אוי אתן תאהבו את הפרק הזה🤗
-----
Louis' POV.
קמתי, למרות שלא רציתי.
לא רציתי, כי אני יודע שהעובדה שאני קם בבוקר אומרת שהכל היה אמיתי. שזה לא היה סיוט מתמשך.
כשזאין תפס אותי בכל כך הרבה חוזק, הדבר הראשון שעלה במוחי הוא אמא שלי.
לפני שנכנסתי לקולג׳, היא אמרה לי להיזהר מטיפוסים שיכורים או מסוממים במסיבות, ואף פעם לא לצאת עם אחד כזה.
אני רק גילגלתי את עיניי בחיוך ונפנפנתי אותה. למה? כי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לי.
אבל האמת, שזה יכול לקרות לכולם.
לא משנה מי אתה, מאיפה באת או היכן ההורים שלך ועובדים.
כי לאנשים אחרים לא באמת אכפת.
הייתי רק צעצוע בשבילו כל הזמן הזה, כשאני בכלל חשבתי שהיינו מאוהבים.
פתטי.
לפתע נשמעו דפיקות חלשות על דלת חדרי, זה בטח הארי.
״חשבתי שאולי תרצה משהו לאכול..״ הוא מלמל כשנכנס לחדר שלנו. בידיו מגש עם צלחת וכוס קפה. חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על המיטה, מסמן לו להתקרב.
״אתה יכול להישאר?״ שאלתי בשקט ונשכתי את שפתי התחתונה. מאתמול בלילה כל מה שרציתי היה שיהיה איתי, אבל כל מה שהוא עשה היה להתרחק. הדבר האחרון שרציתי ממנו.
״אני? כן, ברור״ הוא כחכח בגרונו והניח את המגש על השידה, בעודו עולה לצידה השני של המיטה, קרוב אליי, אך כל כך רחוק.
״ותפסיק כבר להרחיק אותי ממך״ הנחתי את ידי על ברכו, והוא הביט בי במהירות. ״אתה חושב שאני רוצה להתרחק? אני פשוט לא רוצה ש... שתפחד... ממני.״ הוא מלמל, ושלח יד מהססת לידי, אוחז בה בעדינות ומלטף עם אגודלו. ״אני בחיים לא ארתע ממך, הארי. אתה החבר שלי.״
הוא הביט בי ונשך את שפתיו המפתות, וכאילו קרא את מחשבותיי, שאל- ״אני יכול לנשק אותך?״
הבטתי לעיניו הירוקות במשך כמה שניות ארוכות, לפני שהצמדתי את שפתיו המוכרות לשפתיי.
ההרגשה היתה מעבר למדהימה.
הרגשתי שלם, מוגן, בטוח.
הרגשתי נאהב.
כף ידו של הארי גלשה לצד פניי והעבירה שיער אל מאחוריי אוזני לפני שהתנתקנו. ״אני לא חושב שאמרתי לך עדיין עד כמה יפה אתה״ הוא לחש.
״אל תרחיק את עצמך ממני, הארי. בבקשה. זה הדבר האחרון שאני רוצה כרגע״ התעלמתי מאמירתו, והצמדתי את מצחינו. הוא הנהן, והמשיך ללטף את פניי ועורפי.
״אני אוהב אותך.״
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
😈😈😈
~JPH