החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: ג'וליה

היא הובילה אותם. קסם, חשבה. בוא הנה. הנה. עיגול לפניה, היא מרגישה אותו. היא חייכה לעצמה והתחילה ללכת, יודעת שתוכל להישען על וויל אם יקרה משהו. "אז מה," היא שמעה אותו אומר. "איך את רואה, בעצם?" שאל. ג'וליה חייכה לחשכה. "אני בת הקטה. אני נעזרת בעירפול. ו...זה...די מסובך, להסביר. אבל אני מפזרת את הערפל עם הקסמים." היא ניסתה. היא הניחה שהבין. "מגניב." שמעה אותו אומר. היא הנהנה. "אז יש התקדמות?" שמעה את תאליה לידה, והרגישה אותה שמה לה יד על הכתף. ג'וליה הקשיבה לקסם. "כן. אנחנו קרובים. רק- ניקו, תוכל לפנות את האדמה כאן?" שאלה. וויל נשף כמו חתול וג'וליה חייכה בלב. היה ברור שהם זוג- והיא רצתה לקרב בינהם. "אין סיכויי. הוא עדיין מותש. הייזל יכולה," התעקש בן דודה-במובן-מסויים. הייזל כחכחה בגרון. "בטח. זוזי ימינה." ג'וליה זזה בעזרתם של וויל ותאליה ושמעה את הייזל מזיזה את האדמה שתקעה אותם במקום. "יופי," היא חייכה לכיוון הרעש, איפה שהניחה שהייזל. "תודה. בואו נמשיך." "טוב," הייזל אמרה והיא שמעה שהיא חוזרת לפרנק. אהבה. משהו שתשנא תמיד. תמיד לא אהבו אותה בגלל שהיא עיוורת. היא ניסתה להתרכז במשימה שלפניה. מצחיק. לפניה. אבל טוב, הבנתם. תאליה טפחה לה פעמיים על הכתף לפתע מתישהו והיא קפצה בבהלה. "סליחה. אבל את מתקדמת נהדר" אמרה בת זאוס. "לפחות...נראה לי. נגיע בקרוב?" שאלה. ג'וליה הנהנה והתנשפה בעייפות. "כן. יש כאן משהו עם קסם. אני מרגישה את זה" אמרה. "ואיך מפלצות לא תוקפות אותנו?" פרסי נשמע שואל. "אני מגנה עלינו בקסם" השיבה ג'וליה. פרסי השתתק בהבנה, ככה היא הניחה, לפחות עד שתאליה דיברה ואז היא הבינה שהוא עשה מבט שואל. "כוחות של הקטה," תאליה אמרה בקול מבולבל. "מגניב," אמרה פייפר בהתפעלות. "בגלל זה אני מרגישה בתוך בועה כזאת? פיזית, כאילו." ג'וליה הנהנה במבוכה. בציידות כבר היו רגילים לכוחות ילדי הקטה, אבל היא ידעה שבמחנה החצויים זה חדש. במיוחד כשהיא עיוורת. הם חזרו ללכת, מגובשים קצת יותר. 

"הנה זה," וויל אמר פתאום ושם לה יד על הכתף. "נכון," ליאו אמר וג'וליה הריחה עשן וידעה שהבעיר אש ביד אחת. "חכה. הן דריאדות. אסור לתקוף" אמרה קליפסו וג'וליה ידעה שצדקה. בעקבות העיוורון שלה, חושים אחרים התחזקו אצלה. "אני אמשיך להגן עלינו ולהראות את הדרך" אמרה. "וויל, אתה לך לרפא אותן ולברר מה קרה." "בסדר," הוא אמר ועזב את הכתף שלה. היא קיוותה שארטמיס תבין שזה מקרה חירום. וויל הלך והשתררה שתיקה מתוחה. "אני גם הולך," ניקו אמר פתאום. "הוא יצטרך הגנה." והלך. ג'וליה הרגישה שעקף אותה והלכה אחורה עד שתאליה תפסה אותה שנייה לפני שנפלה. "תודה. אבל- נכון שהם מתנהגים מוזר?" שאלה וחזרה לעמוד. "ברור," אמרה תאליה. "זה ברור לגמרי מה הם מסתירים." הוסיפה. ג'וליה חייכה לכיוון הקול שלה. "לא ברור בכלל," ג'ייסון גמגם לפתע. "כלומר, זה..לא מובן..." "אויי ג'ייסון," תאליה אמרה, ג'וליה הניחה שבחיוך. "זה חמוד שאתה מגן עליהם. אבל אנחנו יודעים לשמור סוד. זה בסדר." "שהם זוג, כאילו?" ג'וליה שאלה וצחקקה. יחסית לציידות, לציידות יצא הרבה לדבר על זה- לנסות להבין למה האחרים רוצים את זה. היא שמעה שלג'ייסון נעתקה הנשימה. "איך-" אמר. "מה?" פרסי נשמע מוחה. "אויי, מוח אצה" אנבת' חיקתה את תאליה חיקויי די מוצלח. תאליה צחקה. "חמודים. מה גיליתם?" לפי הסחת הנושא ג'וליה ניחשה שוויל וניקו חזרו, כי היא שאלה ברבים. היא גם שמעה מה שנשמע כמו ארבע רגליים, של בני אדם להקלתה. לרגע נבהלה שההגנות שלה נפלו, אבל תאליה הרגיעה אותה בנגיעה על הכתף. "ריפאנו אותן," וויל נשמע אומר, בקול עייף. "אבל יש להן משהו לומר."