אזזזזזז
אני יודעת שיש הרבה פאנפיקים כאלה
אבל אני כותבת אחד משל עצמי קודם כל בשביל החוויה וגם בגלל שהאחרים הפסיקו להעלות ואני חייבת עוד אז החלטתי לעשות אחד בעצמי
תהנווווו
כמה דברים: (אם נמאס לכם שאני כותבת דברים בכל תחילת פרק, תגידו😅) 1)אמאאאא אני מקבלת כל כך הרבה תמיכההה!!!! באמת, זה רק גורם לי לצרוח ולומר תודה רבה לכם, לכולכם!!! יש לי כל כך הרבה מוטיבציה ורצון לכתוב!! אני נהנית מכל רגע, מכל תגובה, אפילו מבקשות שאתם נותנים! 2)אני קיבלתי עוד הצעות, ותודה, זה עוזר וכל הצעה היא שלכם, מה שאומר שזה רק יכניס דברים ש א ת ם אוהבים, ולדעתי זה רק ישפר!🥰 3)אני משתדלת להעלות פרק כל יום-יומיים, אם אני מתעכבת, תסלחו לי. אני פשוט מתחילה לכתוב פרקים ארוכים מהרגיל אזזז....... 4)שיניתי את התמונת פרופיל שלי... אז מי שרואה את התמונה ולא מסתכל על השם, זה עדיין אני, רק עם בחור בלונדיני ומרושע למדי שאני אוהבת יותר מדי עכשיו, לפרק!
נ.מ ניק: התעוררתי אחרי שהמונית נעצרה בפתאומיות, וראשי נדפק בכיסא שמולי. "אחחחח לעזעזל--" קיללתי בשקט. "מה קרה? למה עצרנו?" מון שאלה. "הם עצרו" אמר הנהג והצביע על הרכב של האיטלקים המשוגעים, שדלתו נפתחה לאט וג'יורנו יצא ממנה. "אתם יורדים פה?" שאל הנהג. "חכה שנייה" מון אמרה "הם אוספים מישהו, תראו!" מון הצביעה על בחורה שהתקרבה לאוטו. עוד פעם לבוש מגוחך! שיערה היה ורוד בוהק, ומסודר במין צורת ספירלה על מצחה. היא לבשה טופ שחור וקצר, שחובר ברצועה למין שרשרת שהייתה צמודה לצווארה. היא לבשה חצאית ארוכה מאוד, אך החצאית הייתה פתוחה באמצע, וחשפה חלק גדול מהרגליים שלה. ועל רגליה לבשה מגפיים חומות וגבוהות, ששיוו לה מראה של... עדיף לא לומר. (תמונה) (תתעלמו מהיצור הוורוד לידה)
Hoppla! Dieses Bild entspricht nicht unseren inhaltlichen Richtlinien. Um mit dem Veröffentlichen fortfahren zu können, entferne es bitte oder lade ein anderes Bild hoch.
"כמה זמן אפשר לחכות לכם??" אמרה הבחורה ושילבה ידיים "התחלתי להשתגע שם! האנשים ששלחת דפוקים לגמרי" "נו תפסיקי להתלונן וכנסי לאוטו, נוסעים לבית שלי בפרוורים" אמר ג'יורנו והבחורה נכנסה לאוטו. "רק שתדע, השיער שלך מתפרק" אמרה הבחורה בהתרסה רגע לפני שנעלמה לתוך האוטו. ג'יורנו נגע בשיער שלו בהיסטריה ונכנס לאוטו, מקלל באיטלקית. כמובן שהם דיברו באיטלקית וג'ואן תירגמה לנו הכל, אך היא הייתה חייבת לתרגם גם את הקללות. "אני חייב להודות, יחסית למישהו בגילו, יש לו אוצר קללות מאוד רחב" אמרתי. מון התעלמה ממה שאמרתי, ואמרה לנהג "סע!", והמשכנו לנסוע אחריהם.
