כמו אחות קטנה

פרק 2

"דיברתי עם הבנות אבל אל תדאג לא קרה לי כלום." היא רשמה ישר והנהנתי לעצמי,

״לא דואג" השבתי בתגובה רצינית. זהו, אני לא דואג לה. כלומר אני לא דואג לה יותר משאני אמור לדאוג.

-  

הפלאפון שלי צילצל ועל הצג שמו של עידן נכתב. השעה עשר ושש דקות וישנתי בסך-הכל ששעשרה שעות שמרגישות כמו שלוש. לחצתי על קבלת שיחה והפעלתי את הרמקול בעודי משפשף את עיניי בעייפות, אך לא טורח להרים את ראשי מהכרית הנוחה.

"איפה אתה?" הוא שאל ישירות אחרי שעניתי לו,

"בבית יבן של זונה. עד שנרדמתי הערת אותי. כדאי לך שזה יהיה משהו חשוב לפחות." השבתי בקול צרוד משינה. הלכתי לישון יותר מידי מאוחר בשביל לשמוע את השטויות של עידן על הבוקר- אפילו שכבר לילה.

"אנחנו במקום הקבוע. תבוא, אולי הנסיכה שלך תהיה פה או משהו." הוא רמז ויכולתי להישבע שהוא חייך ברגעים אלה רק כי ידע שככה אשתכנע לבוא.

"לא יודע על איזה נסיכה אתה מדבר." הכחשתי, מושך את גופי כלפיי מעלה ועובר אל תנוחת ישיבה מה שהסתבר כרעיון גרוע. בעקבות הפעולה הפשוטה הזו תקף אותי כאב ראש ומסך שחור תפס את שדה הראייה שלי. עידן אמר משהו ברקע אך המשכתי לשבת ולתת לגוף שלי להתאפס.

"-אחת מכל האלה שיש לך. קיצר אתה בא?" הוא האיץ בי ונאנחתי, הרי הוא יודע שלא משנה עד כמה אני לא ארצה לבוא, אני אבוא בכל זאת. אתמול לא שתיתי הרבה כל-כך בעיקר כי לא הייתה לי סיבה, אבל מה ששתיתי הספיק לגרום לי לכאב ראש מעיק.

"לא יודע... אני עם כאב ראש מטורף אחי." השבתי הבטתי בשעון של הפלאפון, זין, כבר לילה. עדיף לי לצאת, אני לא ארדם בחזרה בכל מקרה. ״עוד חצי שעה אני שם." ניתקתי לו לפני שיגיד משהו נוסף. לאחר ששטפתי את פניי וציחצחתי שיניים הלכתי אל עבר המטבח בעייפות יתר. השעה כרגע היא 22:12 ושישנתי יותר מידי זמן מאז היום בבוקר בעצם, שנרדמתי רק בשש בבוקר. חתכתי לי פרוסה של לחם שהייתה על השולחן, ונגסתי בה כשהיא ריקה ולא מרוח בה כלום. הטעם של זה מגעיל ככה ואני חייב להפסיק להתעצל ולהתחיל להכין לעצמי אוכל, כי כנראה שמבאב שלי הישועה לא תבוא. אם אל אכין לעצמי ואדאג לעצמי, ככל הנראה אגווע ברעב. 

"אבא!" צעקתי מהמטבח בתקווה שלפחות היום הוא בבית לשם שינוי.

"מה?" הוא ענה, מגיח מחדרו לעבר המטבח כשהוא לבוש בבגדי יציאה יפים. מתי יגיע הלילה שבו אני והוא נישב ביחד בבית ונראה האבקות כמו פעם? המחשב הזו העלתה בי גיחוך ציני, הגיע הזמן שאתבגר. התקופה הזו הייתה כשעוד הייתה לי אימא. עכשיו שהאישה שאמורה להיקרא 'אימא שלי' כבר מחוץ לחיינו, אבא שלי עדיין אוסף את השברים שלו, ומתי שהוא יחליט להיות גבר ולזרוק זין על הזונה הבוגדנית, אולי נחזור לראות האבקות כמו פעם. עכשיו, בקרוב, זה לא עומד לקרות.