שחמט

פרק 30

במשך מספר דקות לא אמרנו דבר, המחשבות שלי נדדו לתכנונים שלי, אפילו שהרגשתי שהמוח שלי מרוקן מתוכניות, בזמן הזמן דמיאן נעץ בי מבט, כאילו מנסה לחדור למחשבותי ולהבין מה אני חושבת, ואז הוא סוף סוף פצה את פיו, בדיוק לפני שהשתיקה התחילה להיות מביכה, ״אין לך מושג מאיפה להתחיל נכון?״ הוא עדיין המשיך להסתכל עליי לא מנתק את הקשר עין שלו ממני גם כאשר ישב בכיסאו מאחורי השולחן והפסיק להישען על השולחן באלגנטיות, אפילו לא הספקתי לענות לפני שהוא תקף אותי בעוד שאלה, ״אין לך אפילו תוכנית, המוח של מרוקן מתוכניות ואת מנסה לחשוב על כיוון אבל לא עולה לך כלום״ אני באמת חושבת שאם דמיאן לא היה פושע הוא יכל להיות קורא מחשבות, כשהוא בא להוסיף עוד משהו סוף סוף נזכרתי שאני יודעת לדבר, ושאני אפילו דיי חצופה, ״לא היה לי תוכנית לפני שנכנסתי אליך למשרד, למען האמת כשנכנסתי למשרד לא חשבתי בכלל לבקש את עזרתך, חשבתי איך אני מבקשת סליחה מזוינת על האשמות הלא מוצדקות שהטחתי בך, אבל אני לא בן אדם של מילים, ואפשר לספור על יד אחת את כמות הפעמים שביקשתי סליחה מאנשים, אני לא בחורה רגילה ולא חונכתי כדי להיות מנומסת, גדלתי לאבא שמנהל את רוב העולם התחתון ולאמא שברחה מהפחד למות, החיים שלי סובבים מוות וטרגדיה, לבקש עזרה זה לא בטבע שלי בכלל אז לא, לא נכנסתי לכאן עם תוכנית, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל ואם אתה לא מתכוון לעזור לי אז תגיד כי תאמין לי שאם אני ארצה, ואני רוצה, אני אצליח למצוא לבד את מי שרצח את אבא שלי״ סיימתי את נאומי, הכעס בקע מקולי אך הצלחתי לשמור על קור רוח ואיזון, לא התפרצתי ולא צעקתי, אני נותנת לעצמי נקודות זכות על זה, דמיאן בחן אותי כמה שניות, אפילו לא שמתי לב לעובדה שבזמן הנאום שלי הספקתי לעמוד ולהחזיק את גופי עם ידיי מעל השולחן, לא שמתי לב כמה קרובים אנחנו עד שדמיאן הפסיק לבחון אותי והתחיל לדבר, ״שבי, יש לנו הרבה על מה לדבר ותאלצי להיעזר בסבלנות״ הוא אמר, קולו היה יציב כרגיל והבליט את גבריותו ואת הכריזמטיות שלו, שכמעט רעדתי ממנה, גברים כמוהו היו כל מה שחלמתי עליו, דמיאן ייצג את גבר החלומות שלי, אבל מה שהיה בנינו היה מקצועי בלבד, ואם זה לא היה מקצועי ממזמן היינו כבר בין הסדינים לסטוצים קבועים, אני לא מאמינה באהבה ואני בטוחה שגם הוא לא, ובזמן שכל המחשבות האלה עוברות לי בראש כשאני מסתכלת על עיניו, אני מחליטה להקשיב לבקשתו וחוזרת לשבת על הכורסא האפורה שהייתה נוחה להפליא, ״אז למה את לא רוצה לספר על כך לאחים שלך?״ ובכך דמיאן קטע את כל מחשבותי עליו, בעיקר את הפנטזיות שלי עליו מאז שגיליתי שלא הוא זה שרצח את אבי, והפסיק את מחשבותי על כמה שהכורסא הזאת נוחה וכמה אני רוצה לשקוע בה בשינה כל החיים וגרם לי להתרכז שוב בעיניו היפיפיות עד כאב.
-
וואווו איזה פרק מטורף, אחד הפרקים האהובים עליי מהפרקים שכתבתי.
הצלחתי להביא את קייט שלנו יותר לידי ביטוי, פתאום אנחנו מגלים צד אחר שלה, שיותר מדבר ויותר מוכיח את עצמו, אך תוך כדי מגלים על משיכה מסוימת לדמיאן.
מה אתן חושבות על זה? מה לדעתכן יהיה בהמשך? ומה אתן אומרות על השילוב של דמיאן וקייט?.
באהבה,
הדר❤️