התחלה חדשה

פרק 4

שלום לכל הקוראים הממש מדהימים שיש להם סבלנות כשאני כותבת ארבע סיפורים במקביל ובגלל זה לוקח לי זמן להעלות.
בכל אופן,אני מקווה שאתם נהנים בחופש אפילו שיש עוד אזעקות.
אני אשמח לקבל תגובות על הסיפור,הארות והערות תמיד עוזרות. תהנו ותמשיכו לקרוא.

אני מסיימת לתפור.
אני פונה ללכת לארוחת הערב כשאני רואה את האחראי מסמן לי שלא אשכח לגשת אליו בעשר בכך שהוא מקיש באצבע השמנונית שלו על שעון היד שלו.
צמרמורת עוברת בגבי ודמעה נושרת על לחיי.
אני מרגישה כעס על כך שאני כל כך חסרת אונים וחלשה. אני הולכת בשקט וצעדי מהוססים.אני לא מתכוונת להיות המשרתת האישית של אף איש.אפילו אם הוא אחראי עלי וקובעה לי מה לעשות. אני עולה במדרגות הצרות לקומה השלישית, אגף הנשים, והולכת לאורך מסדרון של דלתות ברזל ממוספרות. כשאני מגיעה לחדר מס' 14662 אני פותחת את הדלת ונכנסת לחדר שלי ושל שותפתי. היא מסדרת את הרהיטים המעטים שיש לנו. יש לנו בחדר טלוויזיה קטנה שמוברגת לקיר מול הדרגשים, יש לנו שטיח עבה ופרוותי שקיבלנו לפני שנה ועכשיו יש בו תלאיי אבק, יש לנו שולחן קטן ועליו נערמים ספרים ששנינו קנינו בכסף שהרווחנו מעבודתינו.
שאר הכסף נשאר במעטפות איפה שאנחנו מחביאות אותן.לי למשל, יש ששת אלפים עברים ושמונה דולר ,ודרכון בתוך המעטפה.
השותפה שלי ,קטריסיה , גומרת לטאטה את השטיח וזורקת את כל הטינופת לפח האשפה שנמצא מתחת לכיור בחדר שרוצים שלנו.מאחורי המראה יש ארון קטן שבתוכו נמצא הצבע לשיער שלי והעדשות בצבע וכל האיפור וכלי הטיפוח של שותפתי.
אני לוקחת כדורים נגד כאב ראש .
"המפקח ראיילז היה היום במשמרות תפירה" אומרת מאחורי."ידידה שלי אמרה שהוא נתפל אלייך".היא נשענת על."את צריכה ללכת אליו לחדר בעשר?"היא שואלת.היא שעונה על כתפה על הדלת הפתוחה.
אני מהנהנת.גועל זה התחושה הקרובה ביותר לתחושה שאני מרגישה בכל עצמותי.אפילו שזה לא קרוב למה שאני מרגישה.
"תגרמי לו להישתכר"היא אומרת.אני מרימה גבות."ככה הוא לא עשה לי כלום וגם לא זכר את זה"היא מסבירה."הוא כל הזמן שותה אבל רק וודקה באמת משכרת אותו.הוא מחזיק בקבוק שתי ליטר מתחת לכיור".היא פונה ללכת כשאני ממלמלת תודה שהיא בקושי שומעת.היא נעצרת לרגע,אני מרגישה בחיוכה ואז היא הולכת מהחדר שלנו לחדר האוכל.יש לי ארבע שעות להתכונן למה שיקרה.