כמו אחות קטנה

פרק 12

״תום...״ היא פתחה בחיפוש אחר המילים המתאימות ועצמה את עינייה בעדינות. היא פקחה אותן והביטה בי כשהיא משחק בטבעות שעל אצבעותיה.

״ירדן חלאס, אין לי כוח. באמת שאין לי כוח למשחק ילדים ולשטויות שלך. זה הגיע לגיא ואם זה לא היה מגיע לו לא היית קוראת לי מההתחלה.״ אמרתי בכנות. נמאס לי מהחוסר מודעות הזאת, זה לא אני ואני לא אוהב את זה. אני לא אוהב לא להיות בשליטה ולא לדעת מה קורה מסביבי. חוסר וודאות זה אחד הדברים השנואים עליי.

״אני לא רוצה לדבר על זה, לפחות לא עכשיו.״ היא ענתה והרכינה את ראשה להסתכל על הטבעות שלה.

״אז מה, ירדן? מה את רוצה כבר?״ הקול שלי היה מיואש. היה נמאס לי מהמצב הזה. נמאס לי לדעת שאני מרגיש משהו לאחות של חבר שלי, שעד עכשיו פשוט סירבתי להתייחס יותר מידי לקיומה. בעיקר נמאס לי שהיא בכל פעם מרחיקה אותי ממנה או גורמת לי לאבד את הדעת.

״נכון ה...הנשיקה? אנ-״ היא התחילה אבל לא היה לי כוח כבר. נשבר לי הזין מהמשחק הזה. רוצה? בבקשה. לא רוצה? סלאמת. אני לא בורח ולא אברח אחרי שום בחורה. לסרב פעמיים זה כבר השפלה, אבל להמשיך לזיין על זה את השכל זה כבר יותר מידי בשבילי. אני לא בנוי למשחקים האלה ולילדותיות שמסביב לזה. מאז ליאן הקשר הכי קרוב שלי עם בנות היה זיון חד פעמי כמעט והיה לי טוב מאוד ונוח עם זה.

״אני ידעתי מה תגידי, ונמאס לי לשמוע את זה.״ קטעתי  בפשטות חצופה את דבריה, כשאני מתיישב על המדרכה בעייפות. הוודקה, ירדן, המכות וכל הערב הזה גרמו לי להתשה. אני כבר חצי שעה מפנטז על המיטה שלי ואני עוד מספר דקות פורש והולך בחזרה הבייתה.

״אתה מטומטם... זה כל מה שיש לי להגיד לך.״ היא נאנחה כשהיא מתיישבת על המדרכה לצידי.

״למה? כי לא בא לי לשמוע שוב פעם שאת אומרת שאנחנו טעות ומזכירה לי עד כמה אני עושה דברים שטותיים בלי לחשוב עליהם?״ שאלתי בכעס שחזר לבעבע בתוכי, מסתכל על הכביש ולא עלייה. אני לא יכול להסתכל עלייה; אני מרגיש מושפל מידי וגם אין לי כוח. אין לי כוח להתמודד שוב עם הדחף של הגוף שלי לנשק את השפתיים שלה, או להביט בעיניים שלה. שישרף הצבע האפור הזה. מקשה על החיים שלי יותר מעור של פיל. להוריד את המבט מהן זה מלחמת התשה קשה. במיוחד אין לי כוח מההרגשה המוזרה הזאת מתחוללת בתוכי בכל פעם שאני מביט בה.

״לא אמרתי את זה. תום, אני רק רציתי לומר לך שאני מצטערת על מה שקרה בנשיקה הקודמת,״ היא נעצרה מיישרת גם היא את מבטה על הכביש. ״ושהפעם אין לי חרטות.״ במהירות הפנתי את ראשי אלייה שלא הבנתי לאן היא חותרת. ״חיכיתי לנשיקה המפגרת הזאת הרבה כי לא יצאת לי מהראש מאז הנשיקה הראשונה שלנו. אני מודה שהתחרטתי כשאמרתי לך שזה היה טעות.״ היא אמרה מחזירה מבט אליי בחזרה. ״אם זאת טעות אז אין לי בעיה לטעות כל הזמן.״ היא גיכחה ואני בטוח בגלל המשפט הקיטשי הזה שנשמע לקוח מאיזה סרט, אבל לא היה אכפת לי באותו רגע. אני כמעט בטוח שדמיינתי כשלפתע הרגשתי חום מוכר בגוף שלי. ידה של ירדן הייתה על הלחי שלי וסובבה את פניי לכיוונה. הבטתי בה והיא הביטה על שפתיי. ראיתי שהיא מתלבטת אבל ניסיתי להשתלט על עצמי ולא לפעול אחרי הדחף המטורף שדוחף אותי להסתער על השפתיים שלה. לאחר מספר שניות, קירבתי את גופה אליי והשפתיים של ירדן היו על שלי במהירות מוחלטת כשהיא עדתה את הצעד בעצמה וזזו בתיאום מושלם ביננו.הנשיקה בהחלט קוטעת את כל המחשבות שלי וגורמת לי לחשוב רק עלייה.

