פרק 47

18K 783 100
                                    

מוקדש למאי אהבת חיי שבזכותה העלתי פרק היום ולא מחר!!!! may_loveee

(יש דברים שאמורים להיות בקו נטוי ומשום מה לא מופיע לי ככה. אם מופיע לכן תגיבו שהופיע, אוקיי?)

נקודת מבט תום

ישבתי על מדרגות הכניסה לבית של ירדן בזמן שהיא אוחזת בידי ומזיזה את אגודלה בתנועות מעגליות ומרגיעות.

״תום, אתה רוצה לומר לי מה קרה?״ היא שאלה ברכות אחרי מספר דקות ארוכות של שקט ביננו.

״אני לא יודע מאיפה להתחיל.״ גיחכתי, מפנה את ראשי אלייה ומביט בה. העייפות בלטה בעינייה והתערבבה ביחד עם הדאגה שלה. הערת אותה מהשינה, אידיוט. אפילו לחברה שלך אין מנוחה ממך. התת-מודע שלי זעק ועשה לי כאב ראש יותר ראש ממה שיש לי.

״מההתחלה.״ היא הוסיפה בחיוך קטן ומתוק. ניסיתי לחייך אלייה בחזרה או לפחות לגחך אבל פשוט לא הצלחתי, המצב רוח שלי חרא והיום רק התחיל. ״אוקיי, לא הזמן להתחכמויות״ היא מילמלה בשקט.

״זה לא זה, דני.״ נעצרתי שהרגשתי כאבים חזקים בראשי ״מתפוצץ לי הראש, כוסעמק.״ אמרתי עוצם בחוזקה את עיניי ומנסה למחוק את המחשבות הרעות שלא מפסיקות להתרוצץ במוחי.

״אתה רוצה שניכנס? אני אכין לך תה ואתה בטוח תרגיש יותר טוב.״

״זה לא קשור לחום דני.״ נאנחתי נשען על הקיר שהיה מאחורינו.

״תגיד לי אז למה זה קשור תום, אני מנסה לעזור לך.״ היא אמרה נשענת לידי ומביטה בי, לא מפסיקה לרגע ללטף את ידינו המשולבות.

״מה ההודעה שלך הייתה אמורה להיות?״ שאלתי, מנסה מההתחלה. הבעת פנייה של ירדן הייתה מופתעת, היא לא ציפתה לשאלה הזו.

״רק רציתי לדעת מה איתך. אני יודעת שעוברים עלייך כל-כך הרבה דברים ואתה לא משתף..״ היא אמרה מביטה בידינו בריכוז.

״את לא צריכה לדאוג לי.״

״אני כן. אני חברה שלך אני אמורה לדאוג לך.״ היא אמרה במהירות, מסבירה את עצמה. ״אתה יכול לספר לי כבר- בבקשה- מה קורה איתך?״

״המשפחה המפגרת שלי. אבא שלי לא עונה לטלפון מאז אתמול בלילה. הבית של סבא שלי נעול ודודה שלי לא עונה ואימא שלי מדברת איתי בחידות. ניסיתי לתפוס את ניצן אבל אבא שלה לקח לה את הפלאפון.״ אמרתי מסכם בקצרה את הבעיות העיקריות שלי הבוקר.

״אוקיי.. ניסית להתקשר אל ליאה?״ היא אמרה מזכירה את חברתו של אבי.

״כן, כבר מאתמול אבל היא אמרה שהיא לא ראתה אותו ושהיא תבדוק. אני חושב שהוא פשוט מוטרד ועצוב מזה שעד שהוא הכיר מחדש את ניצן היא שוב הולכת לו.״ לא סיפרתי לה את הדאגה האמיתית שלי אבל זה לא ארך מספיק זמן עד שהיא הבינה בעצמה.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now