אני נוגס מהנאגטס שלי ועיניי מרצדות בין זאין להארי. זאין רצה שנצא למקדונלדס והציע להזמין את הארי. כמובן שניסיתי להוריד אותו מזה אבל... זאין זה זאין, ואם הוא מחליט משהו, כלום לא ישנה את דעתו.
הארי אוכל את ההמבורגר שלו וכך גם זאין. אני רק יושב מול הנאגטס שלי ומעביר מחשבות בראשי. הארי לא מפסיק להסתכל עליי כל פעם שהוא נוגס בהמבורגר שלו ואני מסיט את מבטי, הוא כל כך קריפי! על מה הוא חושב שהוא מסתכל?
"זאין" מיהרתי לאחוז בידו ברגע שיצאנו מהמסעדה. הארי הולך הרבה לפנינו ויש לנו עוד הליכה לא קצרה. לא מצאנו חניה יותר קרובה אז חנינו חמישה בלוקים משם. וקפוא בחוץ.
"יש לי משהו בשיניים?" עצרתי אותו והוא הביט בי בחצי חיוך משועשע, "לא, למה?" הוא צחקק וליטף את כף ידי עם אגודלו, מחווה שמצאתי כמרגיעה. "הארי הזה לא הפסק להסתכל עליי כל הארוחה, מה הקטע שלו?" אני לוחש ולפתע מבחין שהארי נעצר, לבי חדל מלפעום - הוא שמע אותי? הו לא...זה אפילו יותר גרוע ממקודם.
הארי מגחך וממשיך ללכת, כך גם אני וזאין. זאין שולח לי מבט שואל, אני עונה למבטו "אחר כך. תישן אצלי?" הצעתי, מכיוון שאני דיי מפחד משהותו של הארי אם להודות באמת. זאין מהנהן קלות ואנחנו ממשיכים למכונית.
-----
עלינו במדרגות למעונות ולפתע זאין נעצר, ״שיט, שחכתי את המפתח לדירה באוטו. הארי, אני יורד להביא אותו רגע, תחכו בנתיים בדירה של לו׳.״ זאין אומר ואני פוער את עיניי, מה?? אני צריך לחכות לבד עם הארי עכשיו?
הארי מהנהן ואנחנו נכנסים לדירה שלי, בלי זאין. ״אז...אתה מפחד ממני?״ קפצתי כששמעתי את הארי מאחורי, הוא שילב את ידיו וחייך בזחיחות. ״מ-מה?״ אני מסתובב אליו ולוקח צעד אחורה, בעוד שהוא לעומתי לוקח צעד קדימה.
אני משתדל לא להתרחק יותר, כדי לא לאמת את אמירתו ה...טוב, נכונה.
״כמובן שלא. מה יש לי לפחד ממך?״ אני מגחך בלחץ שאני מנסה להסתיר ומעביר מבט על גופו בהתנשאות.
״הו, ממש כלום״ הוא ממלמל ועובר אותי, מתיישב על הספה.
אני פולט נשימה בכעס ומסתובב חזרה לעברו, ״ומה גרם לך לחשוב שאני מפחד ממך?״ הפעם בטון שלי לא הסתתר פחד, אלא כעס ולגלוג. הארי מתנשא, והוא יהיר ושחצן.
״שום דבר. אני תמיד מקפיד לוודא שבני הזוג של השותפים שלי לחדר בקולג׳ לא מפחדים ממני.״ עיניו פוגשות בעיניי ואני מגלגל אותן על טונו הציני. אך משהו בעיניו הקפיא אותי, והעביר צמרמורת במורד עמוד שדרתי. ובכן- כן. אני מפחד ממנו, אבל אני בחיים לא אודה בזה. לא לפניו בכל אופן.
״טוב, אז אני לא.״ אני אומר ומפנה את גבי אליו, הולך למטבח ומכין לי כוס תה. ״נחמד לדעת.״ קולו לפתע נשמע כלכך קרוב ואני קופץ מבהלה ומפיל את כוס התה לכיור, היא מתנפצת ברעש ואני מרגיש את נשימותיו של הארי על עורפי, אך כשאני מסתובב הוא בכלל עומד, נשען על הקיר מאחוריי. לפחות מטר וחצי מרחק ממני.
״פאקינג גיהנום״ אני מקלל ומניח את היד על לבי. ״הו, האם הפחדתי אותך?״ הוא מתגרה ומשלב את ידיו בחצי חיוך. ״פאק כן! לא מתגנבים ככה מאחוריי אנשים״ אני נוזף בו ומסתובב לנקות את שברי הכוס, אך אני מרגיש את ידו של הארי על מרפקי לפתע, מגעו רך ועדין, מנוגד לגמרי להתנהגותו. ״אני אנקה את זה, זאת אשמתי״ אני מהנהן חסר נשימה ומתרחק מהכיור, צופה בהארי מנקה ובשרירי גבו החזקים שזזים כל פעם שהוא זז. תכונה שמצאתי מושכת מאוד אצל גברים. בעיקר אצל זאין.
הדלת נפתחה וזאין נכנס לדירה עם מפתחות חדרו בידו, ״אתם לא מבינים, כמעט גררו אותי כי חניתי על המדרכ--- לו׳? אתה מרגיש בסדר? אתה חיוור. נראה כאילו ראית רוח רפאים״ זאין מתקרב אליי ומניח את שתיי ידיו באגני, נשען קרוב ומנשק את מצחי בעוד שגופינו צמודים.
אך כל מה שאני יכול להתרכז בו זה הארי, מחייך אליי בזדון מבעד לחיבוק העוטף של זאין. ״א-אני בסדר...״ אני ממלמל, מאלץ חיוך, ״רק קצת עייף. נלך לישון, כן?״
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
כבר מצליחים/ות לנחש מה הקטע של הארולד החמוד?...😏
יום ראשון שמח כולם 🔫🙃
~JPH