התחלה חדשה

פרק 33

לורן מחנה מול הבניין שלי ונפרדת ממני לשלום.אני נכנסת לבניין ועולה במעלית לקומה שלי ומגלה את קרי יושנת על הספה ונזכרת שעדיין לא מצאתי עבודה נוספת .אני מרגישה מוטשת ומדדה למקלחת.
עם שיער נוטף אני קורסת על המזרון בחדרי ונרדמת.
• • • • • • • • •
כשהתקשרתי לפיט הוא לא ענה.זה הרגיש לי מוזר אבל התעלמתי מהתחושה הזאת.
אחרי שחזרתי מריצה בפארק לורן התקשרה אלי ואמרה שהיא תבוא לאסוף אותי כי יש לה הפתעה בשבילי.
יצאתי בריצה מהבניין ונכנסתי למכונית המבריקה והאדומה של לורן.
"אז לאן אנחנו נוסעות?" שאלתי בסקרנות.
"הסקרנות הרגה את החתול" לורן צחקה ולחצה על דוושת הגז.
"אלוהים את דיכאונית!" לורן אמרה כשבראה אותי ברמזור אדום."יש לי דרך לשפר את זה" היא אומרת בערמו.מיות נסענו דרך חצי מהעיר על שהגענו לבתים שעל החוף.לורן נכנסה לשכונה הנקראת שכונת המלאכים ופנתה ימינה לתוך בית.
כשלורן יצאה ונעלה את המכונית שלה בחניה פרטית לבית פאר ענק שמתי לב איפה היינו.
"בואי" היא אמרה כשיצאה מהרכב. יצאתי אחריה והלכתי איתה לעבר הכניסה .
איזה גודל... חשבתי לעצמי ורצתי כדי להשיג את לורן דרך מדשאות מעוצבות.
היא נכנסה לבית דרך דלת עץ לבנה וכבדה וצעקה לעבר החלל הריק "בבית!" כך שגם מי שהיה בקומה השניה היה שומע.הבית היה מעוצב בקו אופנה מודרני ובגווני אפור וירוק כהה וגודלו גבר על מעמדיו מבחוץ ומבפנים.לורן הסתובבה ואמרה לי לעקוב אחריה.היא נכנסה למטבח ולקחה משם זוג פחיות אקס אל ואז עלינו לקומה העליונה,חלפנו על פני כמה דלתות ועל פני סלון קטן ונכנסנו לחדר שהיו עליו שלטי אין כניסה.
נכנסתי לחדר ענקי וצבוע סגול כהה.בצד ימין הייתה מיטה זוגית,ומאחוריה על הקיר הודבקו כקופסאות מדיסקים בצורת המילים
Music is my Life.
"ואוו" התפעלתי.פי היה פעור לנוכח גודלו של החדר.
"את יודעת שהחדר שלך בגודל הדירה שלי?" אני צוחקת. "אני לא קבעתי את
גודל החדר." היא מרימה את ידיה בהגנה.
היא עושה את זה הרבה...
"זאת הייתה דודה שלי שתכננה את הבית.אז היא קבעה לי את גודל החדר..." בי אומרת כאילו מתנצלת.
היא ניגשת לארון ומחטתת בו.
"יש מקרר שתיה קטן לייד הדלת
למרפסת" היא אומרת כשפניה תמונות בארון"אם את לא אוהבת אקס אל...".
אני ניגשת למקרר בעל הדלת זכוכית ושולפת משם דוקטור פפר.
היא יוצאת מהארון הענקי שלה כשבידיה אלפי קולבים של חתיכות בד קטנות.
"מה זה אמור להיות?" אני ניגשת
אליה .היא מרימה חתיכת בד אחת ואני נוכחת לגלות שזאת שמלת מיני.יותר מדי מיני.
"מה את רומזת?" אני שואלת אותה ומתיישבת על המיטה עליה היא פיזרה את השמלות. "אני רומזת שאת צריכה לצאת לבלות קצת" היא אומרת ומושיטה לי שמלת מיני מיני מיני פייטים אדומה.
"את צוחקת עלי" אני אומרת לה ומביטה בה במבט לא מאמין.
"אפילו לא לרגע".
• • • • • • •
"תזכירי לי למה הסכמתי לזה?" אני שואלת אותה והולכת ברגליים עקומות על עקבים שאני לא מסוגלת לספור את הסנטימטרים של הגובה שלהם.יותר נכון יהיה להגיד מטרים.
"כי אני מתוקה שרוצה לעשות איתך כיף ולא פדופילית שהערת רק היום"
"הכרתי אותך רק אתמול.וזה לא ממש עוזר".
היא מגלגלת עיניים ודוחפת אותי לדלת המועדון.האיפור על פני מרגיש כמו שישים קילו של מייק אפ קונסילר צלליות אודם וסומק.אם לא יותר.
זה מרגיש כמו מסכה.
מברזל.
אבל הסכמתי לזה בגלל שבאמת הייתי בדיכאון.והרגשתי שזה יעזור.
אנחנו מתקרבות לדלת ועוקפות את כל התור של האנשים למועדון.צעקות וקריאות מחאה נשמעות מכל עבר.
