התעוררתי לבד במיטה, נאנחתי לוקחת את הטלפון שלי ומתעסקת בו מעט. נכנסתי להודעות ולא ראיתי הודעה מניק, מה שמוזר כי בכל פעם כשאני מתעוררת בלעדיו מחכה לי הודעה ממנו.
~בוקר ❤️~
היססתי כמה שניות לפני ששלחתי את ההודעה, ושלחתי אותה בבת אחת עוצמת את עיני. צחקקתי לאור התנהגותי כמו ילדה קטנה וקמתי מהמיטה נכנסת להתקלח.
יצאתי מהמקלחת עם המגבת סביב גופי רואה שהשעה כבר עשר וחצי בבוקר, שמתי את הקרמים שלי והלכתי לחדר הארונות הענק שבחדרנו. מאחר והיינו בחודש אוגוסט אז החלטתי שאלך היום לים. לקחתי בגד ים לבן של שתי חתיכות והתלבשתי, שמה מעל שמלה נוחה עם כתפיות נופלות.
״הלו״ אמילי ענתה כשחייגתי אליה
״היי, תקשיבי״ אמרתי ויצאתי מהחדר עם התיק שלי והנעליים בידי
״אני הולכת לים אז תתארגני ותבואי״ אמרתי והיא אישרה,
״תגידי לי איפה לפגוש אותך ומתי״ אמרה וחשבתי לרגע,
״פשוט תפגשי אותי במסעדה של קיין ב..״ אמרה והסתכלתי על השעה, כיוון שחשבתי לעצור במשרדו של ניק ידעתי שייקח לי קצת זמן,
״באחת ככה״ אמרתי
״סגור״ היא אמרה וניתקתי. ירדתי למטה מקבלת הודעה מניק-
~אכלת?~
~הולכת עכשיו~ כתבתי וסגרתי את הטלפון.
ירדתי למטה מופתעת שג׳ולי לא במטבח, ״גברת בוס״ אחד השומרים ניגש אליי עם מבטא רוסי,
״גברת בלייר ביומה החופשי והבוס מינה אותי לשמור עלייך היום ולעשות מה שתבקשי״ הוא אמר מתכוון לג׳ולי ולניק והנהנתי מודה לו.
״מה שמך?״ שאלתי ״סשה״ הוא ענה, וואו, מקורי. הנהנתי,
״סשה, תוכל לברר איפה המכונית שלי חונה?״ שאלתי והוא הנהן במיידי, ״אומר לנהג אדוארד להוציא לך אותו לכניסה״ הוא אמר וחייכתי אליו בנחמדות, מודה לו.
הלכתי למטבח הענק והוצאתי ביצים וירקות, מכינה חביתה וסלט. השתיישבתי על האי מדליקה את הטלוויזיה וצופה בה בזמן שאכלתי, וכשסיימתי פיניתי את הצלחות לקחתי את המפתחות למכונית, התיק והטלפון שלי ויצאתי מהבית.
המכונית שלי חיכתה מול המדרגות של האחוזה והודתי לאדוארד, האחראי על המכוניות. נכנסתי למכונית מתניעה, ונוסעת מחוץ לשטח האחוזה.
לאחר עשרים דקות בהן נסעתי, הטלפון שלי צלצל וחיברתי אותו לבלוטות׳ של המכונית ועניתי לניק שהתקשר. ״היי״ אמרתי בקול שהוא אוהב ושמעתי אותו נאנח, חייכתי לעצמי,
״איפה את?״ הוא שאל לאחר כמה רגעים, כנראה שהבין שאני במכונית. עשיתי פרצוף חמוץ כשהבנתי ששכחתי לומר לו לאן אני הולכת, הנושא ברח מראשי כשחשבתי על להפתיע אותו במשרד.
״אני נוסעת לים, עם אמילי?״ אמרתי-שאלתי ועצרתי ברמזור. ידעתי שהוא מתחיל להתעצבן כי הוא שתק במשך כמה שניות,
״בייב?״ שאלתי בודקת אם הוא שם, ״את נוהגת?״ הוא שאל והמהמתי לחיוב,
״והיא איתך?״ הוא שאל והנדתי בראשי כאילו יכל לראות זאת, ״לא״ אמרתי בקול שקט שיצא חמוד.
