RM הכל בגלל המזוודה האפורה ff Namjoon

פרק 1

אמא שלי: "אוריהההה תתעורי, בוקר את צריכה לקום"
אני: "אוי אין לי כוח לקוםם אוףףף"
אמא שלי: "את זוכרת שתכלת באה לאסוף אותך?? זה היום האחרון ללימודים, קומי"
אני: יאאאא, אני ככ מתרגשת. היום הזה סוף-סוף הגיע. סוף סוף הגיע היום האחרון ללימודים! אני גומרת יב! כבר תכננתי את כל היום הזה. תכלת מגיעה לאסוף אותי בבוקר, משם אנחנו נוסעות לאגם, גילי ותהל ואז לבית ספר לקבל תעודת בגרות!!!
-אמא שלי מוציאה אותי מהחלומות- "אוריה, תתארגני מהר, אתן תאחרו, תכלת הגיעה היא מחכה לך למטה."
אני: -מתארגנת מהר, מתאפרת-
שירה: "אוריההה, למה אני לא יכולה לנסוע איתכן?? זה לא הוגן שאני צריכה לנסוע עם ההסעה"
אני: "שירה, אין לי כוח אלייך על הבוקר, אין לתכלת מקום באוטו אז די לנדנד.
טוב הלכתי, בי"
------
תכלת: "בוקר"
אני: "בוקר טוב!. זה היום האחרון ללימודים. בערב אני כבר על מטוס לקוריאה. את צריכה להכניס קצת שמחה ליום הזה"
תכלת: "שמחה? את טסה בלעדיי, זה לא הוגן.
הכל באשמת הצבא הזה. למה היו חייבים לגייס אותי מוקדם?? אוףףףף. לפחות אני עם גילי.
אני: "תפסיקי לבכות את וגילי תמצאו שם בעל"
טוב תשימי שירים ותתקשרי לאגם שתהיה מוכנה אנחנו עוד רגע אצלה.
----
אגם: " בוקר טוב, יאא איך אני מתרגשת, דיי אני הולכת לבכות כל היום, אני לא מאמינה שגמרנו ללמוד."
אני: "אני רק מחכה כבר לקחת את התעודה ולטוס מכאן לקוריאה"
-אגם מטלטלת לי את היד-
"זה לא הוגן שאת טסה בלעדיי אני גם רוצה"
אני: " מה לעשות שיש לך פרוייקט, גברתי מעצבת הפנים. וזה פרוייקט ענק. לא שווה לך להפסיד אותו בשביל קוריאה. ברגע שיהיה לך חופשה תבואי לבקר. אני לא מאמינה שאני הקשבתי לתכלת וחסכתי בשביל זה. והמלגה הזאת עוד ללימודים בקוריאה"
אגם: "התגשמות חלומותייך, או הגענו לגילי ותהל"
גילי ותהל: "בוקר טוב"
גילי: " אנחנו מאחרות אז יאללה בואו ניסע כבר"
-----
סוף יום קבלת תעודות, אגם בוכה וכולן מתרגשות, מצטלמות ומתחבקות.
אגם: "אז אנחנו נפגשות היום בטרמינל כדי להגיד לאוריה בי כן?"
גילי:" כן."
תהל: " אז ניסע שלושתינו ביחד, תכלת את תאספי את אוריה וניפגש שם."
אני: "סבבה"
תכלת: " מתי הטיסה שלך?"
אני: "ב12 בלילה, אז ב9 להיות שם. תבואי לאסוף אותי ב8. אז כולן תיהיו בזמן, שאני לא אאחר את הטיסה שלי!!, טוב? ביי ההסעה הגיעה"