נכד וולדמורט

פרק 12

"אהההה מפלצת!" שמעתי צעקה.
הייתי בדרכי חזרה ממבחני הקווידיץ'.
ראיתי ילדה מהאפלפאף בורחת מהאגם. על שפת האגם עמד מינוטאור.
איך אני יודעת איך הוא נראה אתם שואלים? זכרתי את התיאור שלו משיעורי המיתולוגיה היוונית.
זימנתי את החרבות שלי.
כן, יכולתי לזמן את הנשקים שלי.
היו לי שתי חרבות קצרות שיכלו להפוך לקשת ולכידון. היה לי פגיון נפרד.
כל הנשקים היו עשויים מארד שמימי משולב עם זהב קיסרי. אני קוראת לזה ארד קיסרי.
אנבת' הסבירה לי על המתכות.
התחלתי לצעוד לכיוון המינוטאור.
"אל תתקרבי!" שמעתי צעקה. זה היה, סנייפ?
הסתובבתי וראיתי את סנייפ.
וזו הייתה הפעם הראשונה וכנראה גם האחרונה שאראה מבט של בהלה או כל הבעת פנים כלשהי על פניו.
רציתי לפרוץ בצחוק מטורף.
המשכתי לצעוד לכיוון המפלצת.
"אל תתקרבי!" שמעתי צעקה.
הסתובבתי.
וזו הייתה גם הפעם הראשונה והאחרונה שאראה את דמבלדור רץ.
רציתי לפרוץ בצחוק חזק יותר.
לידו ראיתי את שאר החצויים רצים. אבל נראה שהם רגילים לראות מפלצות בכל מקום.
"אני אחסל אותו! כבר עשיתי את זה פעמיים" צעק פרסי לכיווני.
לא רציתי להקשיב. רציתי להוכיח את עצמי אחת ולתמיד. התקדמתי לכיוון המפלצת.
הפכתי את החרבות שלי לקשת. אשפת חצים הופיעה לי על הגב. יריתי למינוטאור בעין.
המינוטאור נהם.
הוא נהם שוב, הסתכל עלי. ודהר לכיווני.
"בוא הנה בן זונה" אמרתי בשקט. (סליחה על הקללה)
רגע לפני שהגיע אלי קפצתי הצידה. שיספתי את רגלו וכשהתרחק מעט יריתי חץ בגבו.
הוא עצר והסתובב לכיווני. הוא נהם שוב.
הסתערתי עליו וכרתי לו את הראש.
הוא התפורר לאבק.
למה אף אחד לא הגיב אתם שואלים? זה כי הקרב היה מאוד מהיר, אף אחד לא הספיק להגיב וכבר המינוטאור התפורר לאבק.
דמבלדור הסתכל עלי כאילו ציפה שאעשה את זה. סנייפ הסתכל המום.
החצויים הסתכלו עלי בהבעת הערכה.
הראשון שהתאושש היה סנייפ.
"זה היה טיפשי, מסוכן ופזיז" הוא אמר.
"אהא, ומה עם זה שהצלתי לכל הבית ספר הזה את התחת?" הרמתי את הקול שלי.
הפרצוף של סנייפ נראה מבוהל לרגע, אבל אז הוא חזר לפוקר פייס. יכול להיות שהוא מפחד ממני?
"10 נקודות עולות לגריפנדור, על זה שהצלת לכולנו את החיים" הוא אמר והלך.
עכשיו תורי להיות המומה.
קיבלתי עשר נקודות, מסנייפ, עשר נקודות מסנייפ.
"אני לא עומד להתקמצן כל כך כמו סנייפ, 50 נקודות עולות לגריפנדור" אמר דמבלדור. לא הייתי המומה כל כך מזה. דמבלדור נתן נקודות לגריפנדור, והרבה.
"בואי מון, אני צריך לדבר איתך" אמר דמבלדור והלכנו לכיוון המשרד שלו.

