התחלה חדשה

פרק 3

אני מסיימת לתפור את המדים אטומי האש .אחרי שסיימתי לצתת את האגפים בכלא, שמו מוזיקה ברקע. הבעיה הייתה שאלו היו שלושה שירים מאוד ישנים שנוגנו שוב ושוב. כך שאני די בטוחה שאני זוכרת בעל פה את כל השירים אני כבר זוכרת בעל פה את כל השירים.

את השיר in my life של הביטלס.

השיר judge not של בוב מארל.

ולבסוף, אני הייתי משתגעת מהפרוייקט של להקת guitar del mar שכבר הפך לבלתי נסבל.

אני כבר הייתי יכולה להשתגע מרוב החזרות של השירים

כשהצלצול ליציאה להפסקה צילצל בחלל הגדול של עמדות התפירה,קמתי ברווחה ורצתי, מועדת על האבנים הבולטות ברצפה הישנה והעגומה מימי ברחבי שימוש. נסערת, נכנסתי לחדר שלי וחיפשתי את שותפתי.היא ישנה בדרגש העליון שינה קצרת רואין.נגעתי בידה והיא מיד פקחה את עיניה וקפצה מהדרגש.היא חייכה כשראתה שזו אני.היא גדולה ממני בשלוש שנים, היא בת תשע עשרה. והאמת,היא נראית דווקא צעירה.

אני מספרת לה על התוכנית של הבריחה עם כל הפרטים.

״נעשה את זה אחרי הארוחת ערב.ככה יש פחות סיכויים שישימו לב שנעלמנו.״ היא מציעה אחרי ששוקלת רעיונות נוספים בכובד ראש.״אז צריך ללכת ולהדפיס את המסמך״ אני אומרת ומתכוונת לצאת כשלפתע אני דומעת את צלצול שמכריז שצריך לחזור לעמדות.״זה בסדר״ היא אומרת ״יש לי משמרת בהדפסת העיתונים,אני אדפיס לבד ואשמור במגף שלי.״ שנינו מהנהנות ורצות חזרה לעמדות העבודה.

אני מתיישבת בעמדה שלי לפני שהאחראי עבודה ופיקוח ישים לב שנעלמתי.הוא עובר בין הנציגים וצופה במלאכתם.אני מתחילה לתפור ועוד לפני שהוא מגיע אליי גומרת שלושה חולצות צווארון.מה שאומר שביצעתי עבודה של שלושה אנשים במהירות כפולה.אני מאיטה ומתחילה לתפור מכנסיים בקצב רגיל.כשהאחראי נעמד לצידי אני מנסה להיראות מרוכזת בעבודה.כנראה שהוא ראה שעשיתי שלושה חולצות צווארון לפני שהוא בא כי הוא לוקח אחת ובודק את העמידות שלה.הוא מנסה למצוא פגם.לבסוף, כשהוא מבין שאין פגם במלאכה שלי ,הוא לוחש לעברי בשקט ״עבודה מצויינת״ .הוא גוחן לעברי ואומר ״את זריזה ועושה את עבודתך לא רע...״ .צמרמורת קרה ומבשרת רעות עברה בכל גופי.לפי הטון של אני יודעת שאת השיחה הזאת הוא ירצה לגמור בחדרו.ריח של שום ואלכוהול נודף מפיו.הוא שיכור.אני מרגישה את ידו לופתת את שיערי בין אצבעותיו השמנוניות.אני מרגישה את נשימתו על עורפי. הוא מעביר את ידו על כתפי ומעביר לעבר ידי.אני פוחדת לצעוק.אני פוחדת.הוא מעביר את ידו מידי לירכי.אני קופצת בבהלה ונושמת נשימות לא סדירות.

"את יודעת...יש לך עיניים מדהימות ביופין, תסתכלי עלי."הוא אומר בקול מפתה.אניממשיכה לתפור בשקט.

הוא תופס בלסת שלי ,ובגסות גורם לי לבהות בו.אין לי שום מוצא והעיניים שלי נלכדו על שלו. הוא אוחז בלסת שלי כל כך חזק שאני פוחדת שהכאב העז שאני מרגישה מסמל שהוא ינפץ את הלסת שלי בידיו.

"אני אחכה לך בחדר שלי בעשר בדיוק"הוא אומר בקול חלקלק שמעיד על זה שאין לי דרך מוצא."חסר לך שתאחרי" הוא אומר והולך.אני לא יכולה להבריז.אחרת סופי יהיה יותר גרוע מאשר להירקב בכלא לשארית חיי.