נכד וולדמורט

פרק 13

נ.מ כללית:
*מעונות סלית'רין*
"אוף" דראקו אמר והתיישב על הספה בכבדות.
"מה קרה?" שאלה אותו פנסי פרקינסון.
"הפרסי הזה" דראקו אמר בזעף.
"נכון שהוא חלומי?" פנסי שאלה.
"לא, אולי בשביל אנבת'" אמר דראקו.
"ספר" היא אמרה בסקרנות.
"אנבת', היא כל כך יפה, חזקה וחכמה. אבל בכל רגע שאני רואה אותה היא מתמזמזת עם פרסי הזה, אני לא מבין מה היא מוצאת בו" אמר דראקו.
"ואני חושבת אותו הדבר על פרסי" פנסי אמרה וזעפה.
"אולי נפריד ביניהם?" אמר דראקו בערמומיות.
"כן... כמה קשה זה כבר יכול להיות?"

נ.מ הארי:
השמועות התפשטו בבית ספר כמו שדה קוצים.
מון קיבלה 10 נקודות מסנייפ.
בהתחלה לא האמנתי, אבל אז ראיתי שהשמועות גדלו והחברה המוזרים שטענו שהיו שם אישרו את הדבר.
שמעתי אפילו את דמבלדור מדבר על זה.
עוד פעם היינו בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל.
ושוב אמברידג' דיברה על קסמי מגננה ושאנחנו לא צריכים להשתמש בשרביטים.
"אבל מה עם וולדמורט? הוא רצח את סדריק מול עיני!" התפרצתי בשיעור שלה.
הפעם החברה המוזרים לא היו פה.
"המוות של אדון דיגורי היה טעות ותו לא" היא אמרה בקול מתוק.
"אבל ראיתי את זה!" צעקתי.
"שקט! ריתוק, היום, תבוא למשרד שלי בשעה חמש" היא אמרה.
היא כתבה משהו על פיסת קלף, גילגלה אותו, חתמה עליו והביאה לי.
"תעביר את זה לפרופסור מקונגל" היא אמרה במתיקות יתרה.
יצאתי מהכיתה.
חיפשתי את מקונגל ומצאתי אותה באחד המסדרונות.
"פרופסור אמברידג' ביקשה להעביר לך את זה" אמרתי והגשתי לה את הקלף.
"תודה אדון פוטר" היא אמרה ולקחה אותו.
היא קראה את זה והסתכלה עלי במבט חמור סבר יותר מהרגיל.
"אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה, אדון פוטר" היא אמרה.
הלכתי משם.
נכנסתי לחדר המועדון ומצאתי את אנבת' מרביצה לפרסי ומנשקת אותו בו זמנית. פייפר וג'ייסון התחבקו, פרנק והייזל אותו הדבר וקליפסו הטיחה בליאו עלבונות כשהוא ניסה לנשק אותה.
הם באמת חברה מוזרים.
הם לא שמו לב שנכנסתי, אז החלטתי לרגל קצת.
התחבאתי מאחורי כורסא.
"שלא. תעז. להזכיר. את. טרטרוס. בחיים!!" אמרה אנבת' והרביצה לפרסי עם כל מילה. ואז נישקה אותו.
"בסדר אוו גמור אוו" הוא אמר.
"אני מתגעגע להדג', אני מחכה כבר שיגיע" פרנק אמר להייזל.
"גם אני" היא אמרה.
"שמעתי שהארי הרמיוני ורון חושבים שאנחנו אוכלים את המוות" ג'ייסון אמר לפייפר.
"אוכלי מוות, טיפשון! לא שאני יודעת כל כך מי אלה, אבל הם לא נשמעים אנשים טובים" פייפר אמרה.
"לפי מה ששמעתי הם נוראיים" ג'ייסון אמר "אבל התמודדנו עם דברים נוראיים בהרבה"
"פרסי ואנבת' עברו הרבה יותר" פייפר אמרה.
"בזה את צודקת, פייפס" ג'ייסון אמר בחיבה.
"ליאו!" צעקה קליפסו, ואז היא התחילה לצעוק דברים בשפה משונה, כנראה קיללה אותו.
"הי, סאנשיין, לא צריך להיסחף למילים כאלה" אמר ליאו וצחק.
קליפסו המשיכה לצעוק בשפה מוזרה.
הסתכלתי שוב על פרסי ואנבת', הם התנשקו נשיקה ארוכה ולא התנתקו.
הלכתי לכניסה ועשיתי כאילו הרגע נכנסתי.
"אהמ" אמרתי לפרסי ואנבת'. הם הסתכלו עלי לרגע ואז אנבת' המשיכה להרביץ לפרסי.
"למה לא הגעתם לשיעור?" שאלתי.
"לא היה לנו כוח, גם לא שכאילו זה יעזור לנו" פרסי אמר.
כעסתי על הזלזול שלו לעולם הקוסמים.
"אין לך בושה?! לזלזל ככה בעולם הקוסמים?! ומה אם אני אזלזל באלים שלך?!" התפרצתי.
"תרגיש חופשי, אני מזלזל בהם לארוחת הצהריים, ומקנח בלקלל אותם בלב" פרסי אמר "חוץ מכמה אלים ממש נחמדים, כמו אבא שלי"
הזעפתי פנים והתיישבתי על הכורסא בכבדות.
הגיע הזמן לשיעור שיקויים.
חיכנו מחוץ לכיתה.
ומה פרסי ואנבת' עשו בזמן הזה? ניחשתם נכון, הלכו מכות והתנשקו.
סנייפ עבר לידנו והסתכל עליהם.
"מה. אמרתי. לך. על. לפקפק. ביכולת. האסטרטגיה. הצבאית. שלי?!" אנבת סיננה.
"אני מצטער!" פרסי אמר בחיוך.
"יופי" היא אמרה בנחת ונישקה אותו.
"מה החוקים בכיתה שלי?" סנייפ אמר מאחוריהם. הם הסתובבו.
"תקשיב, אחי, אם יש לך בעיה עם אהבה אולי כי אתה בודד זה לא אומר שאתה צריך להרוס לאחרים" פרסי אמר.
סנייפ ממש האדים. ממש. כל הגוף שלו פשוט יקד שנאה. היה מפחיד לעמוד לידו.
"אדון ג'קסון, כשאני..." סנייפ התחיל לומר אבל משהו קטע אותו.
"פרופסור סנייפ, למה אף אחד לא בכיתות?" אמר קול מתוק. אמברידג'. היא שוב באה לתחקר את סנייפ.
"עוד לא הספקתי להכניס אותם" סנייפ אמר בהתרסה.
"ברור שזה ישפיע על הציון שלך, קדימה, תכניס אותם" היא אמרה.
"אדון ג'קסון, כשאני אשים את הידיים עליך אני..." הוא התחיל לומר אבל כשהסתכל לעבר פרסי הוא ואנבת' כבר נעלמו.

