הריסות

פרק 14- מיקרואורגניזמים

.
לידן עמד בהבטחה שלו והוציא אותי מהבית כל ערב. הלכנו לאנטוניו בטיילת לארוחת ערב, לפיקניק בים בערב שאחרי־זה ולסתם בית קפה בבוקר הבא. הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי, היו לנו אין־סוף נושאי שיחה והכל זרם בהנאה. שמחתי על ההחלטה שלקחתי, הרגשתי טוב הרבה יותר מאז שהתחלנו את מערכת היחסים הזאת.

לידן גם עמד ברעיון שלו ולא נשאר לילה עד הפגישה החמישית. עד שבסוף התחלנו לצאת באופן רשמי.

כל נער באילת דבר על זה בימים האחרונים. כשיצאנו ביחד למועדון 99 בסוף השבוע שאחרי, כולם הסתכלו עלינו. בבית הספר לא יכלנו לצעוד בלי שהלחישות יעקבו אחרינו. העיניים היו בכל מקום והרגשתי שהזוגיות החדשה הזאת היא רעידת האדמה הכי גדולה שפקדה את רשת הרכילות של אילת מאז שאדם עזב.

.
אחר הצהריים אחד השאירו אותי בבית הספר אחרי הלימודים לשיחה עם המורה שלי לביולוגיה. לא בדיוק ידעתי למה, אבל ידעתי שזה רע. היא הציגה בפני את ממוצע הציונים שלי ואת לוג הנוכחות שלי, שהיו מחפירים לטעמה. היא הציעה לי שתי אופציות: או לעוף מהמגמה, או להוציא מעל 90 במבחן אמצע בשבוע הבא, דבר שהיה קרוב לבלתי אפשרי.

לידן חיכה לי באוטו וכשבאתי אליו, הוא התחיל לנהוג לכיוון הבית של נועה. ספרתי לו הכל בביאוס. ״תפרשי. את לא חייבת עוד מגמה בשביל בגרות מלאה, למה את צריכה את זה?״ הוא הניח את ידו על הירך שלי בליטוף.

זה הזכיר לי דווקא את אדם, משום־מה. אדם תמיד אהב לקרוא לי חננה. הייתי שונאת את זה. הייתי ילדותית והרגשתי שזאת מילה כזאת נמוכה שמתארת בדיוק את ההפך ממני. אבל הוא אהב את זה. הוא גרם לי להרגיש רע על זה שכל היום התעסקתי במד״א, הוא הציק לי עם זה עד שפרשתי. אהבתי את מד״א. אהבתי ביולוגיה. זה היה הנושא היחיד שאכשהו הייתה לי תשוקה אליו. לא האמנתי שנתתי לו לשכנע אותי שזה פחות חשוב ממנו. לא האמנתי שהוא בכלל שם לי את הבחירה הזאת.

לידן אולי לא עקץ אותי, אבל בכל זאת, הוא לה הבין אותי, או מה זה האהבה למקצוע בכלל. הם היו דומים, לידן ואדם. הם לא היו החברים הכי טובים סתם, בלי סיבה. אבל לא רציתי להשוות אותם. לא רציתי להשוות את אדם לאף אחד יותר, ודחפתי את המחשבה הזאת לאחורית המחשבות שלי.

כשהגענו לבית הסתגרנו בחדר שלי (של אחות של נועה). ברגע שנכנסנו, לידן דחק אותי אחורנית על מצעי המיטה. חייכתי בשובבות כשהייתי ישובה מולו ופתחתי את כפתור הג׳ינס שלו במיומנות. הפשלתי את הג׳ינס לברכיו והבזקתי את גומותי אליו בהתגרות. ״התגעגעת לזה אני רואה,״ אמרתי לו. היינו כבר אחרי הפגישה החמישית ומוכנים יותר מאי־פעם.

״אין לך מושג.״ הוא אמר וליטף את הלחי שלי. הוא רכן אלי ונישקתי אותו ברגש. הוא תיפס מעלי ופרש את השמיכות מעלינו במהרה.