התיישבתי על כיסא מול השולחן של דמבלדור.
"את רוצה קרמבו?" הוא שאל והגיש לי קרמבו.
"תודה" אמרתי ולקחתי אותו בנימוס.
"כפי שגילית, את מסוגלת להילחם" הוא אמר.
"כן" עניתי בשקט.
"אני רוצה שבחופשת חג המולד תלכי למחנה מיוחד" הוא אמר.
"מחנה החצויים, כל החברה החצויים סיפרו לי על זה" אמרתי.
"אז את יודעת מה זה חצויים? מעניין, בכל מקרה, תאמיני או לא, אבל את..." הוא התחיל לומר אבל קטעתי אותו.
"חצויה, אני יודעת, זאוס הכיר בי כבר!" אמרתי.
דמבלדור לא נראה מופתע כל כך.
"ידעתי שזה יקרה במוקדם או מאוחר. הוא תמיד מפתיע כשהוא מכיר בילדים שלו" אמר דמבלדור.
"סליחה, אבל מאיפה אתה יודע את כל זה?" שאלתי.
"בעבר, האלים עברו לזמן קצר לאנגליה, ופגשתי את כירון. היינו חברים טובים עד שהוא היה צריך לעזוב לאמריקה" הוא אמר.
"אתם עדיין שומרים על קשר?" שאלתי.
"כן" הוא אמר ונאנח "את יכולה ללכת"

נ.מ אנבת':
אז אחרי האירועים האחרונים הייתי חייבת ללכת לנקות את הראש.
הלכתי עם פרסי לכיוון האגם עד שעצר אותנו נער בלונדיני עם הבעת בוז על פניו. הוא היה מסליתרין.
"שלום" הוא אמר.
"כן הי, אמ, יש לנו מקום ללכת אליו" אמר פרסי.
"קוראים לי מאלפוי, דראקו מאלפוי" הוא אמר.
הוא אמר את זה בכזאת סמכותיות שחשבתי שעומדת להתנגן מוזיקת 'בוס' ברקע.
(מזהים מאיפה זה?)
"הי מאלפוי, אבל אנחנו צריכים ללכת" אמרתי.
"לא יכולתי שלא לשים לב... את בת זוג של הנער שעומד לידך אבל את לא נראית כל כך שמחה איתו" הוא אמר.
"אני מאוד שמחה עם פרסי" אמרתי וחיבקתי את פרסי חזק יותר.
"אז למה את מרביצה לו?" הוא שאל.
"אלה הפגנות חיבה" אמרתי.
"באמת? מה הוא כבר עשה שאתם זוג בכלל?" הוא אמר בבוז.
"הי אחי! אני עומד פה! אם יש לך מה לומר לי אז תאמר לי בפנים" פרסי התעצבן.
"תוכיחו לי שאתם זוג מוצלח" מאלפוי אמר בלעג.
משכתי את פרסי לנשיקה ארוכה.
כשהתנתקנו אמרתי לו ביוונית "אני אוהבת אותך מוח אצה, ושום דבר לא ישנה את זה, גם לא הילד המגעיל הזה"
פרסי חיבק אותי חזק.
נראה שהפרצוף של מאלפוי התמלא בכעס.
"בסדר! לכי איתו! אני אראה לך מי פה שווה יותר" הוא אמר בכעס והלך.
"ילד מגעיל" אמר פרסי.
"אתה מוזמן להרוג אותו אם תרצה" אמרתי.
נישקתי אותו נשיקה ארוכה שוב.
"אתה תמיד תהיה שלי, מוח אצה" אמרתי.

נ.מ מון:
"אבל אני לא גרוע!" ליאו צעק.
ישבנו במועדון ושמעתי את הצעקות של ליאו עד כמה הוא לא גרוע בקווידיץ'.
"אבל אתה איכשהו הפלת קיר של המגרש! וזה עוד בשתי דקות הראשונות!" אמר ג'ייסון.
"לא אשמתי שהקיר היה רעוע" אמר ליאו בהגנה עצמית.
"אבל אתה גם החלטת שצריך להבעיר את המרביצנים כדי להפוך את המשחק ל'יותר מעניין'" אמר פרנק.
"אבל המשחק יהיה יותר משעמם בלי אש!" אמר ליאו.
"האש תפגע בשחקנים" אמר ג'ייסון.
"סתמו!" צעקתי.
"ליאו גרוע במשחק, את זה סגרנו, עכשיו תפסיקו לצעוק אני מנסה להתרכז" אמרתי.
"הי!" ליאו אמר אבל שתק לבסוף.
ג'ייסון ופרנק הסתכלו עליו בהבעת ניצחון.
אני ניסיתי לצייר.
ציירתי את אנבת', לפני זה ציירתי את פייפר וקליפסו, אחר כך אני אצייר את הייזל.
רציתי לתת להן מתנה על זה שהן חברות כל כך טובות שלי.

הזעקת שווא.
החלטתי להמשיך לכתוב את זה אחרי הרבה תמיכה מהצד שלכם.
ניסיתי לעשות את זה כמה שיותר מעניין בשבילכם.
נ.ב התחלתי עוד פאנפיק שקוראים לו ילדי האדמה. לכו לקרואאאאא
אהבתם?????