פרק 31

1.1K 106 6
                                    



התחלתי לשים לב לשינוי שהתרחש ככל שהחיבור בנינו נוצר לעיתים קרובות, הזמן שהייתי חסר הכרה התקצר, בנוסף התחלתי להרגיש חזק יותר בכל פעם שהתעוררתי.
הידע שלי התרחב, הייתה לי שליטה טובה יותר על קסמים, למדתי אותם מהר יותר ושלטתי טוב יותר, השיפור לא רק נוצר אצלי, גם תומאס התחזק בכל זמן שהחיבור בנינו נוצר, כאילו הגוף שלי הוטען באנרגיה, הרגשתי חוזק ואומץ והפגנתי ידע ומיומנויות שהפתיעו אותי.
וכשילבנו את הכוחות שלנו יחד והצלחנו לבצע קסמים שהוא הודה בפניי שהיו מסובכים אף לדרג הגבוה. ואף לו עצמו כקוסם מדרגה בחירה, הקסם שלנו היה חזק במיוחד אבל שאב מאיתנו אנרגיה רבה אחרי כל קסם כזה היינו צריכים זמן מנוחה.

הייתי הטאיי-הקושר, זה שקושר אותי ואת תומאס יחד.
תומאס היה הלייס- הנקשר שלי.
כל אחד בפני עצמו היה עם דרגות קסם משלו, שנקשרנו, דרגות הקסם שלנו שותפו זה עם זה, היינו חזקים יותר, בגלל שתומאס היה עם דרגה חמש, הדרגה הגבוהה יותר, ולעומתו לי היה רק ארבע דרגות, בדיוק כפי שטאיי-לייס נועדו להיות.
הייתי זה שקושר אותו אליי, משתף את הקסם שלי ולוקח את הקסם שלו לשימוש שלי. הייתי מתחיל המעגל של אנרגיה שכמו נטען בנינו וחיזק אותנו, החיבור הוא כה מסיבי שפעם הראשונה הגוף שלנו לא יכול להתמודד עם כך, לכן התעלפנו. למדתי שבמשך הזמן וככל שנעשה זאת יותר נתרגל לחיבור ולא נתעלף בכלל.
למדתי המון, ומאחר שתומאס לא ישב בצד והביט בי אלא למד והתאמן יחד איתי, לא הרגשתי שהוא היה המורה שלי בכלל.

תומאס התיישב לצידי לאחר שהוא סיים את השיעורים שלו והיינו לפני האימונים שלנו, ישבנו בסלון ביתו. טלוויזיה דלקה, זו הייתה סדרת משטרה כלשהי, תומאס נראה מרוכז לעומתי שצפיתי בה בהיסח דעת, ידעתי שבקרוב אצטרך להוציא את תוכניתי אל הפועל, מחשבות אלו העסיקו אותי.
העפתי מבט לעברו של תומאס, הוא לא הביט בי ואפילו לא ראה את שהתמקדתי בו, בחנתי את צלילותו, הצורה ניחוחה שבה ישב לצידי, הוא היה שקוע בסדרה ששודרה, הוא הכניס אותי לביתו לחיו ומעולם לא חשד בי, אף לא לרגע, הוא סמך עליי למרות שלא הייתי ראוי לאמונו.
הוא דאג לי באופן קבוע אפילו אפשר להישאר בדירתו לעיתים קרובות. הוא הפך קרוב ללבי וחשוב לי, הידיעה הזאת חלחלה בי בעצומה שקפצתי כל כך מהר עד שכמעט נפלתי עם פניי קדימה, תומאס הביט בי בדאגה "הכול בסדר?" הוא שאל.

הנדתי את ראשי ושלפתי תירוץ "הבטחתי לליס שאפגש איתה לאחר הלימודים, שכחתי לחלוטין, אני מצטער, נדבר בפעם הבאה." אמרתי את המילים במהירות שיא ולא נשארתי לברר אם הוא באמת הבין אלא כשלתי אחורה, את כל הדרך עד לדלת- רציתי, הייתי חייב להתרחק, הידיעה שתומאס היה חשוב לי זעזוע והפחידה אותי עד עמקי נשמתי.

גערתי בעצמי בעודי פוסע בדרכי לחדרי, לא יכולתי לנהוג בקלות ראש כזו, לאפשר לי שיהיה אכפת לי ממנו היה גבול שאסור היה לי לעבור, איך אפשרתי לדבר כזה לקרות?! הנקיפות מצפון ייסרו אותי, הייתי חייב לסיים עם זה כדי שאוכל לחזור לחיי ולשכוח שכל זה אי פעם התרחש, אך לשכוח מהכול היה קשה מידי, לא רציתי לשכוח ולא רציתי לעשות דבר, אולם לא הייתה בידי שום ברירה אחרת, זה הייתה חובתי.

עצמתי את עיניי בחוזקה ואגרפתי את ידיי לצידי גופי, לא ידעתי מה היו הרגשות שלי, הרגשתי שסערה שלמה התרחשה בתוך גופי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לי!
הייתי כה בטוח בעצמי, ששום דבר שלא רציתי- יקרה, לצערי, גיליתי שרגשותיי שלי לא שאלו לדעתי, הרגשתי נבגד על ידי עצמי, היה לי אכפת כלפי מישהו שהייתי צריך לשנוא.

זה היה נורא, רציתי לברוח רחוק כל כך עד שעולם לא אראה שוב את פניו של תומאס, או אף אחד אחר. היה אכפת לי ממנו! הוא היה חשוב לי! האדם היחיד שהייתי צריך להרוס אותו, האדם שבגללו הגעתי הנה בניגוד לרצוני, האדם שבגללו הייתי בכל הטרגדיה הזו.
עשיתי הפך הגמור מכפי שהייתי אמור, איך זה קרה? הרגשתי מושפל, אם הייתה לי את האפשרות הייתי מוודא לעולם לא לדרוך במקום הזה שוב. אך לצערי לא הייתה לי אפשרות משהו לומר בנושא, הייתי חייב לסיים את המשימה שלי- להרוג את תומאס ולא הייתה לי שום ברירה אחרת.

פיצוץ אדיר קטע את חוט מחשבותיי, נבהלתי והסתובבתי אחורה כדי לראות את העשן מתיימר כלפי מעלה, זה לא היה פרי דמיוני, זה באמת קרה, עיניי חיפשו את מקור העשן והאש, הבטתי בחרדה ברורה והבנתי שהסוף הגיע, כנראה גם הסוף שלי.

~~~

האמת מתגלה!

טוב, נו ציפתם?

באהבה, 

וויט א'נגל.


Until you comeWhere stories live. Discover now