אמא שלי: "אוריה, אני לא מאמינה שאת טסה לקוריאה, עם כל הכבוד לחפירות שלך לא חשבתי שזה באמת משהו שיקרה."
אני: " גם אני, והמלגה הזאת, לימודים למשרד החוץ בקוריאה!!! מתנה משמיים, באמת.,
אווו אמא אל תבכי, אני גם אתגעגע! אבל נדבר כל הזמן בווצאפ ובוידיאו אז אל תדאגי. אני אסתדר."
אמא שלי: "טוב די לבכות. את בטוחה שאת לא רוצה שנגיע גם לשדה תעופה?"
אני: " אתם לא צריכים לטרוח. הבנות לוקחות אותי ואנחנו נפרדות שם."
אמא שלי: " במילים אחרות את לא רוצה שנפדח אותך, הבנתי. טוב כבר 20:05 תכלת בטח מחכה לך למטה. "
-שומעים צפירת מכונית מבחוץ-
אני: "בי כולם, בי אמא, אבא. זומי תביא לי חיבוק, בי כולם!! "
-----
בשדה תעופה.
תכלת: "מתרגשת?"
אני: " כן!! את לא מבינה אפילו כמה.
אוו הנה הבנות. אגםם" אני צועקת ומנופפת להן.
אגם: "דיי אני לא מאמינה שאת עוזבת אותנו, מה נראה לך?!? חתיכת כלבה, התיכנון היה שניסע ביחד!! ואני לא מפסיקה לבכות"
תכלת: " אגם די לבכות, אוריה המשימה הכי חשובה שלך זה להשיג בעל. עדיף - בן יורש של איזה תאגיד. והכי חשוב עשיר."
גילי: "תכלת אין לך לב. תעזבי את אגם. היא תמיד ככה בפרידות. אוריה, כשאת מגיעה לשם שימי לב איפה כל דבר שלך. שלא תאבדי את הדרכון. רק חסר לך סטודנטית במשרד החוץ איבדה את הת.ז והדרכון.."
תהל: "שלא תעזי להפסיק לדבר איתנו ולשכוח אותנו. ואל תשכחי כשאת חוזרת - מתנות.."
אני: "טוב השערים נפתחו ביי. אוהבת את כולכן.
אגם אל תבכי, תגמרי את הפרוייקט ותבואי לבקר. כנל תכלת וגילי כשיש לכן חופש מהצבא ותהל את מוזמנת גם אפילו שאת וגילי לא אוהבות את קוריאה אתן חייבות לבקר. ברור?!
ביי ❤️😭"
ŞİMDİ OKUDUĞUN
RM הכל בגלל המזוודה האפורה ff Namjoon
Hayran Kurguפאנפיק - גמור. אני גרועה בתקצירים😶 תמיד חלמתי לטוס לקוריאה. סוף סוף הצלחתי. הגשמתי את חלום חיי. ואת מי מכולם פגשתי שם? את הביאס שלי, Rm . קים נאמג׳ון. איך זה יתפתח?
