אחרי חצי שנה. החתונה הראשונה שהיא בקוריאה תתרחש עוד שבוע. והחתונה השנייה בישראל חודש אחרי. בגלל שאני עכשיו רשמית הארוסה של אראם אז אני לא ישנה בחדר שלו. הבנים הצטמצמו עם החדרי משחקים שלהם. הם הכניסו לי מיטה וארון לחדר אחד ובנתיים זה החדר שלי. צלצול טלפון מעיר אותי. גילי: "אוריה התעוררת כבר? נחתנו עכשיו. בואי לאסוף אותנו" אני: שיט, שכחתי שהן הקדימו את הטיסה שלהן. "אני קמה, אני כבר יוצאת" תהל: -לוקחת את הטלפון- "תזדרזי ובואי אין לי כוח לחכות. אני עייפה" תכלת: -חוטפת את הטלפון- "איזה לישון?! יש מלא דברים להכין ולבדוק!! תתעוררי מיד! ובואי לקחת אותנו. ותבואי לבד, בלי הבנים. דבר ראשון אנחנו צריכות ללכת למדידת שמלות!!" אני: "טוב,טוב, אני באה. בייי" הן באמת עוד יהרגו אותי בסוף. --- במדידת שמלות. הודיה: "אמאאא, את נראית מושלם" תכלת: "מהממת" אגם: "איזו שמלה יפה!!" גילי:" יאאא, ראית את עצמך??" תהל: "וואו איזו שמלה יפה!!!" הודיה: "תעשי סיבוב" אני: מסתובבת ומראה להן את כל השמלה מכל הצדדים. "זה בסדר? לא צריך תיקונים בשום מקום? תסתכלו טוב." תכלת: "את נראית מושלם. לא צריך לשנות כלום." אגם: "לגמרי" אני: "טוב, עכשיו תורכן. תיכנסו להתלבש ותראו לי כל אחת את השמלה שלה." הן מתלבשות ויוצאות. אני: "אמאאא אתן יפות" תכלת: "אני לא מאמינה שגרמת לי ללבוש אותה שמלה כמו כולן. שיהיה ברור שבחתונה בישראל אני לובשת שמלה אחרת. כבר קניתי." אני: "כן,כן. כמו שסיכמנו. וזו לא אותה שמלה. זה בסהכ אותו צבע. לכולכן יש גזרות שונות." הודיה: "נכון. זה נראה מדהים." אגם: "זה באמת נראה מדהים" גילי: "טוב, כולן נראות בסדר? אף אחת לא צריכה תיקון מהיר? משהו?" מסתכלות אחת על השניה ומהנהנות לא. תהל: "מעולה. מה עכשיו?" תכלת מוציאה את הטלפון ומסתכלת על הלוז שהיא עשתה. הילדה הזאת באמת לא נורמלית עם הרשימות שלה. "להיום נשאר לנו רק לבדוק פעם אחרונה את סידורי הפרחים וזהו. על שאר השבוע עוד נדבר." אני: "את עוד תהרגי את כולנו" תכלת: "ובכל זאת מה היית עושה בלעדי??" אגם: "תכלת די לעוף על עצמך" כולן מתפקעות מצחוק. אנחנו הולכות להחליף בגדים בחזרה ונוסעות לבדוק את סידורי הפרחים. --- בערב. אחרי שהסתובבנו כל היום כי הבנות נזכרו בעוד דברים שצריך לעשות. מגיעות הבייתה. אני: "הגענו" ג׳ימין: צועק "אנחנו בסלון" אנחנו נכנסות. הבנות כבר לא מתעלפות וצועקות כל רגע. הן נרגעו טיפה. אבל רק טיפה. תכלת: "אוריה תגידי להם שעכשיו הגיע תורם. ותשלחי את כולם להתלבש בחליפות ולחזור לפה לבדיקה" אני: "את לא נורמלית" הודיה: "נווו. אוריה.. לא יודעת מה איתך אבל לראות אותם בטוקסידו זה אחד מפלאי תבל" אגם: "לגמרי. זה שיא השלימות" תהל וגילי: "אתן באמת מטורפות. משוגעות על כל הראש" אראם: מתרגם לבנים כל מה שאמרנו עכשיו לקוריאנית. ג׳יי הופ: (באנגלית) אין בעיה. כל הבנים קמים והולכים לחדרים להתלבש. הודיה: "אוריה לאן הם הלכו?" אגם: "מה אראם אמר להם?" אני: "אה, שכחתי לספר לכן שאראם למד כבר לדבר עברית שוטף. לכתוב ולקרוא עדיין לא