נ.מ פרסי:
"אתה משוגע!" היא אמרה וציחקקה בזמן שרצנו במסדרונות.
"הבית ספר הזה משוגע, אני רוצה לחזור לאמא שלי" אמרתי לה.
עצרנו את הריצה שלנו. היא הפסיקה לחייך כשראתה שהמבט על הפנים שלי רציני.
"אתה... באמת מתכוון לזה?" היא שאלה בשקט.
"כן... אני לא יכול יותר... הם לא נותנים לי ולך להתנשק, הם דורשים ממני לקרוא ולכתוב מצויין עם הדיסלקציה שלי והאמברידג' הזו..." אמרתי.
"האמת... שגם אני לא אוהבת את המקום הזה..." אנבת' אמרה וחיבקה אותי.
"אבל בוא ניתן צ'אנס אחרון למקום, בקרוב מתחילה החופשה ותוכל להחליט אם לחזור או לא" אנבת' אמרה לי.
אני פשוט לא יכול לדמיין את העולם בלעדיה. וזה די נכון, כי היא הצילה לי את החיים יותר מעשרים אלף פעם.
"בסדר" אמרתי.
עמדנו ככה מחובקים.
הפעם לא חייכנו ולא צחקנו ולא הרבצנו.
פשוט נהנינו מהנוחכות של השני.

