פרק 12

22.7K 917 111
                                    

״מה אתה רוצה עכשיו?״ הוא שאל בחוסר סבלנות כאשר כשנעמדנו אחד אל מול השני.

״שתעזוב אותה, כמו בשאר הפעמים.״ עניתי בחוצפה לא מוריד ממנו את מבטי.

״בכל מקרה אין בינכם כלום, לא?״ שירה התערבה עכשיו. היא חייבת ללמוד לסתום את הפה ולא להתערב במצבים כאלה, למרות שאני יודע שאין לה כוונה רעה.

״יופי, אם אין כלום אתה מוזמן להסתובב מפה.״ גיא נעמד מולי משלב ידיים ואני לא מבין מאיפה יש לו אומץ לדבר אליי ככה, אני גדול ממנו בשנתיים והוא כמו כולם יודע על העבר שלי באגרוף ועל התיק שלי במשטרה. הוא חדש בעיר או משהו?
אני תוהה למה אני מגן על ירדן בצורה כזו ומוכן להסתבך למענה, היא הרי אמרה שהיא לא מעוניינת בקשר איתי.

אבל עכשיו זה כבר הפך לעניין של כבוד.

״להסתובב תגיד לאחד החברים המזדיינים שלך.״ המילים שלו עשו את שלהן, והנפתי את ידי כשאני מעיף לו אגרוף ללסת והגוף שלו מוטח אחורה במהירות.

האמנתי שהוא לא יחזיר מלחמה אבל הוא החזיר. למזלי, הוא שיחרר לי רק אגרוף לבטן וניסה לעקם לי את היד בזמן שאני שברתי לו את האף. היה צפוי מי ינצח בקרב הזה. הוא נמוך, לעומתי שאני די גבוה ויודע איך באמת ללכת מכות אחרי שהעברתי חצי ילדות אצל חיים באיגרוף.

״מה אתה עושה?״ ירדן תפסה אותי בחולצה ביד אחת, וביד השנייה החזיקה לי את היד כשהתכוונתי להניף שוב לכיוון פניו של גיא. היא עמדה למולי ועם הגב אליו בכדי לחסום אותי מלהמשיך להרביץ כשגיא כבר התחיל להתעייף ולהתנשם בכבדות כשאפיו מדמם.

״את עוד מגנה עליו?״ שאלתי בחוסר אמון, מנגב את הזיעה שהצטברה על מצחי בעזרת הזרוע שלי ומביט בה בכעס.

״לא, תום! תפסיק להיות מטומטם כבר.״ היא נשמעה מיואשת, מורידה את האחיזה שלה בחולצה שלי לאחר שמשכה אותי איתה למקום מרוחק, הרחק מגיא וכל השאר.

״אז מה הקטע שלך עכשיו?״ העצבים בגלל גיא עלו מידי ורק עכשיו קלטתי ששירה לא לידי כבר. היא בטח שהיא בטח התעצבנה על זה שאני קורא לה, מגן על ירדן ושוכח ממנה. זה אופייני לה לכעוס ולא לדבר איתי שבועיים בגלל דבר מטומטם מהסוג הזה.

״אין שום קטע! אתה זה שמתנהג כמו מפגר מאותו רגע שהתנשקנו.״ היא הנמיכה את קולה שרק אני והיא נשמע. הבטתי בה בקוצר רוח ועצבים. הייתי חם. רציתי מכות. רציתי אקשן ובעיקר רציתי להרוס משהו. בכל פעם שאני עצבני או מתוח יש לי דחף להרס. אם יש לידי למשל צלחת פלסטיק היא לא יכולה להישאר שלמה. אני תמיד חייב להתעסק במשהו ואיכשהו יוצר מצב שאני הורס אותו.
ירדן המשיכה להביט בי והחליטה לקחת יוזמה כשהחלה גוררת אותי לכיוון החצר הקדמית איפה שבקושי היו אנשים שיכניסו את האף שלהם לענייננו.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now