Louis' POV.
בוקר. ובכן, השמש זרחה.
לא הצלחתי לישון הלילה בכלל, כל המחשבות האלו מאתמול בערב אפפו אותי והייתי נסער מכדי להתרכז בשינה. חוץ מזה, ישנתי על הספה. החוסר בזרועות חזקות ובגוף חם שעוטף אותי לא נתנו לי מנוחה. הריח שלו היה הדבר שהכי התגעגעתי אליו. והנשיקות שלו על ראשי מידי פעם שזז בשנתו.
אירועי אתמול היו פשוט... מטורפים. הרבה אנשים היו בדירה, ולכולם היו עיניים צהובות. כולל אוסטין והארי. הייתי מבועת. אני עדיין לא בטוח אם דמיינתי או לא, אבל המנהיג של כל האנשים (ככל הנראה), שמו היה מייקל. התפלאתי לשמוע שהוא היה האח הבוגר של שניהם. הם אף פעם לא סיפרו לי שיש להם אח בוגר, ויותר מכך, הם אף פעם לא סיפרו לי שהתליון של הארי היה כל כך... בעל ערך.
לאחר שכל זה נגמר, לא הפסקתי לרעוד. הארי נעלם לחדרו ואוסטין גם כן, אני נותרתי לבד על הספה. הדמעות לא הפסיקו עד עכשיו. אני חייב לדבר עם הארי, אני חייב הסבר.
״הארי, תפתח!״ דפקתי על הדלת.
״אני לא רוצה לדבר, לואי״ הוא אמר בתשישות. יכלתי לשמוע רק מקולו שגם הוא לא ישן כל הלילה.
״ב-בבקשה, הארי.. אני מפחד. כל כך מפחד. נשארתי לבד ולא הצלחתי לישון כל הלילה. בבקשה תפתח לי, א-אני צריך הסברים״ התייפחתי, נקטע על ידי רעש המנעול המסתובב.
הדלת נפתחה, חושפת את הארי התשוש. שקיות היו מתחת לעיניו הירוקות, שלא נצצו כמו בדרך כלל. הוא לא לבש חולצה, ועל פניו מבט עצוב. יכלתי להבחין שבכה לפי עיניו האדומות והנפוחות מעט. זה שבר את לבי, איך שהוא היה שבור... אך עדיין כל כך יפהיפה.
הבטתי בחדר מאחוריו. הכל היה על הרצפה. המצעים המבולגנים, המחברות וספרי הלימוד... הכל היה מפוזר, כאילו הארי עבר סוג של התקף זעם או משהו...
״מה אתה רוצה?״ טונו היה משועמם בעוד שנכנסתי לחדר.
״יש לי הסברים בשבילך, אבל גם לך יש המון, המון הסברים בשבילי.״ התיישבתי על המיטה שלנו, מסמן לו להתיישב לצידי ולהפתעתי, הוא עשה כרצוני. לא מתווכח יותר מידי.
״תנסה לא להתחרפן בבקשה... אבל... יום אחד לפני כמה חודשים, הלכתי ליער. פגשתי שם זאב וחשבתי שזה יהיה הסוף שלי, אבל הוא היה ממש ידידותי. מאז בכל הפעמים שהלכתי ליער, הייתי עם הזאב ההוא. אני יודע, זה מטורף, אבל תקשיב.
אתמול, כשהייתי ביער בזמן שאתה היית בלימודים, הזאב התנהג מוזר. העיניים שלו זהרו כשהוא הביט לעיניי והתחלתי לשמוע קולות בראש שלי. קולות שאמרו לי להביא אליו את התליון. לא יכלתי להתנגד, לא הצלחתי.״
בלעתי רוק, מוכן להארי שיצחק בפנים שלי. ״א-אני יודע שזה לא תירוץ לכך שלקחתי את התליון שלך בלי שידעת אבל---״ נקטעתי כשהארי התקיל אותי בחיבוק, מפיל את שנינו למיטה.
לא טרחתי להמשיך את המשפט, רק שאפתי את ריחו המוכר לאפי ונאנחתי, מחבק אותו בחזקה ובגעגוע.
רק רציתי לשכוח מהבעיות לכמה רגעים בודדים. רק רציתי לברוח יחד איתו מכל סיפור האימה הלא מציאותי הזה. אבל יכול להיות שזאת היתה בקשה מוגזמת מידי, למרות הכל...
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
חג סוכות שמח לכל הקוראות השוות!❤️❤️❤️
מתוך כבוד, פרקים לא יעלו במשך החג והחופש. אוהבת,😘
~JPH