הוו אתן עומדות לאהוב את הפרק הזה
-----
״אתה לא הוצאת מילה כל השיעור, זאין היה קשוח מידי אתמול שלא יכלת לדבר? אני רואה את הצליעה״ קייט קורצת לי כשאנחנו יוצאים משיעור ספרות האחרון להיום ואני מסמיק. ״קייט!״ אני נוזף בה וממרפק את צלעותיה.
״שמעו אתכם בכל הקומה. עוד אחד עם קינקים״ היא מגלגלת את עיניה בחיוך ובטון מציק ואני גונח בתסכול. ״זאין לא ענה לשיחות שלי מהבוקר״ אני אומר ומסתכל בפלאפון שלי. כבר שש בערב, והוא הבטיח לקחת אותי החוצה. לא שזה דחוף לי, אבל לא ראיתי אותו כל היום, וגם לא שמעתי ממנו. אני באמת מתחיל לדאוג- זה קורה יותר מידי בזמן האחרון.
״אולי הוא גם לא יכול לדבר״ היא עוקצת, אבל החיוך שלה מיד יורד כשהיא מבחינה במבטי. ״אני רציני, קייט. זה לא מתאים לו״
״הוא ילד גדול, לו׳.״ היא מניחה יד מסביב כתפי בנחמה ואני נאנח. ״אולי קרה לו משהו? הו אלוהים. הוא אפילו לא אמר לי לאן הוא הולך״ אני מכניס את עצמי לפאניקה כשנייל וליאם פתאום באים לצידינו. ״מי? זאין? הוא הלך למסיבה. חשבתי שהוא אמר לך״ נייל אומר ומשעין את ראשו על כתפו של ליאם בזמן שארבעתינו הולכים לכיוון בניין המעונות.
״מסיבה? במשך היום?״ אני מרים גבה ונעצר במקום. כולם נעצרים אחריי ומבטיהים מלאי חמלה. זה לא מתאים לזאין להבריז מיום שלם וללכת למסיבה. ועוד בלי לומר לי?
״אני גם לא מבין מה עובר עליו, לו׳.״
ליאם אומר בעצב ומשפשף את גבי בחיוך מנחם. ״אני דואג״ אני פולט וקייט מטה את ראשה הצידה, ״מה אתה אומר שכולנו נבלה בחדר שלך עד שזאין יחזור? ערב סרטים?״ היא מציעה בחיוך וליאם ונייל מריעים.
״כן, נשמע טוב.״
-----
באמצע הסרט השלישי, הדלת נפתחה בתנופה וכולנו הסטנו את מבטינו בפליאה. ולמרות שכל כך קיוויתי שזה יהיה זאין, זה היה הארי.
״הארי?״ אני פולט. מבטו היה מודאג ועיניו פעורות כשהוא נכנס לחדר. ״הארי מה קרה?״ אני עומד עכשיו, ומרגיש את קצב לבי עולה.
״זאין. היתה תאונה. תאונת דרכים״
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
רק רציתי לומר שאני עכשיו באמצע של כתיבת סוף הפאנפיק הזה ואתן אפילו לא יכולות לנחש מה מצפה לכן😉 שווה להישאר🙌🏼
ותודה לכל המקסימות על התגובות וההצבעות, זה חשוב לי מאוד❤️🌺
~JPH