החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: ניקו

"אולי מישהו רוצה לפגוע בבני האלמוות" וולט אמר עוד. "כי גם אצלנו בסתת חלשה כזה." כירון הנהן במאמץ לצערם. ניקו לא ידע מי זאת בסתת, ונראה שגם השאר לא לשם שינוי, אבל אנבת' נתנה לקנטאור שוב יד והסתכלה עליו בדאגה. "מי זה יכול להיות?" היא שאלה. כירון בחן אותה ואז נשם עמוק. "אתם יכולים לצאת? ברצוני שישארו פה רק אנבת' פרסי תאליה ניקו ג'ייסון ו וויל וקיילה." הוא אמר. כולם הנהנו ויצאו. פייפר שלחה מבט מוטרד אחרון לוולט, משכה בכתפיה ויצאה וסגרה את הדלת. "יש לי תיאוריה קלה מי זה עלול להיות" כירון אמר. פרסי הסתכל עליו. "קרונוס. אבא שלך." כירון הנהן קצרות וכל השאר התבלבלו. "מה?" ניקו שאל לבסוף בדממה. כירון חייך אליו. "נערי, אני יודע שזה נשמע לך מוזר, בגלל התקופה שממנה באת." הבטן של ניקו התהפכה. באמת שהוא שונא שמזכירים את זה. "כן. איך זה בכלל הגיוני -" הוא גמגם. כירון הרים יד רועדת. "איני יודע. אך כך הדבר. כמו שאתם חצויים. אין זה נראה הגיוני למרבית האנשים. אך ככה זה. בכל מקרה, אני חושב שהוא כועס על זה שהרדמתם את גאיה - " "ועכשיו הוא קם מחדש?" פרסי אמר והחוויר. כירון חייך והניד בראשו. "לא. הוא רק שולח דברים מתוך נקמה ושינה, ביחד עם גאיה. הבסתם אותו לחלוטין לפני שנה - הוא לא יכול לחזור אלא בעוד אלפי שנים. " ניקו נהיה מוטרד. המסע חיפושים שלהם התחיל רק השנה? זה היה כזה מהר. וויל חייך אליו ממקומו ליד תאליה וניקו בלע רוק. "אז מה עכשיו?" הוא שאל בצרידות והידק את האחיזה שלו במעקה המיטה של כירון. כירון טפח על היד של תאליה. "את, אנבת' ופרסי המנהיגים כאן בהעדרי. גם לא בהעדרי, אבל בעיקר עכשיו. במיוחד עכשיו. הגידו למחנה שאתם יוצאים לבית בברוקלין ותסבירו להם הכל." "הכל?" תאליה אמרה בזהירות. היא נראתה כמנסה עדיין להתגבר על זה שהיא יודעת מי אבא של כירון, אבל ניקו שמח שהיא לא מדברת על זה. שיחה מביכה לא הייתה מתאימה עכשיו. כירון צחק חלושות. "אם אפשר הכל מלבד על אבא שלי." היה מוזר גם לשמוע את כירון  אומר ' אבא שלי. ' תאליה הנהנה ונתנה לו גם יד עכשיו וחיייכה ברוך. "תנוח, כירון. כל השאר - טוב, חוץ מביתן אפולו - שתמשיכו להיות פה, אבל השאר, בואו לארוחת צהריים." ניקו בקושי הבחין עד עכשיו בביתן אפולו, שנח על כל הכורסאות והספות שהיה שם או ישן בהפסקה. הלב שלו דפק והוא כפה על עצמו לא להיכנס לפאניקה. וויל חייך אליו מקודם במבט כזה...מה אם הם ראו? הוא צריך לדבר עם וויל. אבל דבר - דבר.

