נכד וולדמורט

פרק 10

נ.מ הרמיוני:
"אני אומרת לכם! ההורים שלהם הם אלים יוונים!" אמרתי להארי ורון.
"מצטער, זה לא נשמע אמין כל כך" אמר רון.
"אתם עוד תראו!" אמרתי והלכתי בכעס.
נכנסתי לשיעור של סנייפ.
מון ישבה לבד בצד מציירת, פרסי ואנבת' דיברו ופה ושם התנשקו (מה שהביא תגובות מוזרות משאר התלמידים) וכל החברה האחרים ישבו ודיברו.
התיישבתי ליד נוויל.
"הי נוויל" אמרתי.
"היי, איפה הארי ורון?" הוא שאל.
"עוד מעט יבואו" עניתי.
כעסתי עליהם על שחשבו שאני השתגעתי.
הארי ורון נכנסו לכיתה והתיישבו לידי.
"תראי, אנחנו מצטערים, פשוט מעולם לא שמענו סיפור כזה" אמר הארי.
"זה בסדר" אמרתי.
סנייפ נכנס לכיתה.
הוא עמד שם והסתכל על פרסי ואנבת' שהמשיכו לדבר ולהרביץ אחד לשני.
"אהמ אהמ" הוא כיחכח בגרונו.
פרסי ואנבת' הסתובבו לכיוונו בדיוק כשאנבת' עמדה להחטיף לפרסי אגרוף.
"קצת חוקים בכיתה שלי" הוא אמר "אתם מדברים אך ורק ברשות דיבור" הוא הסתכל על פייפר וקליפסו שמיד השתתקו "בלי רגליים על השולחן" הוא הסתכל על ליאו שהוריד את רגליו מהשולחן "ובלי הפגני אהבה בפומבי" הוא אמר והסתכל על פרסי ואנבת'.
"שיקפוץ לטרטרוס" שמעתי את פרסי ממלמל לעצמו.
ואז לכיתה נכנסה אמברידג'.
"באתי לראות מה קורה בכיתה" היא אמרה בקול מתוק והתיישבה על שרפרף בפינת הכיתה "תתחיל".
"אני מקווה בשבילכם שעשיתם את שיעורי הבית שנתתי לחופש" הוא אמר "שימו אותם על שולחני"
כולם קמו לשים את העבודות שלהם חוץ מהחברה היוונים (אני פשוט עומדת לקרוא להם ככה)
"למה אתם לא מגישים?" שאל סנייפ בקרירות.
"אמ, כי לא למדנו פה שנה שעברה, כי היינו עסוקים בלהילחם באדמה, וכי לא ידענו שהמקום הזה קיים" אמר פרסי.
"לא מעניין אותי" אמר סנייפ.
"בזכותנו אתה חי עכשיו! מה לא מעניין אותך? הצלנו לך את הצורה ולכל המורים והתלמידים במקום הזה! ובערך לכל העולם!" אמר ליאו.
"יש לנו פה חוצפה" אמר סנייפ.
"היה עדיף כבר לתת לגאיה להשמיד את העולם" אמר פרסי.
"פרסי! אל תאמר דבר כזה!" אמרה אנבת'.
"להשמיד את העולם?" נשמע שסנייפ התעניין.
ואז אמברידג' קמה והתחילה לתחקר את סנייפ.
"זה נכון שניסית להתקבל להיות המורה להתגוננות מפני כוחות האופל אך דמבלדור דחה את הצעתך?" אמרה אמברידג'.
"כן" אמר סנייפ והתסכל קדימה בעוד אמברידג' מתהלכת סביבו.
רון גיחך. לשם שינוי לא הגבתי.
אחרי כמה זמן של תחקור אמברידג' יצאה מהכיתה והצלצול נשמע.

נ.מ אנבת:
הימים עברו. לא דיברנו הרבה עם התלמידים פה.
בשלב מסויים בערב אחד שישבנו כולם בחדר המועדון הלכתי אל פרסי ונישקתי אותו. בלי סיבה, פשוט הייתי חייבת קרבה אליו.
"מה דעתך על קמפינג בכניסה ליער?" שאלתי אותו.
"נשמע מצויין" הוא אמר וחייך.
"אסור להכנס ליער" אמר הארי.
"אחרי טרטרוס אני לא מפחדת משום דבר" אמרתי.
"אולי אתם מוכנים סוף סוף להסביר קצת על עצמכם?!" צעק רון.
"עוד לא" אמר פרנק.
"למה?!" צעק הארי.
"ככה, ושלא תעזו לצעוק על החבר שלי" אמרה הייזל.
"אנחנו נצעק כמה שבא לנו!" צעק רון.
"בשם אלי האולימפוס שיושבים שם ואוכלים אמברוסיה תסתמו כולכם!" צעקה פייפר וכולם השתתקו.
"אלי האולימפוס אמרת?" שאל הארי.
"כן! אלי האולימפוס שהרסו לנו את החיים!" צעקה פייפר.
"תסתמו!" צעקה מון שישבה ליד.
האוויר הפך חשמלי, השיער שלה ריחף וריח של סערה עטף אותה.
ומעל הראש הופיע הסמל של זאוס, אל הברקים.
"מון?" אמר ג'ייסון.
"מה קורה פה?" אמרה ג'יני שירדה מחדר השינה כנראה בגלל הצעקות.
"אבא שלה מכיר בה" אמר פרנק.
"נראה שלג'ייסון יש אחות" אמר ליאו.
"אתם מוכנים להסביר מה קורה?!" צעק רון.
"אבא שלה, אני לא מאמינה..." אמרתי "הוא זאוס, היא חצויה"
"חצויה?" שאל הארי.
"חצי אלה חצי בת אדם, אנחנו כולנו חצויים, והיא הבת השלישית של זאוס זה שבעים ומשהו שנה" אמרה קליפסו.
"לא יכול להיות" אמר הארי.
"אני צדקתי כל הזמן הזה!" אמרה הרמיוני בניצחון.
מון נחתה על הרצפה, היא היסתכלה על גופה שנראה חזק יותר, עוצמתי יותר ואלוהי יותר.
ואז היא התעלפה.

אהבתם????
דרך אגב התחלתי לכתוב פאנפיק על המפגש בין פרסי ג'קסון למשפחת קיין.
קוראים לו "לונג איילנד והבית בברוקלין"
תוכלו למצוא את זה בחשבון שלי.