מושלם אבל להבין ולדבר הוא יודע" הבנות מסתכלות עליי במבט של wtf תכלת: "למה לעזאזל לא אמרת לנו את זה עד עכשיו?" הודיה: "כמה זמן הוא כבר מבין אותנו ושומע אותנו צורחות בטלפון?" אני: "הוא התחיל ללמוד ברצינות מהרגע שהתארסנו. עד אז הוא למד סתם מילים פה ושם." גילי: צוחקת על הבנות "רק תחשבו מה הוא סיפר לשאר הבנים שהוא שמע אתכן אומרות" תהל: מתפוצצת מצחוק עם גילי. הבנות לא יודעות איפה לקבור את עצמן. פתאום ג׳ונקוק וג׳ימין מתחילים לעשות קולות של חצוצרות. כולנו מסתכלות על הבנים וקולטות אותם יורדים במדרגות אחד אחרי השני. חתיכים הרבה יותר מדי. תכלת אגם והודיה יושבות פעורות פה בשוק מהמראה. גילי ותהל מוחאות כפיים לבנים. הבנים מגיעים אלינו. "נוו, איך אנחנו נראים?" תהל: "אוריה תרגום בבקשה" אני: "הגיע הזמן שכולכן תלמדו קוריאנית. (אומרת בקוריאנית) ושאתם בנים תלמדו אנגלית. (חוזרת לעברית) הם שאלו איך הם נראים." הבנות:(באנגלית) "מושלם, מהממים, הורסים,יפים,חתיכים" --- אחרי ארוחת הערב כל הבנות ישנות איתי בחדר. תכלת:"אמאאא את מתחתנת" אני: "אני בעצמי עוד לא מאמינה" הודיה: "תתחילי להאמין" גילי: "אוי תרגעו. עוד מעט זה הולך להיות אתן" אגם: "פחח, הלוואי" תהל: "זה הולך להיות גם את גילי" תכלת: "טוב די לדבר. אנחנו עם מסיכות פנים, שלא יהרסו. תיהיו בשקט ולכו לישון יש לנו שבוע ארוך מאוד." --- בחתונה. אנחנו עושות ארגונים אחרונים. אני כבר בשמלת כלה, מאופרת עם תסרוקת. כל הבנות לבושות, מאופרות גם עם תסרוקות. כולנו נראות מהמם!! תהל: "תגידי את זורקת את הזר וכל זה? כמו בסרטים?" אני: "כן. אחרת היו רוצחים אותי פה." מעיפה מבט אל תכלת ומחייכת. היא מחייכת חזרה. "בלעדי לא היית כאן עכשיו, אוקיי?." הודיה: "דיי לעוף על עצמך זה בזכותי. ובזכותה את בכלל יודעת מה זה קוריאה." תכלת: "צודקת" ג׳ונג מין נכנסת לחדר וצורחת. "אעעע, את מתחתנת. סוף סוף!!" אני: "היי ג׳ונג מין, תגידי שלום. אלה החברות הכי טובות שלי מישראל." ג׳ונג מין מציגה את עצמה (באנגלית) והבנות מציגות את עצמן. אגם: "תכלת את באה איתי החוצה לראות איך הכל נראה?" תכלת: "כן, בואי" אחרי 10 דקות הן חוזרות. תכלת: "אמא!!! הכל נראה מדהים. אל תיהי לחוצה. הכל מושלם." אגם: "הם עכשיו בקבלת פנים. תחכי רק עוד קצת." הבנים נכנסים והבנות מיד נעמדות. גילי: "אראם איתכם?" (באנגלית) הבנים: "לא" הודיה: "יופי" ג׳ונקוק: "וואו אוריה את נראית מקסים" אני: "יאא, תודה" ג׳ימין: "אראם ימות" טאה: מוציא טלפון ומצלם אותי. ג׳ונג מין: "אם תראה את זה לאראם לפני שהוא יראה אותה בעצמו בטקס אתה תמות." אני מתרגמת לבנות מהר מה הולך הבנות: "כן,לגמרי,תתכונן" טאה: "אל תדאגי. זה יהיה השומר מסך החדש שלו. לקחתי לו את הטלפון מקודם." אני: "מדהים" -עונה בסרקזם- "אמא אני לחוצה, תרגיעו אותי" תכלת: "גם לי יש גבולות. זה התפקיד של האחרות." אגם: "באמת אין לך לב" תכלת: מחטיפה לה ומקבלת בחזרה מכות מאגם. שוגה: "אנחנו צריכים ללכת, עוד מעט הטקס מתחיל." אני: "ביי" הבנים נותנים כמה מילות