הם יצאו מהבניין המרכזי והלכו לחדר אוכל לארוחת צהריים שבסופה אנבת' צלצלה בפעמון שהביאה מביתן אפולו. כולם הפסיקו לדבר ונראו מבולבלים וחוששים. העובדה שכירון נעדר עשתה את כל המחנה שקט וזהיר, ועכשיו הדממה הייתה מלחיצה. ריינה נתנה לניקו יד וחייכה אליו וניקו הרגיש יותר טוב ככה. הוא נשען עליה והיא ליטפה אותו. "איפה כירון?" מישהו מביתן קיאונה שאל בצעקה והחדר התקרר,תרתי משמע, באחת. ג'ייסון ממקומו שלח לנער מבט זועף והוא התיישב והחדר התחמם שוב. כולם חזרו לנשום."הוא ימות?" עוד מישהו מביתן הפייסטוס שאל בקול רועד לאחר מכן. אנבת' נשמה עמוק ליד תאליה. "הוא לא ימות. יש לנו משימה עכשיו. אנחנו צריכים לצאת למסע חיפושים - " "למה זה רק אתם כל הזמן?" מישהי מביתן ניקה רטנה. אנבת' חייכה כאילו שזה מעלה בה זכרונות. ניקו הסתכל עליה במעורפל. הוא קלט שהוא מנסה לכעוס על אנבת' ולא מצליח מתישהו - הרגל. הוא הגניב מבט לשולחן אפולו, שם דיברו בעליזות לוויל, ונרגע. עדיף שלא יכעס עליו עכשיו, לא לפני כולם. "כירון הכי סומך עלינו, כי אנחנו הוכחנו את עצמנו. אבל זה לא חייב להיות רק אנחנו, וזה גם לא יכול להיות רק אנחנו. כשנהיה במסע, מישהו חייב וצריך להשגיח על המחנה, ואלו יהיו אני, פרסי, קיילה, שהיא מביתן אפולו ומר ד'. כל השאר - יצאו למסע, ומי שרוצה מהמחנה להצטרף אליו, מוזמן ויכול. אבל אנחנו הולכים לעשות משהו - אנחנו הולכים להכיר מחנה נוסף, במובן מסויים, במסע." אנבת' הסבירה. "מה זה אומר?" מישהו מביתן איולוס הרים יד ושאל. "אולי שם יוכלו לעזור לנו" תאליה אמרה והנהנה לאנבת' והיא הלכה לשבת בשולחן של הסאטירים. המאמן חייך אליה והיא קרצה לו. "תודה, אנבת'. אנחנו צריכים לצאת למסע, ומי שרוצה יכול להצטרף - למסע למקום שבו קרטר וסיידי ו וולט וזיה לומדים בו על...האלים שלהם." "אני לא מבין" אמר בן האיולוס ושאר המחנה מלמל בהסכמה איתו. תאליה חייכה וסימנה בראשה לקרטר וסיידי לדבר עכשיו. "אהמ," סיידי אמרה כדי להסית אליה את תשומת הלב וכולם הסתכלו עליה. "כן. כמו ש...תאליה אמרה, האלים שלנו שונים משלכם. אבל זה לא אמור להפתיע אותכם כל כך, כי הבנתי - הבנו שלאחרונה גיליתם על הרומאים והיוונים והרומאים התאחדו. אז כן, האלים שלנו שונים, הם מצריים, אנחנו חרטומים - בשם המקור של הורוס, מ ה, קרטר?" היא שאלה אותו בעצבנות כשהוא סימן על עצמו שהוא רוצה לדבר עכשיו. הוא הנהן והלך קדימה וסיידי אחורה באנחה. "אתם תבואו אלינו" קרטר אמר ו וולט הנהן בלחץ. "ואנחנו נוכל לעזור לכם. המרפאים שלנו שונים, זה יכול להיות רק טוב לכם. והמרפאים שלכם יבואו אלינו גם ונתחלף. אולי זה מה שצריך לעשות." הוא אמר בחומרה עם עדינות תוך כדי בצורה שכל כך הזכירה את כירון, שהמחנות נרגעו והנהנו בהסכמה. כמה אפילו חזרו לחייך ולצחוק. ניקו חשב שלא יזיק שקרטר דווקא יישאר כאן בתקופה הזאת, כי הוא נראה מנהיג מלידה. אבל הוא הנהן עם כולם. הם הלכו שוב לבניין המרכזי - כירון שוב ישן ו וויל ושאר ביתן אפולו התרכז סביבו שוב."בסדר" אנבת' אמרה בקול החלטי. "נצא מחר. תנוחו עד אז, תתארגנו - ונלך לבית החיים."