התחלה חדשה

פרק 19

אומיגד...אני כל כך מצטערת שלא העלתי פרק במשך שבוע...ואחרי שכתבתי כבר את הפרק הוא נמחק...ואני יודעת שהפרק קצר אבל הוא חשוב!
בעל אופן אני אנסה להעלות עוד אחד עד יום שלישי בערב בגלל שהפרק יצא קצר...

אני יושבת על ספה מרופטת וכתומה ומזיזה את הרגליים הלוך וחזור בקצב לא קבוע.מתופפת עם האצבעות על המשענת היד ומאוד מודאגת.אני יושבת ומחכה ככה לראיון עבודה שלי כבר עשרים ושתי דקות.הדלת נפתחת ובפתחה עומד גבר בשנות השלושים לחייו ."את אנבל?" הוא שואל ומביט בדפים ששלחתי אליו.טופס רישום אחד נופל ואני ניגשת ומאימה אותו.אני מושיטה את הדף והגבר מחייך ואומר"שמי רוג׳ר ווילסון.ואני המנהל של התחנה הזאת.את וודאי שמעת שאנחנו מחפשים שדרן לשעות הלילה,נכון?" אני מהנהנת."אני יכולה גם בשעות היום בקיץ"אני אומרת והוא מהנהן בעודו בוהה בטפסים."אז בואי ונראה מה יש לך להציע לתחנה הזאת..." הוא אומר והולך במסדרון לכיוון שמאל.אני מסתלקת על עצמי ובודקת שהחולצה לא מלוכלכת ומגוהצת עדיין.אני לובשת חולצת בוקרות משובצת בצבעי ירוק וצהוב ומכנסיי ג׳ינס חדשים.טתמול אני וקיא סיימנו לשפץ את הדירה.במהלך השבוע האחרון הייתי בבית ושיפצתי לפי התוכנית שקרי כתבה לי. היא לעומתי מצאה עבודה כבר ביום ראשון ורק לפני יומיים מצאתי עבודה.וזה בזכות כך שהייתי ציכה ללכת לקנות אוכל בסופר.ראיתי את המודעה ואת התשלום החודשי והלסת שלי כמעט נשמטה.
אני בודקת את השעה.שבע עברים ושלוש בערב.אני רצה אחרי רוג׳ר ומשיגה אותו ברגע שהוא מסתובב ושואל אם אני באה.הוא מגחח ונכנס בדלת ברזל שחורה.מה שנגלה בפני זה חדר ענק מלא במסכי מחשב וסטים של שידור.אלפי כבלים בכל הצורות והגדלים היו אסופים בצינורות פלסטיק שקופים וגדולים נמתחו בכל החדר.בהיתי במסכים שבהם ראו איזה תוכניות מצולמות ברגע זה ולוח גדול מהשאר היה ארוך ובשורה נרשמו עליו על הצועניות לכל הערוצים של הטלוויזיה שצולמו פה.הוא הוביל אותי במסדרון צר וניסיתי להשיג את הצעדים הגדולים והמהירים שלו.נכנסנו לעוד דלת שחורה ושם היה חדר שידור שעליו התנוססו שמות תוכניות רדיו ששודרו מכאן.הוא הוביל אותי לחדר קטן נוסף ובו היו חדרי שידור רדיו.זוג בחורים בני שבע עשרה בערך דיברו לרמקולים שחורים והרכיבו אוזניות.רוג׳ר נעמד מול החלון הגדול שממנו נשקף השולחן שמולו ישבו הבחורים.הוא הוביל אותי לדלת השקופה ודחף אותי פנימה.הסתובבתי בבהלה וראיתי אותו נועל את הדלת.
אין דרך חזרה.
לקחתי נשימה עמוקה וניגשתי לשולחן.מהחלון הגדול רוג׳ר הרים לי שתי אגודלים מורמים."ובכן ובכן..."התיישבתי על הכיסא המסתובב."שלום לכם"אמרתי והרכבתי אוזניות גדות ושחורות.התאמתי אותם לגודל הראש שלי ואמרתי בקול חצי רועד וחצי בטוח בעצמו."אני אנבל"אני מציגה את עצמי.הרמקול שלי עדיין כבוי.אחד מהבחורים רוכן לעברי ולוחש "אני פיט וזה גרג" הוא מתייצב."ועכשיו לתוכנית שלנו הצטרפה מנחה חדשה.אם תואהבו אותה אתם מוזמנים לסמס למספר 888-4246 והיא תישאר איתנו לעוד מהדורה של רדיו.""ועכשיו!אתם בוחרים את השיר שאתם מקדישים לאהוביכם בדרכים, תתקשרו אלינו לרדיו בדרכים תשעים ושבע אפ אם ,ותבחרו שעה ושיר ותקדישו את השיר לאלה שבדרכים...ועכשיו,הלהיט שלה כיבש יותר מתריסר לבבות ואפילו שאין בו טיפת היגיון. הוא להיט היסטרי..." אני מקלידה במחשב מולי את השם של השיר בעודי מדברת."קבלו את שיר הנברשת הידוע בתור
Chandelier של sia"
אני מדליקה את השיר.
התופים מריעים לי באוזניים ואני מכבה זמנית את הרמקול.אני מחייכת חיוך ענק.בחיים שלי לא נהנתי על כך.טני לוחצת יד לגרג ופיט והם מציגים את עצמם בלי לחישות. "בחיים שלי לא שמעתי מישהי עם כל כך הרבה ביטחון" מתפעל פיט. רוג׳ר מצביע על המחשב.השירעומד להיסתיים ואני צריכה להודיע על חדשות ועל מזג האוויר ביחד עם פיט וגרג .אני מרכיבה את האוזניות ומדליקה את הרמקול. "ועכשיו, לחדשות הערב" אני אומרת ברישמיות ומוזיקת פתיחה מתנגנת.אני קוראת מהר את הדפים על השולחן כדי לדעת מה לומר.המוזיקה מסתיימת ואני מקרבת את המיקרופון לפי."ערב טוב, והנה החדשות.היום בשעת בוקר מוקדמת התייצבו הפגנות כנגד המיסים שעלו, הסיבה לא נמסרה והקהל הזועם התפנה בגלל איום משטרתי על מעצר, ההפגנה פוזרה ומספר מפגינים שהתנגדו למשטרה אף נעצרו..."
פיט מדליק את הרמקול שלו."במהלך השבוע האחרון נפתח תיכון חדש לאומנות.ההנהלה בישרה בחגיגיות כי ההרשמה כבר נפתחה והלימודים יחלו מייד עם תחילת הלימודים." גרג מדליק את הרמקול אף הוא. "תאונה בכביש מספר ארבעים ואחד ביציאה ממיאמי.באוטו נוכחו זוג מבוגרים וילדה. המבוגרים נפגעו באורח קל והילדה באופן בינוני.המשפחה הובלה לבית החולים הקרוב וכעט מאושפזים במצב החלמה."
אני מתחילה לדבר עכשיו."גבר בן עשרים נהרג בתאונת פגע וברח.האיש מת בבית החולים ללא כל קרובי משפחה.שמו הוא..."אני בוהה בדף ובו המילים ניצבות לי מול העיניים."שמו...ג׳רולד וויקנהם"טני בוהה בדף.האיש שנהרג בתאונת דרכים היה לא אחר מהאיש שהשכיר לנו את הבית.ועכשיו באופן חוקי הוא שלנו.