RM הכל בגלל המזוודה האפורה ff Namjoon

פרק 9

כעבור 3 חודשים. יולי הגיע ואיתו החופש הגדול. היום זה היום האחרון ללימודים השנה.
7 בבוקר, השעון מעורר מעיר את כולנו.
אני: מתעוררת ומעירה את הבנות האחרות. "קומו!! יאללה!! זה היום האחרון ללימודים השנה"
יו נה: "למה את רועשת כ"כ על הבוקר? אני קמה, קמה." -היא קמה ועוזרת לי להעיר את הבנות האחרות-
אנחנו מתארגנות והולכות לחדר אוכל.
אחרי הארוחה אנחנו נפרדות וכל אחת הולכת לשיעור שלה.
אני נכנסת לאודיטוריום ומחפשת את אראם. מוצאת איפה הוא יושב ומתיישבת לידו.
אני: "בוקר טוב"
אראם: מחייך אלי. "בוקר טוב, מה נשמע? איך ישנת?"
אני: "מזעזע, הבנות החליטו שבגלל שאנחנו לא נפגשות עד שנה הבאה וזה הלילה האחרון שלנו אז עשינו מסיבת פיג'מות שכללה מרתון סרטים עם מסיכות ומניקור ופדיקור. -מראה לו את הלק שצ׳ה רי עשתה לי- ישנתי אוליי שעה."
אראם: "לפחות זה השתלם לך בלק חדש. הוא יפה. אבל את צריכה לישון. איך תלמדי ככה? אחרי הלימודים יהיה לך את כל היום לישון."
אני: "כן.."
אראם: "אחרי השיעור יש לנו חלון עד ארוחת הצהריים. רוצה לעלות לחדר שלך להתחיל לארוז הכל?"
אני: "כן. יש לי מלא דברים לסדר. ואין לי מושג איך אני מכניסה את הכל למזוודות שלי. קניתי מלא דברים מאז שהגעתי מישראל."
אראם: "מקסימום אני אגיד לאחד הבנים לקפוץ לפה עם מזוודה ריקה לעזור לנו. ומילא את חוזרת לפה אחרי החופש. אז מקסימום תשאירי אצלנו בבית דברים."
אני: "אוקיי. הבנים זוכרים שאנחנו טסים מחר נכון?"
אראם: "איך הם יכולים שלא. הם מדברים רק על זה בשבוע האחרון"
אני:מחייכת, "יופי"
אחרי השיעור, אנחנו עולים לחדר במעונות.
אני: "אני מזהירה אותך מראש, הרבה זמן לא היית פה. תתעלם מהבלגן."
אראם: צוחק, "אוקיי"
אנחנו נכנסים לחדר.
אראם: "איפה המזוודות שלך?"
אני: מצביעה על הארון. אתה יודע כבר איך הגדולה נראית. ויש לי עוד אחת יותר קטנה באותו צבע."
אראם: מוציא את המזוודות, פותח אותן ומניח על הרצפה. "טוב, אז במה את רוצה שנתחיל?"
אני: ניגשת לארון בגדים, פותחת אותו, "בזה"
אנחנו מתחילים למיין, לסדר ולקפל את הבגדים לתוך המזוודות.
אני: רואה פתאום שאנחנו מגיעים למגירה של התחתונים והחזיות ולא יודעת איך להעיף אותו😅.
"אני רעבה כבר. אוליי תכין לנו ראמן בנתיים? אין לי כוח לצאת לחדר אוכל."
אראם: "בסדר" קם, הולך למטבחון הקטן שנמצא לנו בחדר ומתחיל להכין."
אני: מהר פותחת את המגירה מקפלת הכל מהר ודוחפת למזוודה.
אנחנו אוכלים, ממשיכים לארוז והולכים לשיעור הבא.
סוף השיעור האחרון, אנחנו חוזרים למעונות לגמור לארוז את הכל. אראם עוזר לי לארוז ולהוריד הכל למכונית שלו. אחרי שגמרנו והכנסנו הכל למכונית.
אראם: "את בטוחה שלא שכחת כלום? בדקת פעמיים? עברת על הכל?"
אני: "כן, עברתי על הכל. במקרה הגרוע אם הבנות ימצאו משהו שלי שלא ארזתי הן יקחו אותו איתן ויחזירו לי אחרי החופש."
אראם: "אוקיי. אז בואי ניסע"
נכנסים למכונית ונוסעים לבית.
אראם מתקשר אל ג׳ונגקוק "יובסהו"
"ג׳אנגקוק תצאו החוצה, אנחנו דקה מגיעים. בואו לעזור לנו להוציא הכל"
ג׳אנגקוק: (צועק לבנים) "בואו החוצה, אראם ואוריה צריכים עזרה לפרוק את הדברים. אראם אנחנו יוצאים, ביי"
אני: "יאללה בוא. צריך לארגן מלא דברים. ואין לנו הרבה זמן"
אנחנו יוצאים מהאוטו והבנים מגיעים. אנחנו מתחילים לפרוק את כל הדברים מהמכונית.
ג׳ימין: מוציא את המזוודה בצבע כסף. "אז זו המזוודה המדוברת?"
