פרק 4

2.4K 97 23
                                    

עברו כבר כמה שעות, דמיאן עדיין כאן, כולם כאן מכירים אותו, אי אפשר שלא להכיר אותך כשיש לך אימפריה בעולם התחתון בגיל צעיר כל כך.
הרמת צביעות במקום עלתה בכמה רמות מהרגע שהוא הגיע, ואם לפני יכלתי לסבול את הצביעות עכשיו אני כבר לא מסוגלת, שנאתי אנשים צבועים כל חיי, זה יכל להוציא אותי מדעתי לגמרי.
מיה נרדמה עליי כבר ממזמן, אם הייתי בוכה בכמויות שהיא בכתה גם אני הייתי מתעייפת ונרדמת, הערתי אותה בעדינות וליוויתי אותה לחדר שלה, סוגרת אחריה את הדלת כדי שלא יפריעו לה לישון. ירדתי חזרה לסלון, אבל הדבר האחרון שרציתי זה לחזור לשבת עם כולם, החלטתי למלא שוב את הצלחות שיש להם על השולחן ואז לחזור למטבח ולהישאר שם, עד שכולם ילכו, ולכן זה מה שעשיתי, ועכשיו אני כאן, יושבת במטבח ובוהה בקיר, הפסקתי לחשוב כשהבנתי שהמחשבות מעלות לי יותר שאלות מתשובות.
אחרי מספר דקות שאני בוהה ג׳ייסון נכנס למטבח עם הצלחות ריקות, כנראה שהם כבר הספיקו לסיים את מה שהבאתי מקודם, אנשים כאן מתנהגים כאילו הם לא ראו אוכל בחיים. ״ברחת לכאן במקום להיות שם?״ ג׳ייסון שאל, בקול האדיש והרגיל שלו, אני וג׳ייסון לא מסתדרים ולא באמת אכפת לנו אחד מהשנייה, פעם היינו קרובים יותר, היום כבר לא. במקום לענות החלטתי להנהן, ״עוד מעט כולם ילכו ויהיה שקט״ הוא אמר ויצא מהמטבח עם הצלחות שמילא.
המחשבות שלי חזרו בשנייה שג׳ייסון יצא מהמטבח, הראש התחיל לכאוב לי מרוב מחשבות, הרגשתי שאם אני לא אפסיק לחשוב אני אתחיל להשתגע, אבל זה לא יכלתי להפסיק, והאמת שגם לא רציתי להפסיק, רציתי להרגיש עוד רגש חוץ מנקמה, רציתי להרגיש עצב, רציתי להרגיש געגוע, רציתי להרגיש כל מה שבן אדם נורמאלי, שחי חיים נורמאליים היה מרגיש אם אחד מההורים שלו היה מת, אבל אני לא נורמאלית, והחיים שלי לא נורמאליים ולכן גם הרגשות שלי לא ידמו לרגשות של בן אדם נורמאלי.
הבנתי שאיבדתי את זה סופית כשעיני שרפו מהרצון לבכות, זה לא היה בכי של כאב, אלא בכי של נקמה, הפחד שאולי לא אצליח לנקום חילחל בתוכי, וזה גרם לי לרצות לבכות ללא מעצורים, פחדתי שלא אוכל לנקום את מות אבי.
הכאב ראש שלי רק התחזק והחלטתי לקום לשתות מים ולקחת כדור אם הכאב ימשיך להיות בלתי נסבל, מזגתי לעצמי את המים ושתיתי, ברגע שסיימתי לשתות דמיאן נכנס למטבח, בוחן אותי יותר ממקודם ואז הוא פנה אליי, ״אז אני מבין שאת קייט, הילדה של אבא, הוא תמיד היה מדבר עלייך, הוא היה קשור אלייך, בכל זאת בת אחרי התאומים״ הוא אמר ממשיך להסתכל עליי, הנהנתי, לא רציתי לדבר איתו, רציתי שילך, הוא רצח את אבי, ״העיניים שלך אדומות כאילו עשית סמים, מה אבא היה אומר על זה נסיכה?״ הוא אמר והתכוון לצאת מהמטבח ״אגב״ הוא אמר ועצר את עצמו ״משתתף בצערך״ אמר ויצא מהמטבח הפעם, לא לפני שקרץ לי.

מקווה שאהבתם❤️

שחמטOpowieści tętniące życiem. Odkryj je teraz