"היי אנדרי" לורן מנפנפת לשומר סף המפוצץ מסטרואידים.למרות העקבים הענקיים שלי(ואולי גם בגלל הגובה הנמוך שלי) אנדרי עדיין גבוה ממני בראש.
החליפה השחורה שלו נראית כאילו עומדת להתפוצץ.
הוא סוקר אותי. "היא איתי" לורן אומרת ומחייכת חיוך ענק.השמלה השחורה שלה נראית כמו חזיה יותר מאשר שמלה.הגב הפתוח שלה מראה קו שיזוף של בגד ים.השמלת פייטים שהיא נתנה לי גרמה לי להיראות חיוורת יותר משהייתי אי פעם.הוורידים שלי בלטו והרגשתי כאילו כולם נועצים בי מבט.
הייתי בטוחה בזה.
השיער השחור הגלי של לורן מתנדנד על גבה הלוך ושוב.ושוב אני נוכחת לגלות כמה זנותית וביצ׳ית לורן יכולה לה,יותעל אך שהיא לא באמת כזאת.
שלט הניאון מהבהב ומכריז לאור שזהו מועדון צעירים.העיניים שלי כואבות מבהיה ממושכת בו.
אנדרי סורק אותי זמן רב ואז פותח את הסרט האדום ומאפשר לנו לעבור. לורן צוחקת וגוררת אותי לתוך הבניין האפלולי.
כשנכנסתי דרך ההדלתות הכפולות השחורות ערפל לבן סמיך וקר בירך אותי בצמרמורת קרה.רעד עבר בגופי.מוזיקה רועשת להחריד בעטה בגופי ופעימות ליבי הלמו בקצבה.
"בואי" לורן מחאה ומשכה אותי לעבר עמדת משקאות.
לורן הזמינה לשנינו קוקטייל והברמן מייד עשה את המבוקש.
"אל תשתי הכל,יש בקרקעית סם" לורן לחשה לה צמוד לאוזן שלי וצחקה צחוק מתנגן ושתתה חצי מהכוס.הצמדתי את הנוזל לאף והרחתי את הריח החריף והמתוק שהעלה דמעות.ספרתי לאחור עד שלוש ולקחתי לגימה מהכוסית.לא הגעתי לקרקעית כפי שלורן ציוותה.הרגשתי נחנקת ושהנוזל המזוקק אך הסמיך צרב בלשוני ובגרוני.השתעלתי ולורן צחקה.
היא משכה אותי לרחבה ונטשה אותי לבד בעודה אומרת "אני חוזרת עוד רגע".נשענתי על מעקה ברזל קר והרגשתי את חום גופי הלוהט במקום הדחוס והמחניק.אורות אפלים הוארו והאירו חלקי ערפל קטועים והרגשתי איך המשקה מתחיל לחמם את גופי מבחוץ פנימה.
"את לא רוקדת?" שמעתי מישהו שואל מאחורי.הסתובבתי ונעמדתי מול גבר כבן תשע עשרה.אולי עשרים.הבטתי חזרה ונוכחתי לגלות שהעמוד עליו נתמכתי היה מעקה ריקודים של חשפניות.
"אה לא...אני לא אמור-"
"תרקדי כבר"ציווה עלי האיש.עיניו היו מזוגגות ובידו היה בקבוק וויסקי.
"לא".
הרגשתי מתח ולחץ בחזה.הלב שלי פעם במהירות של אלפי סוסים דוהרים והרגשתי שרגלי ייקרסו עוד רגע ואני תחתן.כמו מגדל קלפים.
הוא הסתער עלי והצמיד אותי למוט,מפיל את הבקבוק על הרצפה ואוחז במותני.מצווה עלי פעם נוספת.
"תרקדי!"הוא צעק.אבל ההמולה של המוזיקה בלעה את מילותיו.פערתי עיניים ופחדתי כל כך.
"עוף מכאן" שמעתי קול מאחוריו.
האיש השיכור סובב את ראשו וחטף אגרוף בלסת.צווחתי בבהלה והסטתי את מבטי מהמכות שהאיש נתן לגבר שאיים עלי.
"אלוהים ישמור!כבר הספקת לעשות מהומה" לורן רצה לעברי מושכת אחריה בחור.היא גיששה את פניי בעודה אוחזת בין אצבעותיה סיגריה."את בסדר" נאנחה בהקלה.הבחור מאחוריה שואל לשלומי."את בסדר?" הוא מחייך חיוך מתנצל ומודאג."כן.." אני ממלמלת ומנסה לאתר במבטי את המושיע שלי.אך הוא נעלם כלא היה.גופו השרוע של השיכור גורם לי לרעד.
"אני צריכה עוד קוקטייל" אני אומרת ולורן והבחור הלכו עוקבים אחרי מדדה לעבר הברמן.
