הריסות

פרק 32- עבודת חקר בהיסטוריה

כיתה י״א,
אילת, בית ספר תיכון,
יום חמישי, 13:00.
און דנינו.

.
התחרדנו כל היום הזה, יושבים במדשאות מתחת לשמש הסתיוית של נובמבר. אני חרשתי למבחן בפיזיקה ושתיתי איזה משקה חלבונים שדימה, המאמן שלי, משום־מה בטוח שיעשה פלאים לשחייה שלי. עומר לעומת זאת סתם ישב ונתן לעור הפנים שלו להשרף בשמש, מאזין לנירוונה באוזניות, בעוצמה שכמעט קרעה לו את עור התוף.

״שומע,״ עומר הוריד את אחת מהאוזניות שלו וקרא לי. הרמתי את מבטי מהסיכומים וראיתי אותו נושך את שפתיו כמו שהוא תמיד עשה שהוא עמד לספר לי משהו שאני לא אוהב.

נאנחתי והוצאתי דברים לגלגל לי סיגריה מהתיק כדי שאני לא אוריד לו איזו אחת אחרי שהוא יספר לי. ״דבר.״ נבחתי עליו.

הוא גיחך בשעשוע. ״עוד לא דברתי כבר אתה מתעצבן?״ הוא תהה.

סיימתי לגלגל את הסיגריה במהירות מפתיעה והצטתי אותה. ״מכיר אותך, אח שלי. מה עשית? אם זה קשור לתיאטרון אני באמת אהרוג אותך, אנחנו צריכים את העבודה הזאת.״ הזהרתי. התחלנו בדיוק בתחילת השבוע ההוא לעבוד בתיאטרון בעיר, בתור לא יודע איך לקרוא לזה – האלה שבודקים את הברקוד בכניסה.

״לא, לא.״ הוא ביטל. ״ספרתי לנועה, על לוציפר.״ הוא אמר ברצינות.

זה עצבן אותי אפילו יותר מהתיאטרון. ״אתה רציני?״ צעקתי עליו.

״תרגע. שחקתי קצת עם האמת. היא כל הזמן שמעה אותנו מדברים עליה והיא כבר התחרפנה להבין מי זאת ומה הולך. אמרתי לה שזאת בל גורדון, ספרתי לה שפגשנו אותה אז בטיילת, אבל אמרתי לה שאני זה שבקטע שלה, לא אתה.״ הוא הבהיר.

״למה?״ שאלתי בלי להבין.

״שלא תציק לך עם זה, אחי.״

״אבל עכשיו היא תציק לך עם זה.״ אמרתי את המובן מאליו.

״בסדר, אני יכול להתמודד עם זה.״ הוא חייך אלי בחברותיות ואני גיחכתי בחזרה. הוא היה כזה שתמיד ידע איך להוציא אותי מהכל, לא משנה באיזה מצב זה שם אותו.

״תודה, אחי.״ חייכתי אליו והוא הנהן בפשטות ולקח לי את הסיגריה. גיחכתי והתחלתי לגלגל חדשה. ״ראיתי אותה אתמול בתחנה, היא בדיוק ירדה ממשמרת כשאני עליתי.״ סיפרתי לו.

״דברת איתה?״ הוא שאל.

הסתכלתי עליו בזיזלול כי הוא כבר ידע שאני לא מתכוון לעשות את זה. לא כל עוד היא עם אדם אלון. לא הייתי גבר של להתערב במערכות יחסים ובטח לא במערכת יחסים של האחד הכי משפיע בבית הספר. היא הייתה הכל, באמת. יפה, חכמה, טובה. מושלמת, מהפנטת. אבל היא הייתה שלו ואני הייתי צריך לחכות בסבלנות.