הפרצוף שלו ככ מתנשא ונגעל כאן אמאלה
-----
כשפקחתי את עיניי, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה זאין.
אני כמעט בגדתי בו, כמעט נישקתי את הארי. ישנו באותה המיטה, היינו קרובים. תלתליו של הארי מוטלים למחצה על כתפי והוא שוכב על בטנו כשראשו לא מופנה כלפיי.
אני אפילו לא יודע איך זה הגיע למצב כזה, איך הארי נכנס ככה לחלק הזה בחיי ואיך הוא השתנה בשניה. אני רק מקווה שהוא לא יחזור להיות מניאק כמו מקודם.
״בוקר...״ קולו הצרוד של הארי מקפיץ את לבי, פאק. הקול הזה שלו נשמע כל כך עמוק בבוקר.
״אני צריך לבדוק מה עם זאין״ אמרתי וקמתי מהמיטה, אך ידו של הארי משכה את מפרק כף ידי חזרה ואילצה אותי להתיישב. הוא הפנה את מבטו אל שלי ״הוא כאן, הוא חזר מוקדם יותר הבוקר״ הארי אומר.
מ-מה? מה זאת אומרת? לבי החל לדפוק מהר יותר בחזה שלי, ראייתי מתערפלת. ״ה-הוא...הוא ראה? א-אותנו?״ הארי גיחך במרירות. ״הוא יודע שאתה פה, כן.״
הוא ענה בהקפיות. דבר ששנאתי אצל בני אדם. תשובה ישירה לא תזיק לאף אחד. ״שיט״ אני פולט וקם מהמיטה שנית, הפעם מצליח לצאת מהחדר ונעצר ממול הסלון, כשאני מביט בזאין.
הוא יושב על הספה, כוס תה בידיו והוא מביט בי, לאחר מכן מחזיר את מבטו לטלוויזיה באדישות. לעזאזל.
״זי׳..?״ אני פולט ומתקרב אליו, אך נעצר כשהוא מדבר, ״למה לא ישנת במיטה שלי?״ הוא שואל בקרירות, קולו חד כמו סכין והוא עדיין לא מביט בי.
״א-אני...״
״ולמה אתה לובש את הפאקינג מכנסיים שלו? יכלת ללבוש את שלי.״
״זאין...״
״ולמה לעזאזל אתה בדירה הזאת עדיין?״ עכשיו זאין הביט בי, עיניו נוצצות ואני כמעט מועד אחורה. הוא בטוח שבגדתי בו.
״כי אתה פאקינג השארת אותו בוכה לבד בזמן שהלכת להשתכר וברחת מהבעיות שלך. זה למה.״
לפתע הארי מגיח מאחוריי, מפתיע אותי בכך שמגן עליי. ״מה אתה פאקינג יודע״ זאין קם ונעמד מול הארי, כשאני עומד מהצד בבהלה. עיניי מתרחבות כשהארי מתקרב עוד יותר, גובהו מאיים על של זאין.
״אני רק יודע שלא היית צריך להשאיר אותו לבד״ הארי יורק, וזאין נרתע אחורה. ״אתה מסכים איתו, לואי?״ זאין מפנה לפתע את מבטו רחב העיניים לכיווני, ואני מרגיש כאילו מליון מצלמות מופנות אליי, רק מחכות שאדבר. אני במרכז.
״א-אה...״ אני מגמגם, חסר מילים בעיקרון. ״אני מבין... תזדיינו מהדירה שלי. שניכים.״ מילותיו של זאין ננעצות בלבי כמו סכינים. דמעה אחת כבר זולגת על לחיי. אני יכול להרגיש את מבטו של הארי מתעוות לכעס אפילו יותר בולט. קו לסתו עכשיו חד כל כך שהוא יכול לחתוך משהו, ושיניו חשוקות.
״ז-זאין..״ אני מתייפח, אבל מבטו לא משתנה. אני רק רוצה להסביר לו מה קרה, למה קרה. אבל הוא רק מביט בעיניי בקרירות ומן אופל כזה, שאני מרגיש משותק תחתיו.
״יודע מה? אני אלך, יהיה לכם יותר זמן איכות ביחד״ הוא יורק ומביט עלינו בזלזול וגועל פעם אחרונה לפני שיוצא בטריקת דלת מהדירה.
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
זאין כזה אידיוט דיי.
קרו כל כך הרבה פאקינג דברים בפרק אני אפילו לא יודעת על מה לשאול אז... מחשבות?..
מוזמנות להוציא עצבים על זאין ממש כאן;
~JPH