אני: "מה?"
טאה: "המזוודה שהתבלבתם בשדה תעופה. הפעם הראשונה שנפגשתם"
אני: "כן, אבל איך ידעתם שזו המזוודה ושככה נפגשנו בפעם הראשונה?"
שוגה: "החבר שלך מאוהב בך על כל הראש. אנחנו כל היום שומעים רק עלייך. אוריה עשתה ככה, אוריה אמרה ככה."
אני: מסמיקה ממבוכה וצוחקת.
ג׳ין: "טוב תתחילו לזוז,יש לנו מלא עבודה"
אני: "נכון. התחלתם לארוז כבר?"
אראם: "אף אחד לא התחיל, חיכינו לך. אין לנו מושג איזה בגדים לארוז.."
אני: "אם אתם לא יודעים מה מזג האוויר פשוט תפתחו גוגל. עכשיו קיץ בישראל. רותח. תביאו בגד ים ובגדים קצרים, עדיף נעליים פתוחות/קלות וכפכפים."
"בסדר, טוב, אוקיי"
אני: "טוב אז עכשיו תתחילו להתארגן. כולם להתחיל לארוז. מי שאומר שיניח את המזוודה בכניסה, כדי שלא נשכח כלום."
אראם: "בואי איתי למעלה, עכשיו תורך לעזור לי לארוז"
---
השעה 12 בלילה. השעון מעורר מעיר אותי ואני מתחילה להעיר את הבנים.
אני: לוקחת כרית וזורקת על אראם, "יאאא, תתעור כבר. אנחנו לא יכולים לאחר. קום ותעזור לי להעיר את הבנים."
אראם: "אני קם אני קם. רק תפסיקי לזרוק עליי כריות."
אני: הולכת לחדרים של הבנים, דופקת להם על הדלתות "קומו! אסור לנו לאחר!!"
כל הבנים מתעוררים וכולנו נראים כמו זומבים מתים לישון. אנחנו מתארגנים מהר ויוצאים לשדה תעופה.
בדרך לשדה.
הטלפון שלי מצלצל, הבנות מתקשרות. אני עונה.
"היי! מה קורה בנות??"
אגם: "היי!! אתם כבר בשדה? "
אני: "עדיין לא, אנחנו בדרך" מסובבת את המצלמה ומראה להן את כל הבנים חצי מתים מנסים לישון"
הודיה: "אוווו, איזה מתוקים😍"
תכלת: "הודיה את מגיעה אלינו גם כן?"
הודיה: "כן, כבר ארזתי הכל. ניפגש בשדה כשאוספים אותם"
אגם: "סבבה"
אוריה: "איפה גילי? היא לא בבית עכשיו?"
תכלת: "היא כן, היא עובדת, נתנו לה פרוייקט ענק לעבוד עליו.." מסובבת את המצלמה ומראה לי את גילי.
אני: "היי גילי"
גילי: "היי" עושה לי שלום עם היד בזמן שהיא שקועה במחשב.
פתאום שוגה זורק עליי את הכרית לצוואר, "אוריה תסגרי את הטלפון. אתן מרעישות. לכי לישון. אחרת יהיה לך ג׳ט לג"
אני: "טוב אני סוגרת אני מרעישה. ואני עייפה. ביי"
אחרי נסיעה של חצי שעה אראם מעיר אותי.
"הגענו, תתעוררי." הוא מעיר את כולם. אנחנו קמים. פורקים את כל המזוודות מהמכונית ונכנסים לשדה.
---
אחריי צ׳ק אין, דיוטי פרי (שאני הלכתי לחרוש בו על מחלקת קוסמטיקה) סוף סוף קוראים לנו לשער.
אנחנו עולים למטוס ואני קולטת שהבנים הזמינו לנו מקומות במחלקה ראשונה.
אני: wtf, "מי מכם קנה את הכרטיסים??"
ג׳ימין: "ג׳ין קנה. למה יש בעיה?"
אני: פונה אל ג׳ין, "למה קנית מחלקה ראשונה? לא חבל על הכסף?"
ג׳ין: "את תודי לי בנחיתה אחרי שתצליחי לישון קצת."
טאה: מתכסה בשמיכה ומניח כיסוי עיניים "לילה טוב"
אני מתיישבת ליד אראם. וכולנו הולכים לישון.
---
אראם: מתעורר, עוד כמה דק' נוחתים, אני מסתבר שוכבת עם הראש עליו🙈.
הדיילת עוברת ומעירה את האנשים, היא מעירה את הממברים ומגיעה אלינו, באה להעיר את אוריה. "תמשיכי, אני אעיר אותה." הוא מנדנד אותי קצת מנסה להעיר אותי. "אוריה, אוריה, קומי"
אני: מנומנמת חצי מתה מתעוררת, קולטת שאני עם הראש עליו.
אראם: "את יכולה עוד להמשיך לנמנם קצת, אבל אל תרדמי עוד מעט נוחתים"
אני: "אוקיי" מניחה עליו בחזרה את הראש.
הוא נותן לי נשיקה על הראש ואני ממשיכה לנמנם.