התעוררתי לבד במיטתו של ניק. נכנסתי אל השירותים ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי. ירדתי למטה מברכת את ג׳ולי לשלום, ומגלה שהשעה 12 בצהריים. ישנתי כל כך הרבה?
״הבוס ביקש ממני להודיע לך שהוא יצא הבוקר למשרד ושהוא יחזור מאוחר יותר״ אמרה לי והנהנתי מתיישבת על הספה מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת בערוצים.
״מה תרצי לארוחת הבוקר, מיס?״ ג׳ולי שאלה
״האמת שאני לא כל כך רעבה, תודה״ אמרתי וחזרתי להסתכל על הטלוויזיה
״הבוס אמר לי בבירור להאכיל אותך, מיס״ היא אמרה
״תרצי פנקייקים?״ שאלה והנהנתי נכנעת, יודעת שאם ניק ידע שלא אכלתי הוא יהרוג אותי.
נשכבתי על הספה מתכסה בשמיכה ומדליקה את הסדרה האהובה עליי.
פרינדס.
לפתע הטלפון שלי צלצל ועצרתי את הסדרה
״הלו?״ עניתי למספר החסוי
״בוקר טוב״ קולו הגברי ענה והעלה חיוך על שפתיי
״בוקר״ אמרתי מחייכת ושיחקתי עם קצה השמיכה
״ניק אולי תפסיק עם המספר החסוי, אני אף פעם לא יודעת אם זה אתה שמתקשר אליי״ אמרתי והוא ניתק.
מה?
הוא ניתק לי בפרצוף הרגע.
לפתע התקשרו אליי ממספר לא מזוהה
״הלו?״ עניתי באנחה
״שמרי את המספר הזה, ממנו אני אתקשר אלייך מעכשיו״ אמר וחייכתי.
״טוב״ אמרתי
״אכלת?״ הוא שואל והדאגה שלו מעלה בי חיוך
״ג׳ולי בדיוק מכינה לי פנקייקים״ עניתי ובדיוק ג'ולי קראה לי לאכול
״לכי תאכלי בייב, אני אחזור יותר מאוחר״ אמר
״טוב בייב ביי״ אמרתי והוא ניתק
התיישבתי לאכול באי ולאחר כמה דקות שבעתי.
״יצא מעולה ג׳ולי, תודה רבה״ אמרתי מפנה את הצלחת והיא עצרה אותי ולקחה את הצלחת מידי.
הלכתי בחזרה אל הספה ונשכבתי עליה מדליקה חזרה את הפרק בו הם מחליפים דירות.
הרגשתי אנרגיות, הייתי צריכה להעסיק את עצמי במשהו.
כבר עברו בערך חודשיים וקצת מאז האירוע ואני מרגישה פי אלף יותר טוב, והתקפי החרדה מופיעים פחות.
קמתי מהספה ושוטטתי ברחבי האחוזה. הגעתי להמון מסדרונות וחדרים אבל רובם היו נעולים, ואם הם היו פתוחים הם לא היו מעניינים.
ירדתי לקומות שמתחת לאחוזה מגלה שני חדרים ענקיים, סנוקר וקולנוע, לכל אחד קומה משלו. היו עוד קומות מתחת אבל הייתי עייפה מדי. עליתי בחזרה למעלה מוותרת על הצד השני של האחוזה, מגלה שהשעה כבר חמש.
החלטתי להכין ארוחת ערב, סילקתי את ג׳ולי מהמטבח ואמרתי לה שאני נותנת לה יום חופש, ולאחר כמה ויכוחים הצלחתי לגרום לה ללכת לנוח, בטוחה שהיא שמחה מזה.
החלטתי להכין ספגטי בולונז עם לחם שום. הוצאתי את כל המצרכים להכנת הבולונז והתחלתי להכין תוך כדי שהפסטה מתבשלת. לקחתי את הלחם חותכת אותו חתיכות לא עד הסוף, מרחתי חמאה באמצע כל פרוסה ופיזרתי את השום על החמאה. עטפתי את הלחם בנייר כסף והכנסתי לתנור, מדליקה טיימר ל10 דקות.
