"היונג!" ג'ימין מדבר בהתלהבות בפלאפון. "איך אתה?"
"בסדר, תזיז את התחת שלך לדירה שלי. עכשיו." אמרתי וניתקתי.
תיקנתי את המיקרופון וסיימתי להכין את כל הציוד שאנחנו צריכים בשביל להקליט את השיר. הייתי צריך להסביר לו למה אני רוצה שיבוא אליי, אבל זה מאוחר מדי לזה עכשיו.
כמה דקות אחרי, מישהו דפק על דלת ביתי, קמתי בעצלנות בשביל לפתוח, נאנחתי בזמן שאני רואה את ג'ימין מתנשף ומנסה לחייך בו זמנית.
"היונג, באתי הכי מהר שיכולתי," הוא מנגב את הזיעה שנוטפת מהמצח שלו. "האם הכל בסדר?"
"הכל נהדר למען האמת," עטפתי את אצבעותיי סביב המותן שלו, מושך אותו לתוך הדירה. וטרקתי את הדלת עם הרגל שלי.
גבותיו של ג'ימין עלו בתהייה בזמן שהובלתי אותו לסטודיו שלי, "אבל התקשרת אליי ודרשת ממני לבוא לכאן במהירות-"
"כן, אנחנו צריכים להקליט את השיר, פארק," נכנסתי לו למילים.
כתפיו נרפו, והוא פיזית נרגע, "או תודה לאל. חשבתי שמשהו רע קרה."
"לא," אמרתי והסתכלתי עליו בזמן שהוא סוגר את דלת הסטודיו שלי ובא לכיווני. הוא עדיין מזיע כמו מטורף; הוא מזיע כל כך שהשיער שלו נוטף והחזה שלו עולה למעלה ולמטה במהירות. הוא גם לובש קפוצון שחור מה שגרם לחום גופו בטח לעלות בגלל כל הריצה שעשה עכשיו. אז עשיתי את הדבר הנורמלי כשווקאליסט מתנשף כמו משוגע. "פארק, אתה רוצה מים?"
עיניו של ג'ימין נפערו, "לא לא! זה לא הכרחי! אני לא רוצה להפריע לך, אני רק-"
"אתה מגוחך, פארק," נאנחתי והוצאתי לו בקבוק מים שהיה מתחת לשולחן. דחפתי אותו לתוך ידיו המופתעות, "תמיד יש לי דברים כאלו פה. אתה חושב שבאמת הייתי מבלה פה המון זמן אם הייתי צמא?"
הוא מזיז את ראשו לסירוב, "לא, ברור שלא."
חיוך עלה על שפתיי, "תירגע שם פארק. אני רק צחקתי. קדימה, בוא נתחמם לפני שנתחיל להקליט."
-
"היי, היונג," ג'ימין אמר בזמן שהוא שותה קצת מיץ מהקופסה שזרקתי עליו מוקדם יותר כשיצאנו מהסטודיו להביא כמה דברים לאכול.
הנחתי את משלוש הפיצה החצי אכול והרמתי גבה, "כן?"
"מה אתה חושב על ריקוד?" הוא אומר בחרדה.
נאנחתי, ונשענתי על הכיסא במחשבה. אני מעולם לא הייתי בעניין הריקודים, אבל אני לא שונא את זה. ריקודים מסוימים יכולים להדהים אותי בזמן שאחרים יכולים לגרום לי להרגיש חסר נוחות.
אז החלטתי ללכת עם תשובה בטוחה, "זה אחלה. למה?"
"טוב," הוא היסס, "לאחרונה אני מתעניין בזה, אבל אני לא חושב שיש לי עניין להמשיך בזה, אני לא ממש טוב."
ג'ימין, האדם הכי חיובי, קרן האור. אומר דבר כזה קרוב לשלילי. מה זה?
"טוב, אימונים יעזרו," אמרתי. "או כמו שאני נוהג לומר, 'אימון הופך אותך לפחות גרוע ממה שהיית לפני'." ג'ימין צחקק ממה שאמרתי. "אני בטוח שאתה טוב יותר ממה שאתה חושב. למה שלא תראה לי כמה צעדים?"
עיניו נפערו בזמן שגבותיו עלו, "פה? עכשיו?"
"כן, אלא אם כן אתה צריך עוד מקום-"
"לא! זה מושלם!" ג'ימין מזנק על רגליו ומחייך. עיניו זורחות משמחה בזמן שהוא מכין את עצמו לרקוד קצת. "היונג, אני באמת לא כזה טוב, זה בוודאות יראה רע-"
"פארק, פשוט תתחיל לרקוד," נכנסתי לדבריו. זה כנראה עזר לו כי הוא הנהן בהסכמה.
הוא לא יכול להיות כזה גרוע, נכון?
הוא מתחיל לרקוד, ואני במידיות שקוע. למרות שאין שום מוזיקה מתנגנת, אני יכול לראות כל רגש ללא השיר שאמור ללכת עם הריקוד. גופו מסתובב וזז בקצב, ללא כל מאמץ, הלסת שלי נפערת. ג'ימין הוא המלאך הכי מלאכי שאי פעם הנחתי את עיניי עליו.
רגע, האם קראתי לו מלאך עכשיו? לא התכוונתי לזה בכלל.
הוא מסיים לרקוד ועומד שם מתנשף. מחאתי כפיים באיטיות לפני ששחררתי תגובה כלשהי, "חשבתי שאמרת שאתה לא כזה טוב, פארק. ממה שראיתי היית מדהים!"
"באמת?" הוא אומר. הוא נראה כמו כלבלב שמפנקים אותו, ואם זה לא מתוק מספיק, הוא מניד את ראשו לצד בזמן שהוא מנגב את הזיעה במצחו ומחייך. "למעשה רקדתי כוריאוגרפיה לאחד מהשירים שלך."
"באמת?"
ג'ימין מהנהן, "כן, הריקוד אמור ללכת עם ' I need you'. אני מקווה שאהבת את זה"
אני מנסה לא להיות מופתע לגמרי מהעובדה שהריקוד מתאים בצורה מושלמת עם השיר. "כמו שאמרתי לפני ג'ימין, זה היה די טוב." זה היה למעשה הרבה יותר טוב מ'די טוב'. "בוא נסיים לאכול ונחזור להקליט. כמעט סיימנו"
"נשמע כמו תוכנית, היונג!" ג'ימין אומר בשמחה בזמן שמתיישב חזרה בכיסא ומסיים את הפיצה שלו.
הסתכלתי עליו מזווית העין שלי בזמן ששתית את המיץ. הוא לא הפסיק לחייך מאז שאנחנו יחד בדירה.