר Breathe של Jax Jones התנגן.
"You're my discretional sin
I feel you on me when I touch my skin
You got me hooked and you're reeling me in
When I look in your eyes, I'm on the edge"
שרתי עושה לניק תנועות עם הידיים, הוא החזיק את ידי ונשק לגב כף ידי, ״שירי בייביגירל״ אמר בקולו הבס כשעם ידי השניה אני ממשיכה לעשות תנועות ולשיר בקולי קולות, עד שהגענו למסעדה.
הוא יצא מהמכונית ועשה את הסיבוב, ופתח לי את דלת המכונית. הוא הושיט את ידו כדי שאצא וסידרתי את שמלתי ואת הג׳קט שניק הביא לי כך שלא יראו את מה שלא צריך.
צלמי הפפראצי לא איחרו להגיע, אך כרגיל הם שמרו מרחק מאיתנו. ניק נצמד אליי מאחור והתקדמנו למסעדה. ניק פתח את דלת המסעדה כמו ג׳נטלמן אמיתי, וכרגיל המארחת קפאה במקומה כשראתה אותנו. או ליתר דיוק אותו.
בחנתי את המסעדה הענקית, הכל היה נקי ומפואר, כל הגברים היו לבושים בחליפות או בבגדים רשמיים וכל הנשים לבשו שמלות ערב קצרות, והודתי לעצמי בליבי שלבשתי גם שמלת ערב. כל המבטים הופנו אלינו כשנכנסנו, ומבט אחד מניק וכולם חזרו להתעסק בעניינים שלהם.
המארחת ליוותה אותנו לקומה למעלה, ששם היו מעט אנשים וגם הם היו לבושים בבגדים מגונדרים, אך היה נראה שזו קומה לפגישות עסקיות יותר. היא עלתה לעוד קומה שבעצם הייתה קומת הגג, הכל היה מלא באורות וסככת זכוכית הייתה מעלינו. המרפסת הזו הייתה ריקה מאנשים, ומוזיקה שקטה התנגנה בשקט ברמקולים.
המארחת התקדמה לשולחן שהיה ליד מעקה הזכוכית, וממנו אפשר לראות את השקיעה, את חוף הים ואת כל העיר. המארחת הלכה לאחר שסידרה את השולחן וכרגיל הודיתי לה, התקדמנו לשולחן כשאני שקועה ביופיה של העיר ושל השקיעה,
״ניק זה מושלם״ אמרתי אוחזת במעקה ובוהה בעיר. הוא עמד מאחוריי והוריד ממני את הג׳קט באיטיות, הוא נשק לכתפי ועלה לאט אל צווארי, הוא ליפף את ידיו סביב בטני וכשהגיע עם פיו לאוזני לחש
״אני שמח, גיבורה שלי״ אמר וחייכתי, אך לאחר מכן פרצופי השתנה למבט מעט מבולבל
״גיבורה?״ שאלתי בשקט
״אני גאה בך, יפה״ סובב אותי בעדינות אליו. שמתי את ידיו סביב צווארו והסתכלתי עליו בחוסר הבנה
״על מה?״ השארתי את העדינות והרוגע בינינו. הוא הסתכל בעיני אך לא אמר דבר.
״מה יש יפה שלי?״ שאלתי שמה את ידי על לחיו
״על מה אתה צריך להתגאות בי?״ שאלתי בעדינות מלטפת את לחיו.
״את תביני מאוחר יותר״ אמר מסיט פיסת שיער אל מאחורי אוזני, מותיר אותי סקרנית. הנהנתי משאירה את זה בצד. הוא גרר את הכסא לאחור כך שאוכל לשבת, וכשהתיישבתי הוא גרר את הכסא קדימה והלך להתיישב בכסאו.
״היום את אוכלת משהו רציני״ קבע והנהנתי בצחקוק קטן.
טלפונו של ניק צלצל ונאנחתי, הוא קם לעברי ונשק לראשי,
״אני כבר חוזר יפייפיה״ אמר וענה לטלפון והלך לצד.
המלצרית הגיעה והזמנתי סלט ופסטה רביולי ברוטב שמנת, ולניק הזמנתי את הקבוע שלו, סטייק ויין אדום.
היא לקחה את ההזמנה וחזרה לבפנים, ולבינתיים בחנתי את ניק שזז בעצבנות בזמן שדיבר בטלפון. הוא נשען על המעקה בגבריות והעביר את מבטו אליי. הוא קרץ לי וגיחכתי, ואז הוא שוב חזר לזוז בעצבנות וכנראה לצעוק על אותו אחד שאיתו בטלפון. הוא נראה כל כך גברי, הוא נראה שולט, מנהיג.
הוא ניתק לאותו בחור וחזר לשולחן, עדיין עצבני.
