הריסות

פרק 13- דברים רעים

.
הסתכלתי עליהם בבחינה. הם עמדו שם בפינה של המועדון, צמודים־צמודים ולנועה היה כזה חיוך על השפתיים, של אושר. היא הייתה הכי שמחה שאי־פעם ראיתי אותה, חייכה בביישנות בזמן שנבו הצמיד נשיקה איטית ואוהבת ללחי שלה.

רציתי שהיא תהיה מאושרת אבל פתאום פחדתי מהאפשרות שהיא תהיה בזוגיות. איפה זה שם אותי? אנשים במערכת יחסים תמיד מתרחקים מהחברים שלהם, ואני בין כה או כה ארגיש מזעזע לראות מול הפנים שלי את זה כל הזמן. את כל הפגנות האהבה האלו. את מה שהיה לי בידיים ולא יהיה לי שוב פעם. בחיים.

הם אפילו לא התנשקו, נועה ונבו. הם סתם עמדו מחובקים ודברו קרובים זה לזה.

נועה הייתה יפה ותמיד הייתה כזאת מלאת תשוקה ולא אהבה לעשות עם בנים יותר מסקס בדרך כלל. לא יותר ולא פחות. אבל הם אפילו לא התנשקו עכשיו. זאת הייתה אהבה, לא תשוקה, אבל ידעתי שהחברה הכי טובה שלי שכנעה את עצמה איכשהו שזה לא כלום. קיוויתי לפחות שנבו יודע מה יש לו בידיים ושהוא לא יעשה שטויות. אלוהים יודע שאם הוא יעשה שטויות אני אוריד אותו בעצמי. המשטרה לא תצליח לפענח מה קרה לו.

"את עדיין כועסת עלי?"

הבטתי בשיקו מתיישב לידי ומסתכל עלי עם פיוס בעיניו האדומות. אלוהים, כל כך אדומות.

"מה לקחת?" שאלתי בדאגה.

"את שונאת אותי?" שאל ברגש, מתעלם מהשאלה שלי.

"אני לא שונאת אותך," רטנתי, "מאיפה הבאת את זה? אני לא מאשימה אותך בשום דבר מזה," באמת האמנתי בזה ועם זאת טינה הסתננה לקולי.

"אז למה לא דברת איתי שבוע?" שאל בתוכחה.

"לא היה לי מצב רוח לבית־הספר, זה הכל," משכתי כתפיים.

"בכל זאת, סיננת את השיחות שלי." הזכיר.

"שיקו, אני לא כועסת עליך. תפסיק לפני שתביא לי סיבה לשנות את זה." הזהרתי בעצבנות.

"טוב," הוא נאנח בתבוסה ונשען על הכורסה לידי. ישבנו בשתיקה לזמן מה, תוך שאני סוקרת את האנשים הרוקדים מולי. "אני מכיר את המבט הזה." אמר לפתע. "את מחפשת זיון." קבע.

משכתי כתפיים בהודאה באשמה. היה משהו שרק זוג עיניים גבריות שסוקרות אותי יכל לגרום לי להרגיש. זאת הייתה התחושה הכי טובה בעולם, להרגיש שאני כל מה שהוא רוצה, חושב עליו, או מרגיש אותו באותו הרגע. להרגיש איך הם מוכנים להתעלם מכל שאר העולם רק כדי להיות איתי. פעם הרגשתי ככה תמיד ואז כל הסיפור עם הבגידה הוריד את הביטחון שלי לרצפה. רציתי להרגיש שוב פעם שגבר רוצה להיות איתי, ואולי שיקרתי לעצמי, כי זה הרי ברור שהם היו רוצים להיות איתי רק בגלל השם שלי ולא בגלל מי שאני, אבל אני להרגיש ככה, אז מכרתי לעצמי אשליות.