עצרתי בעוד רמזור והוצאתי את משקפיי השמש שלי כשהשמש סינוורה אותי, ״את פאקינג נוהגת כשאת בהריון?״ הוא שאל בקולו העוצמתי לפתע, ״אתה מוכן להירגע? אני נהגת טובה ולא יקרה לי כלום, אלא אם כן תתפרץ ותבהיל אותי כמו שעשית עכשיו״ אמרתי נושמת עמוק ונרגעת,
הייתי במרחק של עשר דקות ממשרדו, ״אני אחזור מהמשרד מאוחר״ הוא אמר וניתק, גילגלתי את עיני מרגישה איך אני מתעצבנת, מי הוא שינתק לי?!
לחצתי על הגז, רוצה להגיע כמה שיותר מהר למשרד המזדיין שלו ולכעוס עליו שיבין שאיתי הוא לא יכול להתנהג איך שבא לו. לאחר עשר דקות הגעתי לבניין שלו, חונה ליד הפרארי המזדיינת שלו ויוצאת מהמכונית שלי, לוקחת את הטלפון והתיק ונועלת את המכונית.
נכנסתי ללובי הבניין שלו, שם יש מזכירות זנותיות, לא הופתעתי והלכתי ישירות למעליות, עד שאחת מהן צעקה אליי בקול הצפצפני שלה ״סליחה! סליחה! לאן נראה לך שאת הולכת?!״ היא יצאה מהשולחן שהיא ישבה בו והתקדמה אליי על העקבים המפלצתיים שנעלה. היא נעמדה מולי והתכוונה לדחוף אותי, תפסתי את ידה והשומרים התקדמו אלינו במהירות,
״לחבר שלי, מוכנה לזוז לי מהדרך או שאת רוצה שאמסור לו לפטר אותך?״ אמרתי מלאה בעצבים,
״זונה הריונית, תעשי לי טובה, זה לא המקום שלך״ היא אמרה ושוב ניסתה לדחוף אותי
״מה נראה לך שאת עושה?!״ מזכירה אחרת מעט מבוגרת ממנה הגיעה ולקחה אותה, ״אני כל כך מצטערת גברת בראון, כל כך מצטערת״ היא אמרה והייתי עדיין בהלם מהתנהגותה הבהמתית של המזכירה עם השיער המחומצן.
נכנסתי למעלית לאחר שהשומרים זיהו אותי ואישרו לי לעבור, נעמדתי בפנים כשהעצבים בשיאם, לוחצת על הקומה הכי עליונה, המשרד של ניק.
מוצפת בעצבים יצאתי מהמעלית כשהיא נפתחה, והתקדמתי למשרד של ניק אומרת לרוזי שלום, ״תדפקי פעמיים יקירה הוא יחשוב שזו אני, הדלת הזו ננעלת מבחוץ״ היא אמרה מסבירה וחייכתי אליה מהנהנת, ניגשתי למשרד שלו וסידרתי את עצמי.
דפקתי פעמיים וזמזום נשמע, הדלת נפתחה ולחצתי על הידית נכנסת למשרד שלו. מבטו הפך למופתע ומבולבל, הוא ניתק את השיחה בו היה והתיישב בנורמליות על כסאו.
״ניתקת לי?״ שאלתי ברטוריות משלבת את ידי והתקדמתי אל השולחן שלו, הוא קם מכסא הבוס שלו והלך אל קדמת שולחנו, נשען עליה ומושך אותי אליו. הוא תפס את אגני עם ידו האחת ואת צווארי עם ידו השניה, הביט בעיני לרגע ואז טרף את שפתיי.
״אני עדיין כועסת״ לחשתי ״זה הופך אותנו לשניים״ הוא לחש בחזרה והמשיך לנשק את שפתיי. התנתקנו לאחר כמה דקות והלכתי ממנו מתיישבת בכסא הבוס שלו, שמה את רגליי על שולחנו ומשלבת אותן. הוא בחן אותי עושה זאת ואז התקדם אליי, נשען על השולחן וליטף את רגליי.