חזרתי לערבב את הבולונז ולפתע הרגשתי זוג ידיים שריריות מתעטפות סביב מותניי. הוא הניח את ראשו בשקע צווארי
״ממ זה מריח טוב״ אמר ונשק לשקע צווארי
״מה הבייבי שלי מכינה?״ שאל
״פסטה בולונז״ אמרתי והשעון צפצף
״בייב אתה יכול לכבות את התנור?״ שאלתי והוא הלך וכיבה את התנור ולאחר מכן חזר אליי מחבק אותי מאחור ונצמד אליי.
הוא נשק לכל אורך צווארי וכשמצא את נקודת החולשה שלי הוא מצץ אותה גורם לי להיאנח.
צחקקתי ״ניק האוכל״ אמרתי והוא סיבב אותי אליו מנשק את פי בתשוקה.
״אני במשרד, תקראי לי כשהאוכל מוכן״ אמר ונישק את פי פעם נוספת נשיקה קצרה והלך אל המשרד שלו. רק כשהלך שמתי לב שלבש חליפה שחורה שהבליטה את שריריו ועשתה אותו סקסי מתמיד.
הספגטי והבולונז היו מוכנים, שפכתי את הבולונז על הפסטה וערבבתי אותם. הוצאתי את הלחם מהתנור ושמתי את הכל על השולחן קוראת לניק.
הוא ירד במדרגות כשהוא לבוש רק במכופתרת הלבנה שלו שפתוחה בשני הכפתורים למעלה ושרוולים מכופלים עד המרפקים שלו.
הסתכלתי עליו מתיישב ושמתי לו על הצלחת כמות נדיבה, כמו שהוא אוהב. התיישבתי גם כן לאחר שהוא אמר לי ושמתי לעצמי אוכל, בעוד שהוא מהלל את כישוריי ומתענג על האוכל.
לאחר שסיימנו לאכול עלינו למעלה וניק יצא החוצה לדבר בטלפון. זה מתחיל לעצבן אותי שהוא מדבר בטלפון כל הזמן ואין לו זמן אליי, אבל הוא איש עסקים, מה אני כבר יכולה לעשות?
ניק חזר פנימה ונשכב על המיטה מתעסק בשלט של הטלוויזיה. נשכבתי עליו והוא ליטף את ראשי
״ניק״ קראתי והוא המהם כתגובה
״אני חושבת שאני כבר מוכנה״ אמרתי והוא סיבב את ראשו אליי בחדות
״את בטוחה? את לא חייבת בייב״ הוא אמר
״כן״ עניתי והוספתי
״זה שונה איתך״ אמרתי ותוך שניה הוא היה מעליי
״אני לא ארחם עלייך כמו פעם קודמת בייב״ אמר מזהיר אותי
״פעם קודמת זה לא היה רחמים?״ אמרתי בהלם פוערת את עיני והוא גיחך
״תעשי לי טובה. את חושבת שאני יכול לזיי... לעשות אהבה עם מישהי והיא עדיין תוכל ללכת?״ אמר מחליף את המילה הגסה ונתתי לו כאפה
״אני נראת לך ילדה קטנה שאתה לא מקלל לידי?״ זייפתי עצבים והוא צחק
״את תמימה מדי בשביל זה״ אמר צוחק עליי
״לא משנה תשכח מהתוכניות הלילה״ אמרתי ממשיכה עם העצבים
״לא לא בייב הנה את לא תמימה״ אמר והסתכלתי בעיניו מצחקקת
״תחמנית קטנה״ אמר מקרב את פניו אליי כך שהאפים שלנו נוגעים אחת בשניה
״אני אפרק אותך, את בטוחה שזה מה שאת רוצה?״ לחש באוזני והמילים הגסות שלו הדליקו אותי.
הנהנתי והוא הצמיד את שפתינו. הוא הוריד את הבגדים שלי ואני את שלו, כך שנשארנו עירומים כמו ביום היוולדנו. הוא התנתק מהנשיקה והשתיל שביל של נשיקות רטובות מהפה שלי ועוצר בשדיים שלי, נותן לכל אחת מהן יחס,
״יפה של אבא״ אמר משתמש בכינוי שהחל לקרוא לי בזמן האחרון, משכיח ממני את כל המחשבות והזיכרונות הרעים, וממשיך בנשיקות עד לבטני, מדלג על איברי וממשיך ליריכי הפנימיות.
״אני הולך לטפל בך בדרך הטובה ביותר״ אמר גורם לי להרגיש מוגנת איתו, ומתחיל במלאכתו.
אין ספק שהוא הגבר שלי.
