חודש מאוחר יותר.
להיות מאוהבת זה מבאס.
זה היה היום הראשון של חופשת הפסח האחרונה שלנו במשרד החינוך ומזג האוויר היה לוהט כמו שמצופה מסוף מרץ באילת. תכננתי להעביר את החופשה כמו כל תלמיד בארץ; הרבה ים, הרבה חזרות למסיבת הסיום, הרבה חרישות לבגרויות הקיץ.
והרבה לאבד את הראש.
היה לי תפקיד ראשי בהצגה שהרמנו וגם הייתי עם שיקו בריקוד הזוגות, אז הייתי בחזרות כל הבוקר ואז שיקו ואני חזרנו לבית שלו והסתממנו קצת ליד הבריכה. נכנסתי לטבול במים בזמן שהוא גילגל לנו והתעסקתי עם הטלפון שלי בזמן שכל גופי בתוך המים. הסתכלתי בהתרגשות על שמלות לנשף שאמור להתרחש בעוד חודשיים ותהיתי כמה משמרות אני יכולה לדחוס כדי שיהיה לי מספיק כסף לקנות אחת שאני באמת רוצה.
התחלתי לעבוד בבר קטן על החוף ליד הטיילת. קראו לו הנקודה של דני והוא היה מורכב מספות על החול ודברים נוספים שתיירים אוהבים כמו מחירים שהם גנבה לאור יום. עשיתי שם כסף טוב וסוף סוף הפסקתי לחיות על חשבון נועה ואפילו קצת שילמתי בסופר כשהיינו קונות מצרכים (ממש קצת).
שיקו הביא לי את הג׳וינט שלי ונכנס למים ביחד איתי. גופו הכחוש הדהד בראשי. פעם היה בחור שרירי וחסון, היום בגד־הים שלו בקושי נתלה על גופו, שהיה עצמות וגידים בלבד.
הדלקנו את הג׳ויינט וזרקנו את הקליפר בחזרה אל מקום מבטחים. ״את נראת יותר טוב.״ הוא זיהה וחייך אלי בעידוד.
חייכתי אליו בחזרה למרות שידעתי שהוא טועה.
עבר חודש מאז הנשיקה שלי ושל און ומאז הלילה שבו נועה ואון סיפרו לי שעומר היה מאוהב בי. באותו הלילה ברגע שאון סיים לספר לי איך הכל התרחש אי שם לפני שלוש שנים, רצתי אל הבית של שיקו ובכיתי לו.
הוא לא היה מופתע וזיהה שאני מאוהבת באון עוד לפני שאני הבנתי את זה. הוא נתן לי לבכות על הכתף שלו, אמר לי כמה דברי עידוד כמו ״מי יכול לא להתאהב בך בכלל״, ״תעזבי את העיוור הזה״, וגם הביא לי ירוק. ככה העברתי בערך את כל החודש האחרון, עם ניסיון רב לשכוח אותו ובלי הרבה הצלחה. זה היה קצת קשה כשגרנו תחת אותה קורת גג, וכל פעם נתקלנו זה בזה או אכלנו שישי ביחד.
ובכל זאת, לא החלפנו מילה זה עם זה מאז אותו היום. זה היה כמו הסכם שלא נאמר שפשוט מתחמקים זה מזה עד שזה לא יהיה כל כך קשה להסתכל אחד על השני. סוג של לזייף את זה עד שזה נהיה אמיתי.
תהיתי אם גם לו זה כל־כך קשה. תהיתי אם גם הוא רק מדמיין אותי בכל הזדמנות.
״האמת שאני מרגישה מעולה.״ שיקרתי, ״ממש כיף לי בחזרות ובעבודה ובחופש. גם קבלתי מגן ממש טוב בביולגיה.״ מזה באמת התלהבתי.
YOU ARE READING
הריסות
Romance❞היינו הקבוצה של ההכי עשירים, יפים ומוצלחים בעיר. כולם הביטו בנו והיינו מקבלים דברים שאחרים מייחלים להם, בכמויות מסחריות. תהילה, כסף, סקס, סמים, לבבות. היינו יכולים להשיג כל מה שרצינו. אבל אכשהו בדרך, שכחנו איך לרצות את הדברים הנכונים.❝ לבל גורדון י...