בום! התעוררתי שוב כשראשי נדפק בכיסא לפני, לאחר עוד עצירה פתאומית של המונית. "מה עכשיו...?" אמרתי באנקת כאב. "הם עצרו ויצאו מהרכב" אמרה מון והצביעה על הרכב של האיטלקים. כל הארבעה יצאו מהרכב, התמתחו והסתכלו מסביב. אז גם אני הסתכלתי מסביב. עמדנו באמצע שביל גישה רחב למכוניות, שהוביל לבית גדול, שעוצב בסגנון של המאה ה19. למעשה, הוא היה כל כך גדול שלקרוא לו בית היה נשמע כמו בדיחה, אפילו לקרוא לו ווילה היה נשמע ככה. זאת הייתה אחוזה עצומה, עם דלת כניסה עשויה עץ בגובה שלוש מטר בערך, ולפי מספר החלונות, היו בו לפחות ארבע קומות, וכל קומה (מבחוץ, כמובן) נראתה כאילו גובהה היה חמש מטר בערך. "מה ל.... הילד הזה קנה את זה?!" צעקתי. "ניק סתום" ג'ואן ומון אמרו יחד, ויצאו מהאוטו. מון שילמה במהירות לנהג מונית והוא נסע מיד אחרי שסגרנו את הדלתות. ואז ג'יורנו ראה אותנו. הבחורה אמרה משהו באיטלקית, ואז ג'יורנו ענה לה בעצבים, בלי להוריד את מבטו מאיתנו. ג'ואן תרגמה לנו שהבחורה שאלה: "מי זה הילדים האלה?" וג'יורנו ענה לה "חבורת מפגרים שלא היו אמורים לבוא לפה" "הצילו" אמרתי בעוד ג'יורנו התקרב אלינו, ופתאום נראה מאיים. "מה אמרתי לכם?!" הוא אמר באנגלית, והמבטא האיטלקי שלו נהפך לעוד יותר כבד "אתם לא עוקבים אחרי- אחרת תמותו!" "אחי אתה יודע שלא מדברים ככה, כן? תלמד דיקדוק כבר" אמרתי. עינו של ג'יורנו החלה לעקצץ בעווית מוזרה, ופוגו, מיסטה והבחורה התקרבו אליו. "ג'יורנו, תירגע" אמר פוגו "אלה סך הכל ילדים, הם לא עשו כלום" "ילדים? אנחנו בגיל שלכם!" אמרה מון. "מה? בני כמה אתם?" שאל מיסטה. "חמש עשרה" אמרה מון. "שש עשרה" אמרתי אני. "שבע עשרה" אמרה ג'ואן. ג'יורנו הצמיד את אגרופו לידו ולחץ, ונשמעו קנאקים חזקים, מה שגרמו לי להתכווץ. "ג'יורנו, עזוב מכות" אמר פוגו "אם נרצה נוכל לחסל אותם. אבל אתה לא חושב שכדאי שקודם נדבר איתם וננסה להבין למה הם עקבו אחרינו? בדרך כלל יש סיבה הגיונית שאנשים עוקבים אחרי אנשים" "הנה! הוא חכם! אני אוהב אותו!" צעקתי והצבעתי על פוגו. "אני עומד לחסל את שלושתם" אמר ג'יורנו בעצבים "אני הזהרתי אותם---" הוא אמר, אבל אז נקטע בידי מישהו שדיבר מאחוריו. "ג'יורנו, זה לא יפה, לא ככה מתייחסים לאנשים שרק פגשת" אמר הקול. אך זה לא היה מיסטה, לא פוגו, ולא הבחורה. הארבעה הסתובבו, ומאחוריהם עמד בחור עם קארה ופוני שחור ומסודר, עם שתי סיכות זהובות על מצחו. בגדיו היו לבנים עם נקודות שחורות שבקצהן היה עיצוב של קו קטן. הוא לבש טוניקה עם פתח בחזה, שחשף את שרירי החזה שלו, כמו אצל ג'יורנו. על בגדיו היו מפוזרים ריצ'רצ'ים זהובים וגדולים, מה שהוסיף הרבה למראה המוזר שלו.(תמונה)
