הריסות

פרק 9- מטושטש

.
יצאנו ממועדון 99 ממש מוקדם בשישי ההוא. נועה גררה אותי ברגע שהיא ראתה את המבט על הפנים שלי אחרי שנעמה ספרה לי, ותפסה לנו מונית בחזרה הביתה.

"אני לא מאמינה לזה." נועה טענה בלהט, "היא בטח אומרת את זה סתם כדי להחזיר לך."

לא היה לי חשק לדבר בכלל ורק המשכתי להביט מחוץ לחלון במשך הנסיעה. איכשהו ידעתי שזה נכון אפילו שלנעמה היו כל הסיבות בעולם לשקר. פשוט הכרתי אותה. היא הייתה כזאת גאה ובחיים לא הייתה משקרת רק בגלל הפחד לצאת שקרנית. היא הייתה כזאת גאה שאם היא באמת הייתה שוכבת עם אדם זה בדיוק מה שהייתה עושה – שומרת את זה לעצמה עד לרגע הנכון. עד לרגע שבו זה יגרום לה לצאת בצורה הטובה ביותר. זה היה כל כך ברור שזה היה נכון.

הייתי קנאית מהרגע שאדם ואני התחלנו לצאת. האהבה שלנו הייתה כזאת ראשונית ונלהבת ולא יכולתי לדמיין אותו מסתפק רק בי במשך שלושת... כמעט ארבעת השנים שבהם היינו ביחד. תמיד חשדתי, והוא אהב את זה שאני ערה לזה שבנות אחרות רוצות אותו. הוא מת על התקפי הקנאה הקטנים שלי והיה עושה הכל כדי להתחיל אותם – מפלרטט עם בנות מולי, מציין בפני שהיה לבד עם זאת ועם זאת...

אני חושבת שבכנות לא ידעתי מה אני שווה רק עד אחרי שאדם עזב. הייתי שטחית אז הוא העיר על איך שנראתי, הייתי קנאית אז הוא החמיא לבנות אחרות. הוא אהב לגרום לי לחשוב שאני צריכה להוכיר תודה לו על כל רגע שלו איתי. והוכרתי. הוא תמיד קרא לי "בובי" ואלוהים יודע שהייתי הבובה שלו.

הייתי נחושה להפסיק לתת לו את הכוח הזה עלי אבל לא יכולתי. הרגשתי שאני נשברת. הרגשתי שוב כמו איך שהרגשתי שעזב – שהוא היה כל מה שהיה לי, ובלעדיו פשוט נשאר לי כלום, חלל ריק. פתאום הרגשתי כאילו אני כל מה שאון אמר עלי ביום ההוא, מחוץ לבית של נועה. הרגשתי כמו הריסות של האדם שהייתי לפני שנה. הרגשתי שכל הבנים, הסמים, המסיבות, השמועות, הכל רק כדי להסתיר את זה שאני כלום בלעדיו ושאני אף פעם לא באמת אצליח להמשיך הלאה.

כי איך אפשר להתעלות על עצמך אחרי ארבעת השנים האלה? אדם אלון היה מושלם. לא היה לו פגם... והוא היה טוב. היה לו את הקטעים שלו, שבעיקר כללו יכולת אדירה לגרום לי להרגיש רע בנוגע לעצמי. אבל הוא ידע להצחיק אותי כמו אף אחד אחר, והוא תמיד היה פה בשבילי – אף פעם לא הייתי לבד. אף פעם לא הייתי אם מישהו שהוא לא אדם... בעצם. והוא אהב אותי. הוא אהב אותי כמו שאף אחד בחיים לא יאהב אותי. באופן כל כך רותח ורומנטי שמכיתה ח' הוא מדבר על איך הוא יקח אותי לאישה.

לא הייתי צריכה לדבר כדי שיבין אותי, זה היה כאילו היינו אותו בן אדם. הוא הכיר אותי בעל-פה מבחוץ ומבפנים. אבל עכשיו פתאום תהיתי אם אני בכלל, אי-פעם, הכרתי אותו.

.
"אתה יכול לעצור לי כמה בתים לפני?" בקשתי מנהג המונית.

"בטח, מותק."