"פאפא מה אנחנו עושים כאן?" ג'ונגקוק שאל כששניהם עמדו בבית הקברות המרוחק שבעיר בו התקיימה הלוויה באותם רגעים.
"חיכיתי לרגע הזה כלכך הרבה זמן, הייתי חייב לראות שזה באמת הוא." אחיזתו ביד של ג'ונגקוק התהדקה כשהורידו את ארון הקבורה עמוק באדמה.
"למה אין הרבה אנשים פאפא?"
יונגי העביר את ידו בשיער של בנו והצמיד אותו אליו, כאילו יקחו אותו ממנו בכל שנייה נתונה. "כי הוא פושע קוקי, אף אחד לא אוהב פושעים.
קדימה בוא נלך, הם מחכים לנו." ובמילים אלו הם חזרו למכונית ומשם למסעדה שבה כולם חיכו להם.
כולם כבר היו שם, מחכים רק לשניים האחרונים, אבל כשנכנסו המבטים שלהם הופנו למקום הריק שהיה שמור לבחור בלונדיני מסוים.
הלב שלו התכווץ כשראה שהוא לא שם, הוא כל כך התגעגע אליו.
"למה התעכבתם?" ג'ין שאל כשכולם עשו להם מקום, הם ידעו מה יש היום אבל העדיפו לחשוב שאולי הוא כבר שכח.
"הלכנו לבית הקברות. היום ההלוויה שלו..."
אנחות רבות מילאו את השולחן, "יונגי תעבור הלאה, השלב הזה בחיים שלך נגמר. אתה לא צריך לחשוב עליו יותר." עכשיו היה תורו של חברו הטוב, נאמג'ון. הזמן האחרון היה קשה בשביל כולם והוא זה שהיה אחראי על הסדר והרוגע, זה היה הזמן שבו הוא היה צריך לשמור על השפיות של כולם, גם אם שלו לאט לאט הלכה לאיבוד.
"אני יודע, אני פשוט מרגיש הקלה."
"מה פיספסתי?" הבחור הבלונדיני שאל כשיצא מהשירותים, עיניו בהקו כשראה את יונגי וג'ונגקוק יחד עם כולם. "באתם סוף סוף!" הוא מיהר אל השניים ותקף את בן זוגו בחיבוק. "לא הייתי מפסיד את זה בשום הון שבעולם בייבי," שחור השיער לחש באוזנו של האחר וכולם הסתדרו וזזו סביב השולחן.
"אז...עם כמה שאני אוהב את כולכם...למה לעזאזל התכנסנו כאן היום?" טאהמין שאל בחוסר טקט וגרף כמה ציחקוקים מצד אחד ומהצד השני נזיפות שקטות.
"אז..." יונגי קם והתקרב אל בן זוגו.
"אנחנו מכירים המון זמן, גם לפני שהייתה לנו את השיחה הראשונה שלנו פנים מול פנים, ובזמן הזה למדתי לאהוב אותך. זה עדיין צעד ענקי בשבילי אז...זאת רק הבטחה, הבטחה לטבעת אחרת עם משמעות הרבה יותר גדולה." הוא הוציא מכיסו טבעת כסף פשוטה שבתוכה חרוט את שמו. "ג'ימין, אני מבטיח לך שאני אדאג לך ואוהב אותך לעד וכשיגיע הרגע הנכון, אני גם אעמוד איתך מתחת לחופה ואקרא לך בעלי."
"חיכיתי לזה מהרגע שעצרת אותי," ג'ימין לחש בציחקוק עם דמעות בעיניים ומיהר לשים את הטבעת ולחבק את אהובו, זה היה צעד ענקי בשביל מישהו שעד לפני כמה זמן לא יכל להוציא את המילים "אני אוהב אותך".
כולם מסביב הריעו ולמרות שהפציעות של הצעיר עדיין לא החלימו, הוא לא העז לשחרר את החיבוק מאהובו.
הוא היה מאושר, הכל הסתדר בסופו של דבר עם כולם ובמשטרה ובתקשורת הוא הוכתר בפומבי כגיבור, והדבר הכי חשוב הוא שהוא זכה להתאחד מחדש עם המשפחה המיוחדת שלו.
YOU ARE READING
good cop bad cop✔
Fanfictionכשכל מה שמין יונגי רוצה זה לתפוס את הנער הרזה ונמוך הקומה שתמיד מצליח להתחמק ממנו, פארק ג'ימין. -yoonmin -vkook -namjin -18+ -אלימות מילולית ופיזית -קוקי בוטום -ג'ימין בוטום