נ.מ כללית:
דראקו ופנסי התחבאו מאחורי הפינה של המסדרון בה פרסי ואנבת' היו מחובקים.
"חייבים להפריד את הפרסבת' הזה, הם כל כך דביקים" אמרה פנסי בגועל.
"כן..." דראקו אמר אבל לא הכי הקשיב לפנסי.
הוא ריחף בחלומות על אנבת'. (אני פשוט לא מסוגלת לתאר אותם, הם כואבים לי מדי)
"פרסי, יש לנו שיעור" אנבת' אמרה לפרסי.
"תלכי לשיעור, אני נשאר פה" פרסי אמר.
"בסדר, רק אל תנסה לברוח אוקי?" היא אמרה.
"בסדר" הוא ענה לה ונישק אותה במצח.
"זה זמן הפעולה שלך פנסי" דראקו אמר.
"הי פרסי!" פנסי אמרה ויצאה מהמחבוא שלהם.
"הי... תזכירי לי איך קוראים לך?" הוא שאל.
"פנסי פרקינסון" היא אמרה.
"הי פנסי... אני צריך ללכת..." הוא התחיל לומר.
"שטויות, הי, רק עכשיו שמתי לב, מאיפה הצלקות האלה?" היא אמרה במתיקות והעבירה יד על שריריו של פרסי.
פרסי הסיט את ידו.
"לא עניינך" הוא אמר.
"אתה לא חושב שכדאי להפרד מהבלונדה שלך?" היא אמרה.
"לא, לעולם לא, אנבת' היא שלי ולעולם לא אוותר עליה" הוא אמר.
"טוב חבל... כי אני חושבת שראיתי אותה מתמזמזת עם דראקו" היא אמרה.
"מה?! היא בחיים לא תעשה דבר כזה!" פרסי צעק.
"תאמין לי שכן" פנסי אמרה.
"טוב, אני הולך לברר את העניין, ואת, שלא תגעי לא בי ולא בה, ותודיעי את זה גם לדראקו, אחרת אני אטפל בכם" פרסי אמר.
פרסי היה ממש מאיים כשרצה.
פנסי התכווצה וברחה.

נ.מ פרסי:
הלשון של הסליתרינים האלה חלקה, כמו של נחש. לא סתם זה הסמל שלהם. אבל ראיתי שדראקו שם עין על אנבת' והייתי חייב לבדוק את העניין.
"אנבת'" התפרצתי לתוך כיתת לחשים.
"מה פרסי?" היא אמרה.
"בואי לרגע החוצה" אמרתי לה.
"אדון ג'קסון, איך זה שאתה לא בשיעור שלי עכשיו? ועוד מוציא תלמידה?" פליטיק אמר.
"אני לא תלמיד פה, אני לא שייך לפה, וכך גם אנבת', ואף קוסם לא יאמר לי פקודות" אמרתי ויצאתי.
חיכיתי לאנבת'.
היא יצאה מהכיתה.
"זה נכון?" שאלתי אותה.
"מה נכון?" היא שאלה.
"שהתנשקת עם הדראקו הזה" אמרתי.
"מה פתאום? הילד הזה? הוא מגעיל, ולבי שלך לנצח. שום דבר לא יפריד בינינו, מבין?" היא נזפה.
"ברור" אמרתי.
איכשהו היא עשתה את זה שוב. באתי לנזוף בה ובסוף היא נוזפת בי.
"ושלא תעז לחשוב עוד דברים כאלה! לא משנה מי אומר לך אותם!" היא אמרה.
"מבטיח" אמרתי.
התנשקנו שוב.

אהבתםםםםםם?????????????
פרק פרסבת'!!!!!!!!!!!