————————————
נשכבנו על המיטה מתנשפים, כשאני מנסה להרגיע את נשמתי והוא מצחקק בגבריות ומושך אותי לשכב עליו.
״הכי טובה בעולם״ אמר נושק לראשי.
הוא באמת לא ריחם עליי, זה בהתחלה כאב כי האיבר שלו עצום, אבל הוא הרגיע אותי ולאט לאט זה היה מהנה.
״את בסדר?״ שאל בדאגה שהתחלתי להתרגל אליה ממנו.
״כן״ עניתי מתעלמת מהכאב החד שבאיברי
״פעם אחרונה שאני מסכימה לשלושה סיבובים״ אמרתי נוזפת בו ומתנשפת.
״תמימה שלי״ אמר מנשק לראשי
״אני אוהבת אותך״ אמרתי ועייפות נפלה עליי
״גם אני אותך״ אמר ולאט לאט נרדמתי, בזרועותיו של הגבר שלי.
—————————————
קמתי בבוקר מגלה שאני לבד במיטה. מה הקטע שלו עם זה?
נזכרתי במאורעות אמש וחייכתי לעצמי. לבשתי את החולצה המכופתרת שהייתה זרוקה על הרצפה ליד הצד שלי, שניק לבש אתמול, וקמתי מהמיטה. כאב עצום וחד שהופיע באיברי גרם לי לפלוט צרחה ובשניה חזרתי לשבת על המיטה.
תוך שניות הדלת נפתחה בתנופה וניק הופיע שם עם מבט דרוך. הוא קלט אותי יושבת על המיטה מרעידה את רגליי ומבטו השתחרר, ואז הוא התקדם אליי
״כואב לך?״ שאל מחייך בגאווה יודע כבר את התשובה, והנהנתי מסתכלת עליו בעצבים
״בואי״ אמר והרים אותי על ידיו ולקח אותי לשירותים. הוא הניח אותי על השיש שבשירותים והביא לי את מברשת השיניים שלי. צחצחתי את שיני וירקתי את המשחה, שטפתי את פניי וניגבתי אותם.
״למה לא היית לידי כשהתעוררתי?״ שאלתי אותו בעצב
״בייב עכשיו אחת אחר הצהריים, הייתה לי פגישה בעשר ואז גירשתי אותם, לא רציתי שיעירו אותך״ אמר והסמקתי בבושה.
הוא הרים אותי על ידיו ורק עכשיו שמתי לב לכך שלבש את הג׳ינס השחור שקניתי לו לא מזמן ואת החולצה הלבנה שלבשתי המון ונדבק אליה הריח שלי, שהשתלב עם הריח שלו.
הוא הניח אותי במקלחת וקילח אותי, כשאני דופקת לו מבטים מזהירים שיזכירו לי כמה כואב לי עכשיו ושלא יחשוב על לעשות את זה שוב עכשיו.
הוא סיים לקלח אותי והביא לי מגבת ולקחתי אותה במהירות מידיו דוחפת אותו אל מחוץ למקלחת בעודו צוחק
״ניק זה לא מצחיק!״ צעקתי עליו שומעת אותו ממשיך לצחוק.
״תסתום ותביא לי הלבשה תחתונה״ אמרתי נאחזת בכיור ולאחר שניה הביא לי סט תחרה שחורה.
לניק יש טעם פצצה בבגדים, ועוד יותר כשזה מגיע להלבשה תחתונה.
״יופי עכשיו תביא לי חולצה שלך וטייץ״ אמרתי מחייכת והוא הגיש לי את החולצה שלו וטייץ.
מרחתי את הקרמים שלי ושמתי את הבושם שלי כמו תמיד, לבשתי את החזיה והחולצה ובקושי רב הצלחתי לשים את התחתונים ואת הטייץ.
״ניק״ קראתי לו ובתגובה שמעתי המהום והדלת נפתחה. הוא סרק את גופי והרים אותי על ידיו כמו תינוקת כשבטני מוצמדת לבטנו.
״מיה״ אמר
״מה?״ שאלתי
״את לא אוכלת״ אמר והעצבים נשמעו בקולו
״אני כן״ אמרתי
״אני מרגיש את עמוד השדרה שלך מהבטן שלי״ אמר משתמש בדוגמא מצמררת
״ניק אני אוכלת״ אמרתי מעוצבנת
״אני אומר לג׳ולי להכין לך ארוחת בוקר, דיר בלאק את לא אוכלת את כולה״ אמר
״אבל מה אם אני אשבע באמצע?״ רטנתי
״עד שאת לא עולה את הפאקינג 5 קילו שהורדת, את לא עוזבת צלחת מלאה באמצע.״ אמר והושיב אותי על הכסא. הסתכלתי עליו בעצבים והוא נעלם מחדר האוכל אל המטבח.