״אתה יודע מי זאת המזכירה הזנותית הזאת, שיער מחומצן, נראית כמו בוץ מדורה ובוץ?״ שאלתי ״לא״ הוא ענה בחוסר אכפתיות, ״יופי אז לא יפריע לך אם היא תפסיק לעבוד פה?״ שאלתי והוא חייך את חיוכו המושלם,
״מה קרה״ הוא שאל מרים אותי על ידיו השריריות בקלילות ומתיישב על הכסא, כשאני עליו, ״אני לא אוהבת אותה״ אמרתי בקול ילדותי, הוא חייך ובחן את פניי, ״נו״ הוא האיץ בי לומר לו, ״היא קראה לי זונה הריונית״ אמרתי בילדותיות ומשכתי בכתפי והוא התקשח, הסבתי את מבטי אליו מופתעת,
״בייב זה בסדר״ אמרתי מחייכת ומופתעת מתגובתו, הוא ליטף את שיערי ונשק לראשי ושתק, אז עזבתי את הנושא.
״למה לא לקחת את אדוארד?״ הוא שאל לפתע ונאנחתי,
״כי התגעגעתי לנהוג״ אמרתי בכנות, ״מעניין לי תזין, אם היה קורה לך משהו ולתינוק-״ הוא אמר ועצר את עצמו משפשף את פניו בעצבים, קמתי ממנו כדי שיוכל לשחרר קצת,
״לא היה קורה לי כלום ניק! אני יודעת לנהוג!״ אמרתי משלבת את ידי
״כוסעמק מיה את פאקינג משגעת אותי!״ הוא הרים את קולו מרעיד את גופי, ולא בצורה הטובה.
״אני לא מבינה מה הבעיה בזה שאני אנהג, ניק!״ הרמתי גם כן את קולי,
״כי אם היה קורה לך משהו-״ הוא התחיל לומר אך קטעתי אותו, ״אה ולא היה קורה לי כלום אם הייתי נוסעת עם אדריאן? אתה אומר לי שאין שום סיכוי שהוא יכניס אותי לתאונה?!״
הוא הסב את מבטו אליי בחדות כשאמרתי תאונה, הוא לא רוצה לחשוב על זה, הוא דואג לי. נרגעתי והתקדמתי אליו,
״אני רק אומר שאת פחות מוגנת מאחורי ההגה״ הוא אמר כשליטפתי את חזהו,
״ניק..״ נאנחתי ״אני יודעת לנהוג״ הדגשתי את מילותיי ״למה אתה סומך יותר על הנהג שלך ולא עליי?״ הרגשתי אותו מתחמם ומתעצבן,
״ניק״ קראתי כדי שיענה, מבטו היה אטום והוא היה נראה רותח מזעם, ״אתה מוכן לענות לי?״ אמרתי מגחכת ״כי הוא לא למד לנהוג לפני שש שנים והפסיק לפני שהוציא פאקינג רישיון!״ הוא התפרץ ופערתי את עיני מההלם, נרתעתי ממנו אחורנית וראיתי את החרטה בעיניו, הוא שפשף את ראשו בייאוש והסתובב לצד הנגדי לי, והסתובב חזרה לאחר כמה שניות נשען על השולחן,
״וואו״ אמרתי בקול לא כל כך יציב, ״זה כל כך לא פייר״ אמרתי ולקחתי את התיק שלי ויצאתי מהמשרד שלו. מי הוא חושב שהוא?! גאד אני לא מאמינה.
״מיה״ הוא אמר יוצא אחריי, ״מי לעזאזל אתה חושב שאתה?!״ הסתובבתי אליו ישירות, קולי היה יציב לעומת עיני המבריקות, הוא בחן את הקומה כדי לבדוק אם אין אף אחד שרואה אותנו,
״אתה לא רוצה שאנשים יראו אותי כועסת עליך? כי הדעה של האנשים יותר חשובה לך מהכבוד שלי אה?״ אמרתי בזלזול והסתובבתי מתרחקת, אך כמובן שהוא תפס בזרועי
״את יודעת מה ההשפעות של זה מיה״ הוא אמר בשקט בקולו העמוק, ״זוז ממני״ סיננתי אך הוא לא שינה דבר באחיזתו או בתנוחתו,
״זוז ממני״ חזרתי שנית, ״לא״ הוא ענה ולרגע שקעתי בקול שלו, אך יצאתי מזה במהירות.
