״שוקולד?״
״היא לא אוהבת״
״פרחים?״
״נובלים מהר״
״כרטיסים לסרט?״
״היא אמא שלי, הארי״
נאנחתי. ״לעזאזל, אני בחיים לא אצליח לקנות לה מתנה״
הארי השחיל את ידו לאגני בעודינו הולכים בקניון. ״אתה תצליח, כמה קשה זה כבר יכול להיות?״
״אתה זוכר את הכריסמס האחרון שלנו ביחד?״ אוסטין לפתע שאל את הארי, ומירפק קלות את צלעותיו. הארי גיחך והשפיל מעט את מבטו. ״כן... ישבנו עד ארבע בבוקר בפיג׳מות תואמות בסלון וחיכינו לסנטה שיבוא, לא הסכמנו לאף אחד להגיד לנו ללכת לישון..,״ הארי פלט גיחוך עצוב, ואוסטין המשיך אותו בחיוך קטן ״בסוף אבא התחפש לסנטה ואמר לנו ללכת לישון ורק אז נרדמנו... אני זוכר״ כולנו היינו שקטים לכמה רגעים.
איך זיכרונות טובים כמו אלה יכולים להישמע כל כך... עצובים?
״אהמ... אני מקווה שזה בסדר שאני שואל, אבל, למה אתם כבר לא חוגגים כריסמס ביחד?״ גירדתי בעורפי ושניהם הביטו בי. ״זה מפני שלא גרנו יחד״ הארי הזכיר לי, והרבצתי לעצמי מנטלית על שלא זכרתי את הפרט החשוב הזה. ״אני מצטער, אני מקשיב למה שאתם מספרים לי, באמת שכן!״ שניהם ציחקקו בשעשוע והניוד בראשם. הם כל כך פאקינג דומים. הגומות, הצחוק, הדיבור.
אלוהים.
״מה עם הצמיד הזה?״
אוסטין נעצר לפתע ממול חלון ראווה קטן. זה היה צמיד כסוף, דק ועדין, ועליו תליון נוצה יפיפה ותליון לב קטנטן. הוא היה מדהים.
״זה מושלם.״ אמרתי בהיפנוט. ״נקווה שהוא לא עולה כמו החיים של שלושתינו ביחד...״ ציחקקתי ונכנסנו לחנות.
״אתם צריכים עזרה במקרה?״ נערה צעירה ניגשה אלינו בחיוך קטן. ״כן, הצמיד הזה בחלון-״
״הוא לתצוגה בלבד.״ היא קטעה אותי לפני שאפילו סיימתי להגיד את המשפט. לתצוגה בלבד?
״ובטוח שאין שום סכום שיכול לקנות לנו את זה?״ הארי התערב, נעצתי בו מבט. מה הוא חושב שאני? מליונר?
״הוא יחיד במינו״ היא אמרה, ונעצה בשלושתינו מבטים. ״ואתם לא נראים לי כל כך כמו מיליארדרים״ היא גיחכה בזלזול והפנתה את גבה. גסת רוח!
״כמה?״ הארי שאל פתאום, והיא נעצרה במקומה והסתובבה. אני ואוסטין הבטנו בהארי בעיניים פעורות ולסת נפולה. על מה הוא מדבר? אני לא יכול לשלם על דבר כזה!
״חצי מליון פאונד. אתם משלמים בצ׳ק או במזומן?״ היא צחקה לעצמה בזלזול והנידה בראשה בשעשוע, מפנה אלינו את גבה בשנית ונעלמת. ״אני עומד להתעלף״
״למה שמשהו יעלה כל כך הרבה?״ אוסטין שאל באנחה בעודינו יוצאים מהחנות. ״נחפש משהו אחר״ אמרתי בשקט והארי נאנח בעצבים. ״לא. זה לא בסדר. חכו שם אני הולך להשיג את הצמיד הזה״ הארי אמר והלך מהמקום. מה? להשיג? אני מאוד מקווה שהוא לא יסתבך במשהו...
Harry's POV (מה?!)
״היי!״ קראתי כשנכנסתי לחנות הריקה. אותה הבחורה הביטה בי וגילגלה עיניים. ״מה עכשיו? חזרת לקנות את הצמיד?״ היא גיחכה לעצמה ונהמתי בכעס. היא כלבה.
״מה השם שלך?״ לבשתי על עצמי את החיוך המזוייף שידעתי שנערה צעירה ומלאת הורמונים כמוהה לא תוכל להישאר אליו אדישה ונשענתי על הדלפק ממולה. היא נראתה לא מוכנה.
״א-אמ... קריסטין״ היא כחכחה בגרונה והסמיקה מעט. ״אז...קריסטין, מה הביא אותך לעבודה הזאת?״ הבטתי בעיניה החומות והתקרבתי עוד יותר.
׳את תקשיבי לכל מה שאני אומר...׳
הרגשתי את עיניי בוערות, וסערה מתחוללת בתוכי. ממש במרכז הבטן.
אהבתי את תחושת השליטה ולא רציתי לשחרר. לעזאזל, עבר זמן מאז שעשיתי את זה.
״מ-מה?״ היא פלטה, ועיניה דבוקות לעיניי. ״את תתני לי את הצמיד ההוא, נכון קריסטין?״ חייכתי בערמומיות והיא הנהנה באיטיות, הולכת לכיוון הצמיד בשקט ומניחה אותו בקופסא זהובה.
״ילדה טובה. ואת תשכחי הכל ברגע שאני אצא מהחנות, נכון קריסטין?״ היא הנהנה שוב ונראתה מהופנטת. האש בעיניי היתה כל כך חזקה שיכלתי לראות את השתקפותה בעיניי השוקולד של קריסטין. הייתי שיכור מהשליטה הזאת, והתענגתי על התחושה כל עוד היא קיימת. אני לא נוהג לשלוף את הקלף הזה, אבל הרגשתי שאני חייב. בשביל לואי.
״תודה, לאב״ קרצתי לה ופסעתי בנחת מהחנות. לא הייתי רוצה להיות במקומה כשהיא תעמוד מול הבוס שלה ותנסה להסביר לו איך התכשיט היקר ביותר בחנות נעלם במשמרת שלה...
מגיע לה בכל מקרה.
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
לא מגניב הארי, לא מגניב.
מה אתן חושבות על בנקודת מבט של הארי? תרצו יותר כאלה או שאתן מעדיפות לקרוא מנקודת המבט של לואי בלבד?
שיהיה לכולכן שבוע נהדר ותהנו מהחופש כל עוד הוא עדיין איתנו❤️
~JPH
YOU ARE READING
M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾
Fanfiction״יש בבחור המתולתל, הגבוה והחיוור הזה משהו. ואני עומד לגלות מהו.״ //או// לואי חשב ששום דבר יותר לא ישתנה בחיים שלו. הוא אולי אפילו קיווה לכך. היתה לו מערכת יחסים יציבה, וציונים טובים. אך כל זה התנפץ לו בפנים... בדרך הכי חיובית שיש. ----- היי! אם קר...
