״זאין מאליק חוזר לאוניברסיטה״
״לואי טומלינסון בגד בו עם השותף הפריק ההוא של זאין״
״זאין בטוח הולך לכסח אותו מכות״
שמועות.
תמיד שנאתי שמועות.
למה אנשים לא יכולים פשוט להתעסק בפאקינג עניינים שלהם ולא לדחוף את האף?
זה כל כך עיצבן אותי. הארי חיזק את אחיזתו בכף ידי כשהלכנו במסדרון. מוקפים בהתלחששויות של צעירים חסרי מנוח, הלהוטים להשיג כל טיפת מידע קטנה על הדרמה המרכזית באוניברסיטה כרגע. משולש האהבה ביני לבין הארי וזאין.
לעזאזל, אם הם רק היו יודעים את האמת...
״אל תקשיב להם״ הארי לחש לי וקירב אותי לגופו, כאילו מגונן עליי. ״איך זה שאני גם זה שנפגע, וגם זה שיוצא הרע בסוף?״ עצרנו ליד הלוקרים, וניתקתי את ידי משל הארי. העברתי את אצבעותיי בשיערי- כתוצאה מלחץ. ״אתה לא יוצא הרע, אנשים סתם מדברים״ הארי הרים את סנטרי, מחבר את מבטינו.
זה כבר שבוע ככה. אין שיעור שעובר מבלי שמישהו ישאל אותי מה קרה עם זאין, וזה כבר הפך להרגל לבכות את עצמי לשינה.
זה פשוט כל כך... לא נעים. אני לא יכול לעשות את הדברים הכי פשוטים מבלי שאנשים יסיקו דברים שונים לגמרי ממה שאני באמת עושה.
לפני כמה ימים חיבקתי את קייט בקפיטריה והארי ניגש אליי בסוף הסוף, נסער, ושאל אותי אם זה נכון שהתנשקנו. זה פשוט לא הגיוני.
לאנשים פה אין חיים?
הזזתי את ראשי ממגעו באי נוחות. לעזאזל, הלוואי ולא היה לי אכפת, אבל עם כל המבטים האלה מסביב... איך אני יכול להרגיש בנוח עם הפגנות החיבה בציבור האלה של הארי?
״אוקיי, אתה יודע מה? נמאס לי״ הארי אומר בקול, מסיט לכיווננו תשומת לב לא רצויה. זה הרגיש כמעט כאילו המסדרון הסואן שתק פתאום.
הלב שלי קפץ כשהוא הצמיד את גופו אל גופי שנטרק על גבי הלוקרים הרועשים, וריסק את שפתיו על שלי בתשוקה. נאנקתי בהפתעה אל שפתיו שנעו במהירות ובמיומנות כנגד שלי, אך מהר מאוד נכנעתי לקסם שלו, וקירבתי אותו יותר בכך שכרכתי את זרועותיי מסביב צווארו.
הקהל שמסביבנו נהיה יותר ויותר רועש ככל שהנשיקה התעמקה, והבנתי שזה עבד. הארי הצליח. תשומת הלב לא היתה עלינו יותר.
אבל מהר מאוד הבנתי על מה היא כן היתה...
״מצטער להפריע לכם,״ שנינו הרמנו את מבטינו את הבחור שעמד מולינו. מבטו מלא בכעס וגועל.
הנשימה שלי נעצרה, וזה הרגיש כאילו הכל מתחיל להתערפל בראש שלי.
״-אבל אני חושב שהמושג הנכון הוא; תשיגו כבר פאקינג חדר״ הוא יורק בזלזול וגועל, סורק את דמותינו מעלה ומטה לפני שמגלגל את עיניו והולך מהמקום.
שוב היתה שתיקה. המסדרון נדם, וכל העיניים היו מופנות אליי ואל הארי.
שיט.
לא ידעתי שזאין כבר חזר...
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
Drama drama drama.
~JPH