״אני מצטער, אהובתי״ הוא אמר והסתכלתי עליו, ״אני מפחד עלייך, ועל התינוק״ הוא הוסיף והנהנתי בהבנה,
״אני אוהבת אותך״ אמרתי כסולחת לו, ״אבל משהו עובר עליך ואני יודעת שזה לא נבע ממה שקרה״ הוספתי לפני שהספיק לדבר, הוא נאנח, ולקח אותי בחזרה למשרדו.
הוא הושיב אותי על הכסא ונהייתי מבולבלת, הוא התכופף לישיבת צפרדע מולי, הסתכלתי עליו במבט מבולבל והוא חיכה כמה שניות לפני שדיבר.
״לאדם,-״ הוא התחיל לומר, ״אבא שלי,״ הוא תיקן את עצמו, ״הייתה מחלה סופנית״ הוא אמר ונתקפתי הלם,
״הייתה?״ שאלתי מבולבלת, בבקשה שיש לזה תפנית טובה, ״יפה שלי,״ הוא אמר מלטף את רגלי, ״הוא נפטר באמצע הלילה״ הוא הטיל את הפצצה והדמעות שעמדו בעיני מקודם כבר היו על פניי.
״אומייגאד ניק״ ייבבתי קמה והוא נעמד איתי, נשענתי על חזהו והוא עטף אותי בזרועותיו,
״אני כל כך מצטערת״ לחשתי לאחר כמה רגעים בקול חנוק והוא הרגיע אותי עם מגעו, עמדנו שם מחובקים במשך דקות ארוכות כשאני בוכה ללא הפסקה והוא מנחם אותי.
נרגעתי ומחיתי את דמעותיי, הרמתי את מבטי אל פניו רואה שמבטו אטום וחסר רגש, ״אני יודעת שזה לא קל לך״ ליטפתי את פניו והוא הסתכל עליי נרגע,
״זה יותר מסובך מזה, אהובה שלי״ הוא אמר ״אני יודעת״ משכתי באפי, ״אבל הוא עדיין היה אבא שלך״ אמרתי והוא כמעט אמר משהו אך סגר את פיו מתחרט.
״אני חושבת שאני אחזור הביתה״ מלמלתי מושכת באפי שוב ולקחתי את התיק שלי מהשולחן בעוד שהוא בוחן אותי עושה זאת, הוא ניגב את הדמעה האחרונה מפניי ונשק לה, ליטפתי את
פניו ונשקתי ללחיו לפני שיצאתי.
״חכי״ הוא אמר והסתובבתי, ״אני אסיע אותך״ הוא הוסיף לוקח את מפתחות המכונית שלו מהשולחן והתקדם אליי. הנהנתי וירדנו למטה, יוצאים מהבניין ונכנסים לפרארי שלו.
הוא נאנח כשהוא נכנס למכונית והסתכלתי עליו, יודעת שהוא שונאת מבטי רחמים ולכן לא הסתכלתי עליו ככה, אלא בהערכה, בהערכה שהוא כזה חזק.
הוצאתי אנחה כבדה כשהרגשתי משהו בבטני, ניק הסתכל עליי במהירות, ״זה רק התינוק״ אמרתי נרגעת ואז מבינה מה אמרתי, חייכתי בראשי כשהרגשת ההבנה שיהיה לנו תינוק הכתה בי.
נ.מ ניק
אלף ואחת מחשבות התרוצצו בראשי, המוות של אדם, כמה שזכיתי באישה שלי, התינוק, המאפיה. לפתע מיה הוציאה אנחה וכל המחשבות על אבי נעלמו,
״זה רק התינוק״ היא אמרה ונרגעתי, הסתכלתי עליה פעם נוספת, יש לי משפחה לטפל בה ולתת לה הכל, אני צריך לצאת
מהעבר שלי עם הבן אדם הזה.
—————————————————
אני לא בטוחה אם כבר נתתי שם משפחה לג׳ולי, בכל מקרה שכחתי ולא מצאתי אותו, אשמח אם תדעו ותתקנו אותי❤️
מחשבות ?