החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 54

"אז מה," הוא שמע קול. "אני צריך לנער אותך או שאתה תקום לבד?" ניקו התמקד. הלב שלו מיד התחיל לדפוק. וויל דיבר מולו והרים גבה. "אני....אממ...לא" ניקו מלמל, נבוך, וטלטל את ראשו כדי להתעורר ולהתמקד עוד ובתקווה גם שהלב שלו פחות יכאב כבר מרוב דפיקות.  וויל בכל זאת חיבק אותו. ניקו התמסר לחיבוק. זה היה הרבה יותר קל יותר כשהם היו לבדם. הלב שלו נרגע. וויל נישק אותו על המצח. "יופי" אמר וויל בזמן שניקו נצמד אליו בנוחות שהירשה לעצמו לראשונה זה שבעים שנה. "אז כדאי שתתארגן. יש לנו בית חיים ללכת אליו היום." ניקו קם ממנו במבט מפקפק. "אז באמת הולכים לשם? חשבתי שאנבת' צוחקת." הוא אמר ונזכר במשהו בעקבות זה. וויל הניד בראשו ואז הנהן. הוא נראה מתוח מהסיטואציה שהיו בה לא פחות מניקו, וניקו קלט שגם וויל מפחד מזה. ההבדל היחיד: הוא השלים עם זה. הפה של ניקו התייבש. הוא נזכר בשיחה שלו עם האדס. יופי. קל יותר למישהו מהמאה ה21. "כן. אז תתארגן, כדי שנצא - " נשמעה דפיקה בדלת ו וויל נאנח, קם ופתח, ונראה מלא הקלה שהרגע נגמר, אבל גם מאוכזב בו זמנית, בדיוק כמו ניקו, רק שניקו הסתיר את זה עד כמה שיכל. ג'ייסון דפק בדלת. "היי," הוא אמר. "אני עובר מביתן לביתן ואני מעיר את כולם..." בן היופיטר נראה כבר מיוגע מלהגיד את המילים האלה. הוא השתעל. "ניקו ער?" הוא שאל את וויל, שהנהן והלך קצת אחורה. ג'ייסון סקר את ביתן האדס וראה שניקו מקשיב. הוא חייך. "יופי. נתראה עוד מעט בגבעת החצויים, ליד העץ של אחותי." הוא אמר והם הנהנו. ג'ייסון צחקק. "אתם כל כך חמודים." הוא חיבק את וויל, שמחה, נופף לניקו בעליזות ואז הלך בשמחה לשאר הביתנים. "מה ז ה היה?" וויל שאל בזמן שהתנשף. ניקו זז באי נחת במיטה. "ג'ייסון יודע עליי כבר המון זמן. אתה יכול לבטוח בו." וויל קימט את המצח. "ב...סדר. ניקו אומר ל י שאני יכול לבטוח במישהו. זה חדש לי." ניקו קבר את עצמו בשמיכה. וויל גיחך, גם אם נשמע היסטרי. "קדימה. בוא." וויל אמר וניקו היסס בזמן שהוריד ממנו את השמיכה. "מה?" וויל אמר בתהייה. "אתה נראה כמו מישהו שרוצה להגיד לי משהו. זה לא נראה כמו 'אני אוהב אותך,' אז פשוט תוציא את זה כבר." ניקו נשם עמוק. 

"אני...אב..." הוא הבין עכשיו שעוד לא תכנן א י ך להגיד את זה. אז הוא החמיץ פנים לוויל בבטן מתהפכת. "זה כן. אני..." הוא ספר עד שלוש בלב. "אוהב..." שתיים. אחת.... אויי לא."אותך." הוא שנא את עצמו על השקר הלבן ועל המילים, שעשו לו סחרחורת, אבל לפחות וויל נראה מופתע וחייך. "בסדר. אז קדימה. תתארגן ואני מחכה לך כאן." וויל היסס ולבסוף התיישב שוב לידו. ניקו הנהן במהירות, אדום כולו, וקם. כשסיים הם הלכו לבניין המרכזי, בקושי לא מחזיקים ידיים. הרבה אנשים הלכו לשם - כל פעם כשהם רצו, הם מיד נרתעו כשראו אותם. ניקו שמח להגיע לריינה והוא התיישב לידה, גם אם וויל התעלם מביתן אפולו והתיישב לידו. עכשיו זה היה עוד יותר קשה, אבל ניקו נבלע בריינה והצליח להתעלם. הוא ראה שיש בבניין יותר חצויים מהרגיל - גם מי שלא הלך לבית החיים היום היה כאן מהתעניינות. דקוטה היה ליד קונור וטראוויס שוד והם צחקו ושתו מיץ פטל ביחד איתו והיו עם ילדי הרמס ודיוניסוס. השבעה ישבו בשולחן שהיה במרכז.  קליפסו נראתה מפקפקת ברצינות של הישיבה, וניקו לגמרי הבין אותה. ליאו לא ממש תרם לזה, כשצחק עם קונור ועלה באש פה ושם. נראה שפרנק מזכיר לעצמו שוב ושוב שכבר אין לו אלרגיה לאש במאמץ. ג'ייסון ופייפר בחנו מפה, האלים יודעים למה ואיזו. ואיזה אלים. פרסי ואנבת' החזיקו ידיים בראש השולחן, וזה רק עשה לניקו תחושה חלולה. שום דבר חוץ מזה. ריינה פרעה לניקו את השיער בחיבה. הם ישבו על ספה ארוכה.  "אז מה קורה איתכם? מה יש?" היא לחשה. וויל פיהק, דבר יוצא דופן לבן אפולו לעשות בבוקר. אבל וויל עבד במרפאה עשרים וארבע שבע. "שום דבר. אם זה מעניין אותך, ניקו רוצה לספר לי משהו. שכדאי מאוד שהוא יגיד עכשיו." ניקו התפתל. "זה לא....אני לא...אתה לא תאהב את זה. זה לא מה שאתה חושב. אני...אבא שלי..." "האדס?" וויל שאל. ניקו הודה לאלים שכולם מדברים ועסוקים עכשיו. "מה קרה, ניקו? אתה לא מתנהג כמו עצמך מהבוקר. לא שמתישהו אתה מתנהג כמו עצמך, אבל אתה מבין אותי." וויל אמר וניקו כחכח בגרון באוזניים אדומות. "אחר כך." הוא אמר. וויל בהה בו וניקו טבע בעיניים הכחולות האלה. "מה -" וויל התחיל להגיד. "אחר כך," ניקו אמר ברוגז. וויל נראה מופתע. ניקו נשף אוויר בהקלה וחזר להישען על ריינה. דממה מלחיצה השתררה. ריינה עברה במבטה המודאג בינהם.