״זין.״ קולו של כידן קטע אותנו וירדן התרחקה משפתיי בביישנות. הבטתי בעידן בכעס על כך שהרס את הרגע שכל כך ייחלתי לבואו. ״אני מפריע?״ עידן שאל ברטוריות כשהוא מתיישב לידנו, גורם לנו למתח ששרר ביני לבין ירדן להיחתך ולי להביט בו במבט רצחני.

״איפה נויה?״ ירדן שאלה בבהלה כשקלטה שנויה לא עם עידן והרי הן שתיהן אמורות לחזור ביחד.

״היא עם איזה לירון אחד.״ עידן אמר בעצבים ואת שמו של הלירון הזה בכעס. ״או שזה היה מתן? לא יודע, כוס-אמא-שלהם.״

״מה קרה עידני מאמי? מקנא?״ שאלתי בקול ציני משתמש בשם שאימא שלו קוראת לו בכל כםזס

״לך תזדיין. הוא בטח סתם ערס מפגר שימאס לה ממנו עוד מעט.״ הוא קרה בעצבים וגיכחתי,

״כמוך בטח.״ הצמדתי את ירדן אליי והיא חייכה אליי, נשענת עליי בחזרה. כמה שרציתי שהרגע הזה יקרה, שהיא תהיה איתי ותרגיש בנוח ולא בלחץ או לא נעים.

״אנחנו יכולים ללכת מהמקום המזדיין הזה כבר? הוא עולה לי על כל העצבים וזה רק עניין של זמן עד שאני אשתגע.״ רק דיברנו עלייה וכבר נויה קפצה מאחורינו כשהיא מתייישבת איתנו על המדרכה בעצבים גם היא.

״ומה קרה לך?״ ירדן שאלה מגחכת אלייה ואני שמתי לב שהיום כולם חוץ ממנה עצבנים.

״לירון הבן אלף הזה שפך עליי את הכוס שלו וכל כולי וודקה מסריחה.״  היא הצביעה על כתם המים שהיה על הגופייה שלבשה.

אוטומטית הסתכלתי לכיוון עידן, שהסתכל בחזרה אליי וחייך גם חיוך מנצח. הוא מאושר מהמצב שנויה לא מסתדרת עם בן אחר ואני מבין. הם נהפכו להיות ידידים קרובים, והוא לא מפסיק לדבר עלייה ואפילו הוא הפסיק לצאת איתי מדי פעם רק כדי להיפגש איתה או לראות אותה כשהיא עם ירדן בשכונה שלהם.

״זה היה לילה מסריח.״ נויה אמרה כשהגענו לבית של ירדן איפה שדרכינו נפרדות.

״האמת שהוא התחיל גרוע, אבל נהפך לטוב.״ ירדן חייכה והסתכלה למעלה אליי. חייכתי אלייה בחזרה כשהבנתי על מה היא מדברת.

״רגע רגע... מה הפסדתי?״ נויה שאלה באי הבנה כשהסתכלה עלינו מחייכים אחד לשני.

״בשעה טובה ומוצלחת הזוג המסריח הזה סוף-סוף התנשק.״ עידן אמר מודיע על זה כאילו זה משהו רגיל שהוא חיכה לו כל-כך הרבה זמן.

״מה? מה עם נתנאל אבל?״ נויה שאלה בהלם, מסתכלת על ירדן והתחילה להבהב אצלי נורה אדומה בראש. מי זה נתנאל ומה היה בינהם? למה זה מרגיש כמו אגרוף חזק בבטן?

ולפעמים אני חושבת לעצמי איזה סתומה נויה ועד כמה בא לי להרביץ לה על חוסר הטקט שלה.

איך היה הפרק? מקווה שאהבתן.❤️