התחלה חדשה

פרק 25

"פיטר,באמת שאני מצטערת שלא עניתי.נשבר לי הטלפון.תענה לי.בבקשה..." .אני מנתקת את הטלפון הציבורי ומבינה עד כמה נואשת אני נשמעת.

אני נאנחת בכבדות והולכת לתחנת האוטובוס.האוטובוס מגיעה בעצלנות לתחנה ובה אני ניצבת.בודדה ונואשת.

אני עולה ומשלמת לנהג את המחיר הארור לנסיעה חד סיטרית. אני כבר צריכה לקנות לעצמי כרטיסיית בוס-דרייב.אני מתיישבת בכיסא יחיד ובוהה בחלון המטונף של האוטובוס.

מה כבר עשיתי?

לא עניתי לשיחה.

אולי קרה לו משהו?

את נשמעת כמו ההודעות שלו.

אולי תתקשרי לגרג?

אין לך את המספר שלו גאון!

היית צריכה לרשום אותו. מטומטמת.

אני לא סובלת את עצמי.

אני יורדת מהאוטובוס ונכנסת לתחנה המרכזית של האוטובוסים במיאמי והסביבה.אני מושיטה לפקח בכניסה את התיק ועוברת בגלאי מתכות.

כאילו שאני באמת אקח אקדח ואעשה פיגוע.

למרות שזה יעזור למשטרה לגלות על הבריחה שלי.

המבנה העצום של התחנה המרכזית שמעוצב בסגנון רטרו מודרני.התחנה משמשת גם מרכז מסחרי.אני נכנסת לבית מרקחת וקונה לעצמי כדורים נגד כאב ראש.החולצה השחורה שלי נתפסת בגלאי המתכות.אני משחררת אותה באגרסיביות והולכת לבית קפה.אני מניחה את התיק שלי לצד השולחן ,שמה את הידיים שלי עליו ומניחה את הראש שלי עליהן.

"את בטח המתמחה החדשה..."

אני מרימה את הראש שלי.בחורה שלבושה במדי הבית קפה(שאופיינו בחולצה שחורה עם הסמל וסינר. ואוו איזה טרחת לבוש) שהצליחה להיראות כלבה גם בהם,רוכנת מעלי ורושמת לעצמה הערות בפנקס קטן.

"אני ל-"

"זה בסדר שלא קיבלת הכשרה.אני עושה לך אותה." היא מדברת כל כך מהר שקשה לי להפריד הברות ולהבין אותה."קוראים לי לורן.טני אדריך אותך בהכשרה שלך" היא לא מחכה לי ותופסת אותי בעולמה בכתף,מושכת אותי וקושרת לי סינר מלצרות.כשאנן מנסה להוריד אותו היא מושכת ברצועות עוד יותר חזק ואני פוחדת שנקרע לי המעי מרוב לחץ."שאלות והסברים בסוף"היא דוחפת לי לידיים מגש עמוס בצלחות ומכוונת אותי לשולחן מספר שש עשרה. "את צריכה להחזיק ביד אחת את המגש וביד השניה להוריד במהירות וביעילות את הדברים עליו.אסור לך בשום אופן להניח את המגש על השולחן .עדיף לך כבר להפיל אותו"

אני שולפת ממקרר עמוק שתי בקבוקי פנטה ובקבוק מיץ ענבים ומניחה בדיוק לפי ההוראות שלה את המשקאות.מגיעה לשולחן ושואלת כל אחד למי שייך משקה זה או אחר.

היא דוחפת אותי לכיוון המטבח.

"תעמיסי על המגש רק דברים ששייכים לשולחן מסוים.אל תערבבו לעולם שתי שולחנות כי אז את מתבלבלת"

אני מעמיסה ונדחפת על ידיה לשולחן המבוקש.אני לא מבינה למה אני לא מסוגלת להגיד לה לא.שבעצם אני לא צריכה לעשות את ההכשרה.אבל פשוט אין לי כח.ועד שסוף סוף יש לי משהו שמסיח את הדעת מהבעיות שלי...

אני אספר ללורן בסוף.

אני מקוה שהיא לא תתעצבן.

מקסימום אני לא אגלה לה ואברח לפני שהמתמחה תגיע.

אני מפזרת את המרקים במיומנות ורושמת בפנקס קטן שבכיס הסינר שלי את ההוספה להזמנה של שולחן שלוש.

רצה אחרי לורן לקופה ורושמת את הנתונים במחשב.

היא מראה לי איך להכין קפה ואני עושה כמוה. אני מגישה לזוג את הקפה ומדפיסה להם חשבון.הטיפ שקיבלתי הולך לטיפ הכללי."את הטיפים שאת העבודה עושים יותר מעובד אחד שמים בחיסכון לשיפוץ הבית קפה.ואם הענקת שירות לבד אז הטיפ נכנס למשכורת שלך."לורן מפטפטת בלי הפסקה ומנחה אותי במרץ .צילצול הפעמון במטבח מסמן לי שהאוכל מוכן.

אני רצה אחרי לורן במעיין הליכה חפוזה שעדיין לא עוברת לגבול הריצה ומעמיסה על המגש אוכל.על הווים המגנטיים טלוי שההזמנה שייכת לשולחן שבע.

אחרי שאני מבינה מה לעשות אני עושה את העבודה בריכוז מוחלט.מרוקנת כל מחשבה ונשארת רק עם העבודה.מדי פעם כשלורן הולכת לשתות לרגע אני חוזרת לחשוב על פיטר.ואז אני מבליעה מחשבות בעזרת מעשים.

אני מתרוצצת כך חצי שעה כשלבסוף ,אחרי שאני מקלפת שק תפוחי אדמה לורן לוקחת אותי הציגה ומגישה לי את הדו"ח. עליו רשום שמבחן זה יאושר בכל בתי הקפה מרשת זו.אני חותמת ואז רואה מישהי מחומצנת נכנסת עם המבט של 'העבודה הזאת בכיס שלי'. אני נפרדת מלורן ובורחת מבית הקפה לפני שהיא תשים לב.

אני עולה על אוטובוס שכמעט נסע ונוסעת הביתה.

כי לפחות דבר אחד אני צריכה לסדר בראש.וזה רסיס הזיכרון שלי,הקשור בתמונה המשפחתית.

סליחה שהפרק קצר.פשוט בגלל החגים לא היה לי זמן לכלום.מבטיחה לפצות איחרי...

יעל3>