אני שותה כוס נוספת של טקילה והולכת לרחבת הריקודים.אחרי כוס שתיה רביעית הכל נהיה מעורפל.אני זוכרת את עצמי צוחקת בקול יחד עם לורן ורוקדת עם כל גבר מזדמן על רחבת הריקודים.אני מטיילת לגברים על הכתפיים וצוחקת עם לורן כשהוא בוהה בנו בהלם.צולקת כשאני נצמדת אליהם ומרגישה את פעימות ליבן המואצות.ואז אני עוברת להבא יחד עם לורן .אני מתעלמת מהתחושה שמישהו עוקב אחרי ונותנת לזמן לעבור.השיער החום שלי מתפרע ואני צוחקת בלי סיבה.לורן ואני רוקדות ביחד ומוחקות תוך כדי אני לוקחת כוסית שתיה נוספת.
ואז גבר מושך אותי לרקוד.
זה מרגיש כל כך כפייתי.אני מנסה להתחמק ומגלה שהאיש לא רוצה לתת לי ללכת.זה מרגיש כמו אותה הפעם שהשומר בכלא ניסה לאנוס אותי.
הבחילה מציפה אותי כשידיו מתחילות לנוע על עורי החשוף.
ידיו מטיילות על העצם בריח שלי.אבל באותו זמן לא נותנות לי להימלת מהמעגל שהוא יצר סביבי.לא מסוגלת להרים מבט.
אני מרגישה בבחילה שנגרמה מהאלכוהול והבטן הריקה והמגע, ואז זה מגיע.
אני מקיאה לו על הג׳קט שלו.
האיש נרתע בגועל ואני מחזיקה בשיערי תוך כדי שאני מקיאה על נעליו כדי שלא יתלכלך.האיש נרתע ואז סותר לי בכח.אני מרגישה שאני מועדת לאחור ושליחי צורבת.אני מגששת את דרכי בין האנשים והולכת לשירותים.לורם צועקת את שמי ואני מתעלמת.קולה נעלם בהמולה.אני מקיאה את כל מה שהיה לי בבטן לתוך האסלה ולא מרגישה את כל הצלילים סביבי.כשאני יוצאת מהתא,גניחות בוקעות מתא בשירותים.אני מתעלמת והולכת רועדת לכיור.
הרגליים שלי כואבות והראש פועם בקצב המוזיקה בכאב.אני רוכנת מעל הכיור ושותפת פנים.הראש מצלצל והרגליים כואבות.אני שולפת את הטלפון שלי ומסמסת ללורן שאני לא מרגישה טוב וכשהלכתי למכונית כדי להירגע.היא שולחת לי הודעה שהיא מייד באה.
אני יוצאת מהשירותים נתמכת בקירות ויוצאת מהמועדון הרועש.אנדרי מביט בי לרגע ואז דוחף את האנשים כדי שייתנו לי לעבור.אני מודה לו בטישטוש והולכת לעבר החניה בה לורן חנתה.
הראש שלי מצלצל בחדות ואני נופלת על האספלט בכאב.
אני שומעת צעדים ואז מרגישה מונפת באוויר,וקריאות דאגה.
ואז אני לא מרגישה כלום.
• • • • • • • • •
"היא נראית רע" אני שומעת קול מעומעם.רוח קרה נושבת סביבי ואני שומעת קול מוכר.
"לורן?" אני לוחשת בצרידות.
"אלוהים אדירים,כבר פחדתי שאת מתה" לורן מרימה אותי לישיבה בספסל רחוב לא רחוק מהמועדון.
אני מתיישבת ואז מרגישה שהבטן שלי נקרעת ורוכנות להקיא על האספלט.הבטן שלי מוחה בכאב ולורן מגישה לי בקבוק מים.
"אני אזכור לעצמי לא לתת לך לשתות יותר לעולם ושבבי חוחי הבא יהיה לא מועדון מסוג כזה" לורן אומרת ומושיטה לי מפיות של איזה בית קפה.
אני מנגבת את זוויות הפה ומשעינה את ראשי עליה.
"למה רצית שנלך בעצם לכאן" אני שואלת אחרי שתיקה ארוכה.
"סתם חשבתי שאחרי אתמול את צריכה לצאת קצת מהשגרה.חשבתי שהמשקה יערפל את התחושה ,לא חשבתי שזה יהיה כל כך נוראי" היא אומרת ומלטפת את הכתף שלי בתנועות הלוך וחזור.
"מי היה הבחור שהיה איתך? " אני שואלת אחרי עוד כמה זמן של שתיקה."זה היה מתיו" היא אומרת.הבטן שלי נרגעת בהדרגה.
"חבר טוב שלי" היא אומרת במענה לשאלתי ומפסיקה ללטף את כתפי.
"הוא הלך לחכות באוטו כשהתעוררת.הוא גם סחב אותך לכאן..."
"את יודעת מה אני מתה עליו שיש לך?" אני שואלת.
"המתוקיות שלי?"
"אפילו לא קצת."אני צוחקת"אני מתה על העובדה שלא אכפת לך ממה שאחרים חושבים עלייך.הלוואי שהייתי כמוך.."
"אל תדאגי.בקצב הזה את עוד תהיי יותר גרועה ממני" היא מחייכת ועוזרת לי לקום וללכת למכונית.
"אני נשבעת לא לשתות יותר במועדונים אני אומרת ונשכבת במושב האחורי.
ונרדמת.