פרק 16

1.8K 73 4
                                    

הוא מביט בי מחכה לתשובה ממני ואני מחליטה שנמאס לי לשתוק ולהתעלם ממנו ״אני רוצה שתחזיר אותי לבית שלי״ אמרתי מחזירה לו את המבט הרציני ״קייט שנינו יודעים שזה לא אפשרי״ הוא אומר במבט אדיש ״גם החוקים שלך לא אפשריים״ אמרתי בזלזול לא מורידה את מבטי ממנו.
מבטו הפך מרגיש ורציני למיואש, כאילו רק עכשיו הבין שאני לא הולכת להקל עליו.
״אם אתה כל כך קנאי לפרטיות שלך למה להביא אותי עד לפה ואז להגיד לי את כל החוקים האלה?״ שאלתי ״וגם אני מבינה מה אתה כבר יכול להסתיר במשרד שלך אבל החדר שלך?״ הוספתי במהירות ולא עוצרת לחשוב על המילים לפני שאני מוציאה אותן מפי ״מה אתה כבר מסתיר בחדר שינה שלך שאני בכלל ארצה לעלות לשם״ המשכתי לדבר ״קייט!״ הוא צעק ושתקתי, ידעתי שגרמתי לו לאבד את העשתונות, כמו שאני גורמת לכל בן שנמצא איתי כמה שעות. הצעקה שלו הבהילה אותי, אני רגילה שמתעצבנים עליי אבל בדרך כלל אף אחד לא צעק עליי, לא אחים שלי ולא אבא שלי, ״זה הבית שלי וגם שלך בזמן הקרוב, אם תרצי ואם לא תרצי, הרצונות שלך לא מעניינים אותי, את בת עשרים תקבלי את זה כמו בן אדם בוגר ולא כמו ילדה בת 10״ הוא המשיך לצעוק וכשסיים הוא קם מהשולחן במהירות ועלה ללמעלה.
הפסקתי לאכול, לא היה לי תאבון, פיניתי את הצלחות שלנו כדי להקל על העוזרות ויצאתי מהפינת אוכל בשקט, מפחדת שאם אעשה רעש דמיאן יתפרץ עליי שוב.
ישבתי בסלון המרווח בביתו, הטלוויזיה דלקה על סדרה כלשהי, אך לא באמת הקשבתי, במחשבות מילאו את ראשי, והבית השקט לא עזר לי להיפטר מהן אלא רק הגביר אותן.
כשהרגשתי שנמאס לי לשבת על הספה ולחשוב החלטתי לעלות לחדר שדמיאן נתן לי, עדיין לא יכלתי לקרוא לו החדר שלי, עליתי במדרגות שדמיאן עלה עליהן ישר אחרי הריב שלנו, לא ראיתי אותו מאז, הוא כאילו נעלם, או שהוא נמנע מלראות אותי.
נכנסתי לחדרי ושכבתי על המיטה בייאוש, היום הזה עייף אותי לחלוטין, הרגשתי באפיסת כוחות, ידעתי שאם אני לא אקום מהמיטה אני ארדם עם הבגדים, אז קמתי והתקדמתי לארון, הוצאתי את הפיג׳מה הראשונה שראיתי והנחתי אותה על הכיסא שיש בחדר ארונות, חזרתי לחדר ונכנסת לחדר רחצה, מתחילה את כל השגרת טיפוח פנים שלי בערב, עשיתי אותה במהירות, רציתי רק לסיים עם היום הזה כמה שיותר מהר, כשסיימתי חזרתי לחדר ארונות והחלפתי את בגדיי לפיג׳מה הקצרצרה שהוצאתי קודם, יצאתי מהחדר ארונות ונכנסתי למיטה.
כשניסיתי להירדם לא הצלחתי, המחשבות מילאו את ראשי ומיד אחריהן תחושת האשמה על הריב עם דמיאן התחילה להיות מורגשת בתוכי, ידעתי שהייתי לא בסדר, אבל גם ידעתי שהאגו שלי לא יתן לי לבקש סליחה, ולאט לאט נפלתי לשינה עמוקה.

שחמטWhere stories live. Discover now