הריסות

פרק 22- כדור שלג

.
ישבנו בלא מעש במשך שעה אולי, מעשנים ומסתכלים על העיר. הרגשתי צורך עמוק לחבק אותו אבל ידעתי שהוא כנראה יעיף אותי בגועל. מצאתי תנוחה נוחה ונשענתי על המחצלת המקופלת מאחורי. און די מהר דחף אותי כדי להשען לידי. ארגנו מאפרה מאולתרת מכוס שנשכחה בקדמת הרכב ומבחינתי יכולתי לא לזוז שעות. חיכיתי שאון יפוצץ את הישיבה, אני בטח שלא התכוונתי למרות שהיה כבר הרבה אחרי אמצע הלילה.

״אני מפחדת על נועה.״ אמרתי פתאום. לא הפסקתי לחשוב עליה מאז שאון חשף בפני הכל. למה היא לא ספרה לי על זה? לא ידעתי בכלל שהיא הכירה את עומר. לא ידעתי כלום על העבר שלה. פתאום דברים מפה ושם נראו לי יותר הגיונים. הדחייה האוטומטית של און ממני, הפחד של נועה ממחוייבות, מלהפתח. כל־כך קשה לה עם נבו בטח. רק רציתי שתתן לי להיות שם בשבילה.

״תדברי איתה. יש את הצד שלה לסיפור הזה והוא יכול להיות שונה לגמרי.״ הוא הציע.

״למה שהיא לא תספר לי דבר כל־כך גדול על עצמה?״ שאלתי בכעס. על עצמי, עליה.

״אולי לא התעניינת.״ משך כתפיים, ״את היית פותחת איתה את הסיפור עם אדם אם היא לא הייתה מתעניינת?״ הוא ניסה להסביר לי.

ההשוואה סתם נראתה לי דפוקה. אדם לא מת, הוא סתם טס. והוא בטח לא היה החבר המושלם. ״די כבר עם אדם.״ בקשתי בייאוש.

״תעשי לי טובה.״ הוא אמר בזלזול. ״כאילו את לא חושבת עליו גם בלי שאני אזכיר אותו.״ הוא זרק והיה משהו נבזי בהבעת הפנים שלו.

״אני לא חושבת עליו כל־כך הרבה כבר.״ אמרתי בכנות. ״יש לי חבר,״ נופפתי בזה כאילו זאת הייתה הוכחה.

״חבר, מה אני אגיד לך. רואים שאת מאוהבת בו,״ הוא אמר ולא הצלחתי לפענח את נימת קולו.

״אני מרגישה אל לידן ד-דברים. כאילו- ר-רגשות.״ גמגמתי בטעות.

״א-אמין מאוד.״ הוא חיקה את הגימגום שלי בעוקצניות וחייך אלי בהתגרות. גלגלתי עיניים והסטתי מבט כי מתתי על החיוך שלו, עם הגומות האלה שלו. היינו קרובים זה לזה. נשענו על אותה המחצלת והיא לא הייתה כזאת רחבה. הוא כיבה את הסיגרייה מספר הלא־יודעת כמה שלו ושב להסתכל על אורות העיר הפרוסה מולנו. ״הכל טוב, לוצי. את לא חייבת להגיד כלום, את פשוט שקופה לעיניי.״ הוא סיפר לי.

״שקופה?״ שאלתי בהתרשמות מזוייפת, מזלזלת בו. הוא הנהן בביטחון. ״אתה בטח חושב שבכיתי את השם שלו ביום ההוא כי אני עדיין מאוהבת בו לגמרי.״ זרקתי לאוויר.

״את לא?״ שאל, מביט בי ומרים את גבותיו בפיקפוק. זה בטח מה שכל העיר חשבה – שאני עדיין הבובה שלו. שאני ארוץ אליו בשניה שיחזור.

״בכיתי כי גליתי שהוא בגד בי.״ סיפרתי בקור רוח. און נשם בכבדות. ״הוא שכב עם נעמה כשהיינו ביחד. ולא, אני לא עם לידן כדי להחזיר להם. אני עם לידן כי אני רוצה את לידן וכי כיף לנו ביחד. אני לא כזאת מסכנה – השנייה שגיליתי שאדם היה עם מישהי אחרת הייתה השנייה שבה הפסקתי להרגיש אליו משהו. הוא לא מי שחשבתי שהוא.״ ידעתי שאני אומרת את האמת, ידעתי שאני לא מרגישה אליו כלום יותר. הוא עדיין יהיה האהבה הראשונה שלי, זה שאשווה אליו את כולם, עדיין חשבתי עליו דברים גדולים, אבל כבר לא הרגשתי שאני רוצה לראות אותו אי־פעם יותר.