M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

69 - "Two Boys, One Staff-Room"

Control ur feels pls.

-----

״לו׳! לואי!״ הארי לחש לי במהלך הריתוק. הרמתי את ראשי מחוברת הספרות שלי והרמתי גבה. ״היא ישנה, בוא נעוף מפה!״

״אתה אידיוט? יעיפו אותנו מהאוניברסיטה! אנחנו גם ככה על תנאי״ לחשתי לו בחומרה הוא גלגל את עיניו ושקע בכיסא שלו.

״עוד כמה זמן נשאר לנו?״

״עברו רק עשר דקות מתחילת הריתוק, הארי.״

״והמורה כבר נרדמה! רק על זה צריך לשחרר אותנו.״

נאנחתי וחייכתי חיוך קטן, ״יש לך בעיות״ אמרתי בעודי קם מהכיסא שלי בשקט ומתיישב על ברכיו של הארי, כורך את ידיי סביב צווארו.
״כן. אתה.״ הוא התחכם והוצאתי לו לשון.

״אבל אני הבעיה האהובה עליך, נכון?״ הצמדתי את מצחינו וחיככתי מעט את אפינו, מחייך חיוך קטן ועוצם את עיניי. אנחנו פשוט מגעילים. אבל... כל זוג צעיר זה ככה, לא?

״על זה אין וויכוח״ הוא מלמל והצמיד את שפתינו ברכות, שנינו מחייכים לתוך הנשיקה ואני מושך אותו קרוב יותר בעזרת ידיי מסביב צווארו.

״זה חדר ריתוק פה!״ קפצנו מקולה של המורה מאחורינו וקמתי מהארי במהירות.
״ס-סליחה״ מלמלתי בעודי מסמיק עמוקות והיא נאנחה. ״לא משנה... אתם משוחררים, רק אל תגידו לגברת ריין״ המורה מלמלה בעייפות ושנינו חייכנו, בורחים מהכיתה הנוראית.

״זה היה... מוזר״ צחקקתי והשתנקתי כשהארי משך אותי לחדר השרת הקטן וסגר את הדלת. ״מ-מה אתה עושה?״ הוא הרים אותי בעודי צוחק והושיב אותי על שולחן קטן, נכנס בין רגליי ומצמיד את שפתינו. ״אתה כזה לוהט״ הוא מלמל ותפס ביריכיי, מקרב את גופינו.

נאנחתי ברכות לשפתיו והעברתי את אצבעותיי בשיערו, מבלגן את הגולגול ומפזר את תלתליו על כתפיו. הוא היה כל כך סקסי ככה.

״שיט״ פלטתי כששפתינו התנתקו והצלצול בדיוק נשמע. ״יש לנו שיעור עכשיו״

״אני לא יכול ללכת״ הארי לחש וכיווצתי את גבותיי. ״למה לא?״

״אני קשה״ הוא נשך מעט את תנוך אוזני כשלחש זאת וליקקתי את שפתיי. ״גם אני,״ העברתי את ידיי בשיערו הארוך,
״אבל מה אתה רוצה שנעשה?״ הוספתי.

״תפסיק להיות כלכך פאקינג סקסי״

״זה בלתי אפשרי בשבילי מבחינה פיזית״ קרצתי לו והוא נשק לשפתיי במהירות. ״אז תגיד לי משהו שיוריד לי״ הוא אמר.

״אמ..״ ניסיתי לחשוב על משהו, וכשעלה לי רעיון במוחי התקרבתי לאוזנו ״אני לובש את אותם התחתונים במשך שלושה ימים״ לחשתי והתרחקתי כדי לראות את מבטו.

״האמת שזה דיי לוהט״ הוא לחש וכיווץ את עיניו. ״מה? הארי! פשוט... תחשוב על סבתא שלך או משהו״

״אוקיי, אוקיי. אנחנו בסדר. בוא נצא״ הוא הנהן לאחר כמה דקות וחייכתי לפני שירדתי מהשולחן ואחזתי בידית.

הדלת לא נפתחה. ״ה-הארי, הדלת לא נפתחת״ הבטתי בו בדאגה ופיניתי לו את דרכו שינסה בעצמו, אבל הוא כשל.

״אני מניח שאנחנו תקועים פה״ הוא הרים את גבותיו וגילגלתי את עיניי בחיוך. ״תתקשר לאוסטין או משהו״ הכיתי את כתפו והוא הביט בי ושלף את האייפון שלו מכיסו.

״אוסטין? כן, זה הארי, תקשיב... אנחנו ממש צריכים את עזרתך״

-----

״אני לא פאקינג מאמין שהייתי צריך לעשות את זה״ אוסטין הניד בראשו בעודינו חוזרים למעונות. ״פספסנו שיעור, הארי״ נשכתי את שפתיי בדאגה. ״אל תדאג, גם ככה לא היינו אמורים להיות בו בגלל הריתוק, גברת ריין בחיים לא תדע״ הוא משך בכתפיו וכרך את ידו מסביב אגני, מושך אותי קרוב.

נאנחתי. הוא כנראה צודק... חוץ מזה, זה סיפור ממש טוב לנכדים, לא?

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

צ׳ילללללל

לארי לא יכולים לשמור את הידיים שלהם לעצמם... ugh 🙄

~JPH