עידוד, מנסים להרגיע ויוצאים. אחרי 10 דקות מתחילה המנגינה של הטקס והבנות עוזבות אותי ויוצאות אבל לפני מזכירות לי: "תחכי למנגינה שלך ותצאי מיד כשהיא תתחיל." "ותזכרי לנשום" "תזכרי שזה אראם ותרגעי" "בהצלחה" "מאמינות בך" אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי ושומעת את האות שאומר לי לצאת. אני מתחילה ללכת במעבר ובהתחלה אני לא יכולה אפילו להסתכל קדימה מרוב התרגשות. למה זה כזה ארוך?. המנגינה ממשיכה ואני ממשיכה להתקדם בלי פשלות מיותרות. עד שאני מגיעה כמעט לסוף ורואה את הפרצוף של אראם. כולו מחייך ומביט בי המום. אני שמחה שהוא הבן אדם שאיתו אני אבלה את שארית חיי. אני מגיעה לסוף,לוקחת את היד של אראם ונעמדת לצידו. אראם לוחש לי: "את יפייפיה" אני: מסמיקה ולא יודעת איפה לקבור את עצמי. המנחה מתחיל לדבר, אנחנו מחליפים נדרים והגיע הרגע המכריע. קים נאמג׳ון, האם אתה נשבע להוקיר ולכבד בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות עד סוף ימיי חייך את אוריה? אראם: עם דמעות בעיניים "כן" מסתכל עליי ומחייך. אני: בשוק שהוא בוכה ומתחילה לבכות גם. הגיע התור שלי. אוריה ברהום, האם את נשבעת להוקיר ולכבד בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות עד סוף ימיי חייך את נאמג׳ון? אני: כבר בוכה כולי ובטוחה שהרסתי לעצמי את האיפור. "כן" *אם ככה אני מכריז עליכם כבעל ואישה. החתן והכלה יכולים להתנשק עכשיו.* אראם מתקרב אליי, מחזיק את הפרצוף שלי ומנשק אותי. זו הנשיקה הכי טובה בכל חיי. אמאאאא, אני אישה נשואה!!!! כל הבנות מגיעות אליי ומחבקות אותי וצורחות. "את נשואה עכשיו!!!! הוא שלך!!!! יאאאא!!!" --- אחרי קצת ריקודים וצילומים, הגיע הזמן לזרוק את הזר. כל הבנות עומדות מאחורי. אני זורקת. גילי תופסת. כל הבנות צורחות. " אעעעעע" "העיקר את הפסימית מכולנו" כולנו צוחקות. בסיום החתונה אני ואראם מודים לכולם שבאו ועוד כמה מסורות קוריאניות. כולם הלכו כבר ורק הבנים והבנות נשארו. ואז הבנות מתקרבות אליי. אני מתחילה לפחד קצת.. אגם: "אז עברת חתונה אחת. יש לך עכשיו חופש מאיתנו לשבועיים. אנחנו חוזרות לישראל מחר." גילי: "הכל כבר מאורגן לך ולאראם" הודיה: "ולשאר הבנים" תכלת: "עוד שבועיים כולכם מגיעים לישראל. ושלא תשכחי להביא את השמלת כלה שלך!! במזוודה נפרדת. שלא תהרס." תהל: "ושלא תעזי לאחר לטיסה" אני: "אוווו. אין עליכן. אתן חברות מושלמות." "אנחנו יודעות" הבנות חוזרות עם הבנים ואני ואראם נשארים סוף סוף לבד. אראם: "בואי נחזור מהר הבייתה וניסע לשדה תעופה שלא נאחר את הטיסה." אנחנו נוסעים לבית שלו. (לא של כל הבנים) מתארגנים מהר ויוצאים לשדה התעופה לירח דבש הראשון שלנו.
~~~~~
אם הגעתם עד לפה, תודה רבה!
מוזמנים להגיב ולהצביע😁🥰💜
YOU ARE READING
RM הכל בגלל המזוודה האפורה ff Namjoon
Fanfictionפאנפיק - גמור. אני גרועה בתקצירים😶 תמיד חלמתי לטוס לקוריאה. סוף סוף הצלחתי. הגשמתי את חלום חיי. ואת מי מכולם פגשתי שם? את הביאס שלי, Rm . קים נאמג׳ון. איך זה יתפתח?