הוא חזר והושיט לי 2 כדורים וכוס מים. אחד גלולה למניעת הריון ואחד משכך כאבים. בלעתי את שניהם וג׳ולי הושיטה לי צלחת שעליה הייתה מקושקשת עם טוסט וסלט אבוקדו ליד.
ניק כבר יצא מחדר האוכל והתחלתי לאכול וכשסיימתי את האוכל ג׳ולי באה ופינתה את הצלחת. באתי לקום אך כשהכאב החד הזה הופיע חזרתי בחזרה למקום במהירות.
״ג׳ולי!״ קראתי לה כי לא רציתי להפריע לניק וגם כי אני כועסת עליו שהוא גורם לי לאכול מבלי שארצה.
״כן מיס?״ היא צצה במהירות
״את יכולה לעזור לי להגיע לסלון?״ שאלתי והיא עזרה לי לקום מהכסא מנסה להסתיר את החיוך שלה
״אוי שקט״ אמרתי והיא צחקה ועזרה לי לשבת על הספה
״תודה ג׳ולי״ אמרתי והיא חייכה אליי בנחמדות והלכה.
התכסיתי בשמיכה והדלקתי את הטלוויזיה צופה במשחק הכדורסל שהופיע על המסך. היינו צופים במשחקי כדורסל יחד פעם כמשפחה, ואני ואחי היינו משחקים. כמובן שתמיד הוא ניצח אותי.
קלטתי בזווית עיני את ניק שירד במדרגות והמשכתי להתרכז במסך.
״לייקרס בייב?״ ניק שאל נשען על גב הספה מאחוריי עם אמותיו
״ושיקגו בולס״ אמרתי באדישות מתעלמת מאיך שקרא לי.
״אני לא מבינה למה אתה גורם לי לאכול מבלי שארצה״ התפרצתי מאמצע שום מקום והסתכלתי עליו
״כי את הרזת בצורה לא הגיונית״ אמר בקרירות
״זה לא אומר שאני לא אוכלת!״ נעמדתי מפילה את השמיכה.
הוא התקדם אליי ונעמד סנטימטר אחד לידי
״א-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי בנשיקה. הוא הרים אותי מרגליי בקלילות והעמיד אותי על הספה, לא מתנתקים לרגע מהנשיקה. לאחר בערך עשר דקות התנתקנו, מנסים להסדיר את הנשימה
״למה אתה אף פעם לא נותן לי לסיים משפט?״ אמרתי מחייכת מעט
אני אוהבת את הריבים שלי איתו, הם לא נמשכים זמן רב.
״את חופרת לי מדי״ אמר ונישק אותי נשיקה קצרה
״אתה תלמד להתמודד״ אמרתי משלבת את ידי ומזדקפת בהתנשאות מזוייפת.
״אה כן?״ אמר ותוך שניה הייתי מתחתיו על הספה.
הוא עלה מעליי והניח את ראשו על בטני נשכב ליד רגליי כדי לא להכאיב לי ולמחוץ אותי בעזרת שריריו.
״נו? התמודדת כבר?״ שאלתי מלטפת את שיערו
״עוד נראה״ אמר בעייפות
״תודה בייב״ אמרתי
״על מה מלכה שלי?״ אמר וליבי החל לפעום במהירות
״על זה שאתה סבלני כלפיי ומבין, למרות שאני יודעת שקשה לך עם זה״ אמרתי
״תפסיקי לומר תודה כל הזמן, זה מגיע לך״ מלמל מניח את ראשו על הבטן שלי.
מגיע לי?
החלטתי לעזוב את זה בינתיים.
״נוח לך אה?״ גיחכתי והוא הנהן
״אני אוהבת אותך״ אמרתי ממשיכה לשחק בשיערו
״אין לך מושג עד כמה אני אותך״ אמר וככה בילינו את הערב עד שנרדמנו.
רק אני והוא, מכורבלים בסלון צופים במשחק כדורסל.
אני, והוא.
————————————————
טוב זה היה חזק ממני, הייתי חייבת להעלות.
מה אתן חושבות ¿ ❤️