"בסדר," וויל אמר לפתע. נראה שהוא איבד את הסבלנות שלו. ניקו הסתכל עליו במתח. "כשתחליט שאתה באמת אוהב אותי, ורוצה לשתף אותי במה שזה לא יהיה, תגיד לי." הוא אמר בכעס. ניקו הופתע. "אני עם זה סיימתי, ניקו. אני מבין שאנחנו צריכים להסתתר. אין לי בעייה עם זה... בערך." וויל היסס, כנראה כי כולם היו פה. הוא הסמיק והנמיך עכשיו את הקול שלו ללחישה. "אבל אם לא תשתף אותי בדברים, בסיסיים, כמו למה לעזעזל זה קשור לאבא שלך, אני..." וויל נשבר. "אני לא אדבר איתך עד שכן." הוא הצליח להגיד, נשם עמוק, קמץ אגרופים וקם לאיזור של ילדי אפולו, מתעקש להסתכל על הגב של קיילה. ניקו התנשם. "אבל זה לא..." הוא אמר סוף סוף וטמן את ראשו בידיו. ריינה חיבקה אותו. "הוא יתאושש, ניקו. אתה רק צריך להגיד לו...מה זה בכלל?" היא שאלה אותו. ניקו נשען עליה. הוא פחד לפתוח עיניים. "אבא שלי רוצה שאני אבקר בבית של וויל ושוויל יבקר את אבא שלי. אבל לא ידעתי איך להגיד לו את זה. אני נתקע כל פעם כשאני מנסה - " קליפסו צלצלה בפעמון וכולם השתתקו.  ניקו מחה את עיניו ושמח שהוא מרגיש טוב יותר לפחות. ריינה נראתה מודאגת לידו. היא ליטפה אותו וסימנה לו שהם ידברו אחר כך. ניקו הנהן וחזר להישען עליה. הוא הגניב מבט לאיזור ילדי אפולו. וויל דיבר עם אוסטין בלחש. ניקו חש פרץ קנאה, ואז נזף בעצמו. וויל בבירור עושה את עצמו. הוא החזיר את המבט לכירון בקושי. "אהמ" הקנטאור אמר לשקט. "אתם עוד מעט יוצאים לבית החיים, חלקכם." ניקו קלט עכשיו לפתע ש...שיט. גם וויל בא. הוא כפה על עצמו לא להילחץ. נראה שגם וויל הבין את זה, אם לשפוט לפי מבט ההלם שעלה עליו, כי הוא נראה מיוסר לאחר מכן ואז הוא שלח לו מבט כועס שוב ואז שילב ידיים ונשען בעקשנות על קיילה אחותו בעיניים עצומות. 'מאוד בוגר, וויל,' ניקו חשב. -... "האם אתם מודעים לכובד הדבר? מדובר שם ב... מנהגים אחרים. אלים אחרים. כוחות אחרים. חלקכם כאן ילדים של שלושת הגדולים. שם, אפילו זה ישתנה ולא יראה כבעל ערך." כירון אמר בחומרה. ואז הוא חייך חלושות. "לא שכאן זה כל כך משנה..." כולם הנהנו בהבנה והחליפו מבטים. כירון דיבר מהכיסא גלגלים שלו, כשאנבת' תומכת בו, מה שהיה מצחיק, כי זאת הייתה הפעם הראשונה שכירון באמת גם היה צ ר י ך את הכיסא גלגלים. ניקו תהה בעצב וכעס משולבים מי מנסה לפגוע בבני האלמוות, בפעם המיליון. לפחות זה הסיח את דעתו מוויל. מתישהו הוא נרדם - השיחה עברה להיות על איך יגיעו לשם ומה הם יעשו כשהם יגיעו וזה שיעמם אותו ולא היה קשור אליו. הוא קם כשהאסיפה נגמרה. הוא הלך לדבר עם וויל אחרי נשימה עמוקה, אבל וויל התחמק ממנו בריצה והנדת הראש וניקו הלך בכבדות לאורוות כדי לבחור פגסוס עם כולם. פרסי הסכים להשאיל לו את בלאק ג'ק, מאחר ובלאק ג'ק היה עדיין הפגסוס היחיד שהסכים להרכיב אותו. ניקו עלה עליו בשתיקה, רועד, בזמן שוויל עלה על פגסוס עם קיילה. לא שהם היו יחד גם ככה על הפגסוס... ג'ייסון וריינה החליטו לטוס איתו. בלאק ג'ק גם היה הפגסוס היחיד שהסכים להרכיב את בן יופיטר. כולם המריאו לשמיים וניקו נרדם שוב. השמיים אף פעם לא התחבבו עליו.