M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

1 - "Party"

התעוררתי מעט כשהרגשתי את גופי מתרומם, אך לא פקחתי את עיניי, מודע לכך שזאין כנראה הרים אותי למיטה כי נרדמתי באמצע הסרט שראינו.

״לילה טוב בייבי״ אני שומע אותו לוחש, הוא מנשק את מצחי ועוטף אותי בזרועותיו. המקום הבטוח שלי.
״לילה״ אני משיב בישנויות ולא לוקח זמן רב עד שהשינה עוטפת אותי ואני נרדם.

-----

״זאין? זאין מה השעה?!״ אני מתעורר בבהלה ומנדנד את כתפו של זאין הישנוני. ״מה אתה רוצה לו׳...״ הוא נוהם לתוך הכרית ומפהק.

״יש לי שיעור! שחכתי לגמרי!״ הבטתי במסך האייפון שלי ומתברר שנותרו לי בדיוק עשר דקות להגיע לשיעור הספרות הראשון שלי בסמסטר הזה.

״תירגע...״ הוא ממלמל ואני גונח בכעס ״זי, לך אין שיעור היום. לי לעומת זאת, יש!״ אני קם במהירות ורץ לשירותים, מצחצח את שיניי במהירות ומסדר מעט את שיערי המבולגן. אני מתלבש בפחות משתי דקות ורץ למטבח להכין לי קפה.

״אפילו לא אמרת לי בוקר טוב״ זאין אומר מאחוריי ומנשק את צווארי, ״אני מצטער, הייתי לחוץ. להכין לך גם קפה?״ אני מחייך מעט ומנשק את שפתיו. ״כן בבקשה״ הוא עוזב אותי ואני מניח שהלך לצחצח. אני מביט בשעון, עוד חמש דקות בדיוק.

לוקח לי דקה להגיע לכיתה, ואני רוצה להשאיר רושם טוב, מה שמשאיר לי בדיוק שלוש דקות לשתות קפה ואז אני חייב לרוץ לשיעור.

״ביי זי, אתקשר אליך כשהשיעור נגמר!״ אני צועק לו ויוצא מהמעונות, רץ במסדרון לכיוון הכיתות.
״לואי טומלינסון״

״גברת ריין, הייתי שמח להמשיך לדבר איתך אבל אני מאחר לשיעור״ אני מתנצל בפניי מנהלת האוניברסיטה הנחמדה והיא מחייכת אליי ״תמיד היית כזה נאמן ללימודים״ היא משבחת ואני מחייך אליה וממשיך לרוץ.

אני מגיע אל האודיטוריום הענק ומבחין בזה שעדיין לא כל המושבים פנויים. אני נאנח בהקלה ותופס מושב אחד בקדמה. 

״לואי??״ אני מסתובב לקול המוכר וחיוך גדל על פניי לפני שאני מושך את הבחורה לחיבוק ״קייטלין! עבר זמן!״ היא תופחת על גבי לפני שאנחנו מתנתקים מהחיבוק. ״זה נכון טומו, איך אתה? עדיין עם זאין, אני מנחשת״ היא מתיישבת בכיסא לידי ואני מהנהן בחיוך. ״אז מה אתה אומר, נצא הלילה למסיבה הראשונה של הסמסטר? לזכר הימים הטובים?״ היא מאגרפת את כתפי בצחקוק ואני מניד בראשי ״לא לא קייט, מסיבות זה לא הקטע שלי״ אני מודה בחיוך קטן והיא משתנקת,
״מה הוא עשה לך?! איפה לואי שהיה קופץ על כל הזדמנות לצאת מהמעונות?״ אני מושך בכתפי, ״כנראה שהתבגרתי״.

״בולשיט,״ היא נוחרת ומשלבת את ידיה, ״היום בעשר, אני אבוא לחדר שלך אז בבקשה תחסוך ממני קולות לא ראויים ממך ומזאין״ אני מיד מסמיק והיא מגלגלת את עיניה, ״לזכר הימים הטובים, טומו״

״לזכר הימים הטובים״.

-----

״חשבתי שאתה לא אוהב מסיבות״ זאין אומר בעודו יושב על המיטה שלי, ואני חופר בארון במטרה למצוא משהו מתאים למסיבה הערב.
״אני לא, אבל לא נעים לי מקייט״ אני מודה ומוציא ג׳ינס כחול וסוודר.
״איך זה?״ אני מראה לזאין את התלבושת.

״לעזאזל לא!״ קייט לפתע מופיעה מאחוריי ואני נבהל ומפיל את הבגדים מידיי, זאין נראה אדיש למצב.
״קייט? איך לעזאזל נכנסת? הפחדת אל החרא ממני!״ אני קורא והיא רק משלבת את ידיה והולכת לכיוון הארון, ״הדלת שלכם היתה פתוחה. עכשיו שב, ילד יפה, אני עומדת להפוך אותך לאליל מין״ היא דוחפת אותי אל המיטה לשבת ליד זאין שמחניק צחוק, ״אני אשמח לראות את זה״.

-----

״ו...וואלה!״ קייט מסירה את הבד ממעל המראה ואני כמעט ומאבד את הכרתי. ״מי לעזאזל זה?!״ אני צורח לכיוון המראה וקייט צוחקת ״אתה נראה טוב״ אני כמעט ולא נושם בגלל הג׳ינס השחור הצמוד של זאין שהיא הכריחה אותי ללבוש. בנוסף לחולצת אדידס לבנה שהיתה בכלל שלה, ואלוהים יודע איך היא עלתה עליי.

אבל האמת, שסוג של אהבתי איך שנראיתי. ״סיימת--- או אלוהים!״ זאין נכנס לחדר ולסתו התחתונה נופלת, ״אנחנו חייבים לקנות עוד ג׳ינסים כאלה בייב״

״לא, אין מצב. אני בקושי יכול לנשום!״ אני שולח את ידיי לצדדים אך שניהם רק נאנחים, ״זה מושלם להלילה. ביי זאין, אנחנו הולכים!״ קייט מושכת אותי לכיוון היציאה וזאין מגחך ״תהנו, אל תשתו יותר מידי״ הוא שולח לי מבט מצטער לפני שאני וקייט עוזבים את המעונות אל תוך המכונית שלי.

״בוא נלך לחגוג!״

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

מה הרושם הראשוני שקיבלתם/ן מהזוגיות בין זאין ללואי עד עכשיו?

~JPH