הריסות

פרק 33- מה שאתה חושב

ישבתי עם שיקו בחוץ בספות עד לפנות בוקר, בזמן שכל הבית החל להתפנות מאנשים. ״אין, התקלקלת.״ הוא שפט כשסיים לשמוע על הפרק האחרון בספר ׳הצרות שלי עם און׳. הוא טען שאני צריכה גמילה ואת האמת שהוא צדק. זה היה אירוני, כי און כל־כך דאג שאני לא אצרוך סמים, כשבעצם הסם שהתמכרתי אליו הכי חזק היה הוא.

״אני יודעת.״ גנחתי בכאב. ״נמאס לי לדבר על החיים האומללים שלי. מה איתך?״ שאלתי אותו.

הוא משך כתפיים כתמיד. ״סבבה.״ הוא לא פירט. שיקו לא היה אחד שאוהב לדבר על עצמו, אפילו שהכרנו כל החיים. אבל הוא היה מקשיב מדהים. ״תגידי, על מה אתם מדברים? את ואון?״ הוא תהה.

לא הבנתי את השאלה וכיווצתי את גבותיי בבילבול.

״על מה אתם מדברים? נגיד, אתם מדברים על פעם?״ שאל בחשד.

הוא היה מסומם ונפל עלי עם שאלות מוזרות. ״לא יודעת. על אדם כאילו?״ נסיתי לחשוב במה הוא באמת מתעניין.

״נגיד.״ הוא זרק באישור.

גיחכתי על כמה צפוי הוא היה. ״קצת, לפעמים. הוא תמיד יהיה חלק מהסיפור שלי.״ השבתי ברוגע. ״למה אתה שואל?״ תהיתי.

הוא משך כתפיים בלי לענות. ״סתם. לא מת עליו, על האון הזה, את יודעת.״ הוא פלט בקול עצור.

״בסדר, גם הוא לא מת עלי.״ צחקתי במירמור.

שיקו חייך אלי בפשטות וליטף את שערי בתמיכה. ״טוב, כדאי שאני אעוף.״ הוא רמז ואני ידעתי שאין שום סיכוי לשכנע אותו. קמתי כדי לחבק אותו וכשהתיישבתי בחזרה הוא כבר נכנס אל הבית, ואני רק אז ראיתי שהשאיר את הטלפון שלו. הרמתי אותו וקמתי בתקווה לתפוס אותו.

הבית היה כבר ריק כמעט לגמרי מאנשים וראיתי בבירור את שיקו יוצא מהדלת הראשית. עקבתי אחריו בצעדים מהירים וצעקתי לו אבל הוא לא שמע. המשכתי אחריו בעייפות ועקבתי אחריו עד שהוא נכנס למכונית. הלב שלי קפץ שראיתי דרך השמשה האחורית, צללית ברורה של זוג מתנשק.

חייכתי בהתרגשות מטורפת. אני לא מאמינה! לשיקו יש מישהי! הוא תמיד הרגיש לי אדיש מידי לכל העינינים האלה, של אהבה. התקרבתי כדי להחזיר לו את הטלפון וגם כי הייתי חייבת לראות מי זאת. ואז, כשהייתי קרובה מספיק לראות דרך החלון של הנהג, הפה שלי נפער בהלם ברמה אחרת. כי זאת לא הייתה מישהי – שיקו התנשק עם בן.

קפאתי ואז עשיתי אחורה פנה והבנתי בבת אחת למה לשיקו אף פעם לא הייתה מישהי, וזה לא כי הוא היה אדיש מידי.

למה הוא לא סיפר לי, הייתי מספרת כמעט הכל לשיקו, אז זה הרתיח אותי שהוא לא ספר לי דבר כזה ענק.

אבל בבירור הוא רצה שזה ישאר בסוד, אז הלכתי בחזרה אל הבית כדי שלא יראה שראיתי אותם, ושיבוא לאסוף את הטלפון כבר מחר.