״ניק א-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי ״לא עכשיו מיה״ אמר והיה נראה שהוא מנסה להרגיע את עצמו. קמתי לעברו והושטתי את ידי לפניו אך הוא העיף אותן לפני שהספיקו לגעת בו. עמדתי שם בהלם,
״מה נרא-״ שוב התחלתי לומר אך הוא שוב קטע אותי
״לא עכשיו מיה!״ צרח קם ממקומו והבטתי בו מלמטה בעיניים מבריקות. לקחתי את הקלאץ׳ שלי במהירות והתקדמתי ליציאה מהמרפסת הזו, ירדתי את כל הקומות למטה ויצאתי מהמסעדה הזו, מרגישה מושפלת.
התהלכתי בחניה מנסה להגיע לכביש כשאנשים שיוצאים ממכוניותיהם מסתכלים עליי והגברים בוחנים אותי בלי בושה. לא ראיתי את הפפראצי בשום מקום אז הנחתי שהם ויתרו כבר מוקדם יותר והלכו.
המשכתי ללכת ברחבי החניה בעקבים שלי, עד שלפתע נמשכתי לאחור על ידי מישהו. הסתובבתי אליו בבהלה ולשמחתי ולרעתי בו זמנית זה היה ניק.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי בקול שבור ומשכתי באפי, לא שמתי לב בכלל שבכיתי.
״מסתכלים פה על מה ששלי״ אמר ברכושניות רבה וגיחכתי בזלזול.
״אתה פאקינג צוחק איתי נכון?״ הרמתי את קולי
״מיה״ הזהיר אותי בקולו הבס האטום וחסר הרגש.
״אתה באמת חושב שזה מה שמעניין אותי עכשיו?״ שאלתי ועכשיו היה תורי לכעוס.
״עם מי דיברת?״ שאלתי מנסה להבין למה הוא מתנהג ככה
״זה לא צריך להדאיג אותך״ אמר את המשפט ובאותו רגע כל כך תיעבתי אותו.
״זה לא צריך להדאיג אותי, ניק? זה לא צריך להדאיג אותי? בטח שזה אמור להדאיג אותי כי בסוף אתה מוציא את הכל עליי!״ צעקתי והוא החזיק בידיי וקירב אותי אליו, כך שפנינו היו קרובים.
״את כל כך מחרמנת כשאת ככה...״ מילמל חוזר לעצמו הרגוע.
״למה אתה לא לוקח את זה ברצינות?״ שאלתי נאנחת. הוא נאנח גם כן
״אני כן לוקח את זה ברצינות, יפה״ אמר ועצמתי את עיני ודמעה ירדה לה. הוא ניגב אותה עם ידו החמה
״אני.. מצטער יפייפיה״ אמר והרמתי את מבטי אליו.
״את מבינה עכשיו למה אני גאה בך?״ שאל מחזיק בפניי בידיו החמימות. הסתכלתי עליו בשאלה, והנדתי בראשי
״תסלחי לי?״ שאל ונאנחתי,
״כמובן״ אמרתי
״את עדיין רוצה לראות את ההפתעה?״ שאל והנהנתי.
״הפתעה במובן טוב?״ שאלתי
״זה תלוי בך״ אמר מסקרן אותי יותר. פנינו עדיין היו קרובים, הוא קירב את פניו וקירב את פניי אליו דרך סנטרי, עד ששפתינו ריפרפו אחת על השניה, ושניה לפני שהצמדנו את שפתינו, פלאש מסנוור של מצלמה הופיע, גורם לי להסיט את מבטי במהירות אל צלם פפראצי, שלא הפסיק לרגע לצלם.
ניק אחז בידי ומשך אותי אל עבר המכונית, הוא פתח לי את הדלת ועשה את הסיבוב ונכנס גם כן, ולא היה נראה לרגע שהיה לחוץ או ממהר. להיפך, הוא היה רגוע מתמיד וכמובן שנראה כמו אליל. יצאנו מתחום המסעדה ואיבדנו את צלמי הפפראצי, וניק נסע למקום שבו אמורה להיות ה׳הפתעה׳ שלי.
יש לי הרגשה רעה לגבי זה, אבל החלטתי להניח לזה. הוא נסע עד שפנה לבית קברות, ״ניק?״ שאלתי והבטתי את מבטי אליו. מבטו היה ממוקד בכביש ופניו היו אטומות.
הוא נכנס לחניית בית הקברות והכל היה לי כאן מוכר. הוא חנה ויצא מהאוטו, פתח לי את הדלת והושיט את ידו כדי שאאחוז בה. הסתכלתי עליו במבט מהסס, אך מבטו ונוכחותו הרגיעו אותי מיד וגרמו לי להרגיש מוגנת.
לקחתי את ידו והוא שם עליי את הג׳קט שהיה עליי מקודם, מאחר ועכשיו ערב וכבר קריר. התקדמנו אל שער בית הקברות ואחזתי בפחד בידו של ניק, נכנסנו אל שער בית הקברות והייתי מופתעת שהוא עוד פתוח.
התהלכתי עם ניק בבית הקברות נותנת לו להוביל אותי לאן שרצה להוביל אותי, עד שהגענו לשלושת הקברים שמהם פחדתי.
——————————————————
מחשבות? ❤️